התפתחותה של מדינת ישראל מחייבת אותנו לדון בסוגיות רבות שלא היו נחלתנו בגלות.
עד כה נדרשנו בעיקר לסוגיות בנושא דת ומדינה ויישוב הארץ, אך לאחרונה אנחנו ערים יותר למשמעויות של מדיניות כלכלית בדרכה של תורה, לסוגיות של חברה ורווחה. התוכנית החברתית היהודית של האיחוד הלאומי, שהושקה בוועידה של המפלגה בראשית השבוע ומתפרסמת בימים אלה, מהווה נדבך נוסף במגמה זו ומזמינה את הציבור להעיר ולהאיר. ישנם שלושה חלקים לתוכנית, אך אבקש להתמקד בפרק העוסק בחיזוק הפריפריה בישראל.
חיזוק הפריפריה אינו יכול לבוא מתוך מעמד נפשי של עשיית צדקה או חסד, ושיח של מסכנות והזנחה לא יכול להיות קשור עמו. חיזוק הפריפריה הוא חובה לאומית ומוסרית ראשונה במעלה. חלוצי הפריפריה ביססו את גבולותיה של מדינת ישראל ויצרו בעבורה, תוך מסירות נפש והקרבה, חגורת ביטחון לאומי אדירה. בהיעדר קריית שמונה, שלומי או ירוחם, לא יכלו תל אביב וירושלים לשגשג ולצמוח. רק מתוך מבט לאומי, בוגר ורחב דעת ניתן לבחון נכונה פרק זה בתולדותיה של מדינת ישראל.
רבות דובר על צמצום פערים בין המרכז לפריפריה. אין ספק כי בהיבטים רבים עברנו כברת דרך משמעותית. לא יהיה נכון להשוות בין חוויית ילדותי במושב עלמה ובין חוויית הילדות של ילדיי, שגדלו אף הם בגליל. את רוב הקרדיט לתרומה המשמעותית לשינוי הייתי זוקף לשיפור התשתיות הדרמטי בנתיבי התחבורה, ולא פחות מכך להתפתחות המדיה והטכנולוגיה, שהצליחו לקרב ידע, תרבות ומסחר למקומות רחוקים. אך ברור לכול כי עוד רבה המלאכה, ואתגרים רבים עדיין עומדים לפתחה של הפריפריה בישראל.
עיירות הפיתוח בפרט והערים בכלל הן הסופרטנקר של הגליל והנגב, סופרטנקר צרכני אדיר של שירותי חינוך, תרבות ומסחר. עיירות הפיתוח הן מנוע הצמיחה המשמעותי ביותר להתפתחותה הכלכלית והדמוגרפית של הפריפריה. במובנים רבים השלטון המקומי הוא המוסד הרלוונטי והקריטי ביותר לצורכי התושבים ולהתמודדות עם אתגרי הפריפריה, אלא שראשי הערים מוצאים עצמם מתמודדים עם אתגרים מורכבים ולא פשוטים. רשויות רבות מתמודדות עם גירעונות ענק, שספק אם המנכ"ל המצליח בעולם היה מצליח לפתור. גירעונות שמתגלגלים במשך שנים ככדור שלג, תוך הנצחה של מציאות סוציו-אקונומית מורכבת. תהליכי ההבראה גם הם מסורבלים, ומתאפיינים לא פעם בחוסר מענה מקצועי הולם. מספר לא מבוטל של ערים סובלות מאיום דמוגרפי, אשר נובע מבריחה של צעירים לאזורי הביקוש וכניסה של אוכלוסייה ערבית.
חיזוק הרשויות המקומיות הוא צו השעה לפיתוח הפריפריה, ועשוי להיות דרמטי בעבורה, ובפרט אם ישולב בתוכנית הוליסטית לחיזוק הפריפריה שתכלול מנועי צמיחה תעסוקתיים. מפלגת האיחוד הלאומי הציבה זאת כיעד. עיקרי התוכנית, שנכתבה במשך השנה האחרונה על ידי מומחים לכלכלה ואנשי חברה ורוח, כוללים בין היתר קידום הליכי איחוד רשויות, שיאפשרו ניהול אפקטיבי וחסכוני ויביאו לייעול השירותים המוניציפליים.
בנוסף לכך כוללת התוכנית חלוקה מחודשת וצודקת של הגבולות המוניציפליים, ליווי מקצועי רחב היקף לתהליכי הבראה לרשויות חלשות באמצעות הקמת מנהלת מלווה, שינוי שיטת תקצוב שירותי הרווחה תוך דיפרנציאציה במתן המצ'ינג והרחבת תוכנית צוערים לשלטון המקומי.
במבט ארוך טווח מציבה התוכנית כיעד את הכפלת אוכלוסיית ערי הפריפריה מתוך תקווה שגם בתי המדרש ומוסדות החינוך השונים ילכו ויפרחו, ויהוו נשמה ומגדלור לתהליך כולו. זה המקום לברך את הישיבות החלוציות שהגיעו לפני עשרות שנים ותרמו את חלקן ביישוב הגליל, הגולן והנגב, והיו הגרעינים הראשונים לתופעה שהלכה והתפתחה לאחר מכן. אז אומנם לא עלינו המלאכה לגמור, אך אנו גם לא בני חורין להיבטל ממנה.
הכותב הוא מזכ"ל האיחוד הלאומי