אמציה סמקאי
אמציה סמקאיצילום: שלומי יוסף

האירוע הנקודתי הבולט לחיוב בשנה החולפת הוא העלאת דירוג האשראי של ישראל.

סוכנות דירוג האשראי S&P העלתה את הדירוג לדאבל איי מינוס (AA-) והכניסה את ישראל לרשימת 30 המדינות בעלות הכלכלות היציבות ביותר. במילים אחרות, סוכנות הדירוג קובעת שמי שילווה כסף למדינת ישראל יראה את כספו בחזרה ובזמן בוודאות כמעט גמורה. למה כמעט? כי יש עוד דרך לעבור. השלב הבא הוא AA ואחר כך AA+, ורק אז נגיע בעזרת השם לדירוג המושלם AAA שכיום נהנות ממנו רק 11 מדינות בעולם.

ההישג הנקודתי הזה מגיע בעקבות הישג מתמשך ומרשים הרבה יותר של הורדת היחס חוב-תוצר של ישראל מ‑70 ל‑60 אחוזים מאז 2008. רוב מדינות העולם דווקא הגדילו את החוב בתקופה זו, במאמציהן להתגבר על משבר האשראי העולמי. מלבד ישראל רק סינגפור, נורבגיה ושוויץ הורידו את יחס החוב שלהן בתקופה זו, אך בניגוד לישראל הן מדורגות AAA. זהו הישג עצום לישראל. תקציב הממשלה לשנת 2019 עומד על 479 מיליארד שקלים, אך 95 מיליארד מתוכו ילכו לתשלום חובות ו‑39 מיליארד ישולמו כריבית על החוב. כלומר, כמעט שליש מכספי המיסים שלנו הולכים לכיסוי הוצאות העבר. המשך המגמה של הקטנת החוב יאפשר תקציב פנוי גדול יותר בעתיד, או לחילופין הקטנה משמעותית בשיעורי המס והקלה על יוקר המחיה בישראל.

יש לנו במה להתגאות: יחס החוב-תוצר של יפן עומד על 240 אחוזים, של ארצות הברית על 108 אחוזים ושל בריטניה על 89 אחוזים, אבל גם יש לנו לאן לשאוף: היחס בשוויץ עומד על 43 אחוזים, בקוריאה על 38 אחוזים ובנורבגיה על 33 אחוזים.

ההישג הזה הוא לא רק תוצאה של השנים האחרונות. למעט עלייה קצרה בתחילת שנות האלפיים, החוב יורד ביחס לתוצר כמעט ברציפות מאז תוכנית הייצוב באמצע שנות ה‑80, אז הוא עמד על 150 אחוזים.

עם זאת, גם בנימין נתניהו יכול לקחת קרדיט לא קטן על ההישג, בזכות כלי חשבונאי-טכני משעמם במהותו ולכן לא מוכר לרוב הציבור – הנומרטור. הנומרטור מחשב את כלל התחייבויות הממשלה אל מול ההכנסות הצפויות ממיסים למשך שלוש השנים הבאות, ומונע מהממשלה לקבל החלטה תקציבית שאין לה מקור מימון ברור. נתניהו הפעיל את כל כובד משקלו כדי להכניס את הנומרטור לפעולה בשנת 2016, ובכך הבטיח במידה מסוימת ששרי אוצר פופוליסטים לא יתפתו לחלק מתנות בהיקף תקציבי גדול מדי.

אי אפשר לומר שזה עובד בצורה מושלמת. לפני שבועיים וחצי פרסם בנק ישראל ביקורת חריפה על הדרכים שבהן משרד האוצר מצליח לעקוף את הנומרטור ולהשית על הממשלות העתידיות התחייבויות בהיקף של מיליארדים בלי מקור תקציבי, בין השאר באמצעות הוראות שעה שברור לכולן שיהפכו לקבועות, הצהרות על קיצוצים רוחביים עתידיים כמקור תקציבי מבלי לפרט מה יקוצץ, רישום מכירת קרקעות מדינה כהכנסה תקציבית כשבפועל מדובר במימוש נכס קיים והנפקות אג"ח על ידי חברות ממשלתיות כנגד התחייבויות של המדינה לתשלומים עתידיים שאינן מחושבות בנומרטור. בנוסף לכך, הוצאות הממשלה צפויות לגדול בשנת 2019, ולכן האוצר דחה את המתווה הרב-שנתי להורדת הגירעון התקציבי, מה שאומר שבכל מקרה צפויה האטה בקצב ירידת החוב.

בכלל, נראה שלמרות שהציבור אוהב להתלונן על יוקר המחיה, דווקא התרגלנו לכך שלמרות הכול יחסית די טוב פה מבחינה כלכלית. כל כך התרגלנו, עד כדי כך שפוליטיקאים מרשים לעצמם לזלזל בצעדים הדרסטיים שננקטו כדי שנגיע להישגים האלה ובדרך הארוכה שיש עוד לעבור כדי שבאמת נמצה את הפוטנציאל הכלכלי של העם בישראל.

ראש השנה הוא זמן טוב לחגוג את הישגי הכלכלה בשנה החולפת, אך גם לעשות חשבון נפש כלכלי ולהתפלל שנמשיך להצליח גם בשנה הבאה.

אמציה סמקאי

מנכ"ל חברת הייעוץ הכלכלי 'סמקאי'