אבישי גרינצייג
אבישי גרינצייגצילום: באדיבות המצולם

לאחרונה חייבו שלושת שופטי בג"ץ את המדינה לאפשר לחמש נשים תושבות עזה, קרובות משפחה של מחבלי חמאס, להיכנס אליה לשם קבלת טיפול רפואי מציל חיים בבית חולים בישראל.

הנימוקים של השופטים פוגלמן, עמית וגרוסקופף היו לחלוטין בתחום הדעות וההשקפות. פוגלמן טען שהחלטת שר הביטחון לסרב לבקשתן "אינה מצויה בתחום הסבירות". עמית טען שהיא מנוגדת לכלל היהודי הבסיסי שאין מענישים אדם על חטאיו של אחר. ואילו גרוסקופף הסתפק בקביעה כי ההחלטה "אינה תואמת את ערכי מדינת ישראל". אף אחד מהשלושה לא טען שההחלטה מנוגדת לחוק או אף לפרשנות החוק, הרי אין שום חוק שמחייב את ישראל להכניס לתחומה אזרח זר כדי שיקבל טיפול רפואי, כל שכן כשהוא יכול לקבל את הטיפול במדינה אחרת כמו מצרים או ירדן, וכל שכן כאשר מדובר באזרח של ישות אויב.

הפסיקה הזאת, יש שיאמרו שהיא ממחישה את העליונות המוסרית שלנו בבחינת אור לגויים, יש שיאמרו שהיא ממחישה את מגמת הרחמנות על האכזרים של בג"ץ, אך הנקודה החשובה היא אחרת: השופטים החליטו שהם יותר חכמים ויותר נבונים מהדרג המדיני הנבחר, ולמעשה החליפו אותו.

מגמת החלפת נבחרי העם בשופטי בג"ץ היא הירושה שהותיר לנו נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. לפני כחודש נכנס פרופ' אלכס שטיין לכהונתו כשופט בבית המשפט העליון. ב'בשבע' פרסמתי את דעותיו הפוליטיות בכמה תחומים, שבטוחני שהיו ערבות לאוזניו של מחנה הימין. אך מה שמייחד את שטיין הוא היכולת להבין את מקומו. בעבר הוא תקף את היכל הצדק הישראלי וכתב "האקטיביזם השיפוטי הישראלי שובר שיאים: אין דרישה אמיתית לזכות עמידה והכול שפיט, אין 'שאלה פוליטית'. אומנם בית המשפט העליון פוסל לעיתים רחוקות חוקים של הכנסת, אבל הרטוריקה שלו שתלטנית. הוא דורש סמכויות במסווה של בלמים ואיזונים". אם חשבנו שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, אזי טקס ההשבעה שלו בבית הנשיא הבהיר ששטיין מתכוון להמשיך בקו השמרני שלו.

בנאומו בפני נשיאת העליון וחבריו השופטים אמר שטיין כי "בעל שררה צריך לפעול בדל"ת אמות מומחיותו ולכבד את מומחיותם של מקבלי ההחלטות בעניינים אחרים". הביקורת שלו על האקטיביזם השיפוטי נמשכה כאשר אמר "הכנסת, הממשלה ובתי המשפט, מוסדות אלו חייבים לפעול לטובת העם תוך התחשבות במגוון הדעות ותוך שמירה הדדית על גבולות הסמכות, שהעם – הריבון – התווה עבורם".

אין ספק שלא הורגלנו לשמוע משפטים כאלה, וכניסתו של שטיין לכיסא הרם בגבעת רם היא החידוש המרענן של הקיץ. שרת המשפטים איילת שקד נאלצה לעבור משוכות לא קטנות כדי להעביר את מינויו. ייאמר לזכותה שהיא נלחמה ולא ויתרה גם כשהיה נראה ששופטי העליון החברים בוועדה למינוי שופטים יטילו וטו על המינוי, וגם כאשר גורמים מסוימים ניסו לסכל את מינויו בדרכים מלוכלכות ולא הגונות, שאת חלקן פרסמתי וחלקן נותרו בסוד בקרב חברי הוועדה.

צריך לקוות ששטיין יצליח לעמוד בגבורה מול האקטיביזם השיפוטי של חבריו בבית המשפט העליון ולא ייגרר אחרי רוח המפקד-הפיראט במיל' והמפקדת-הנשיאה בקבע. יש לקוות שפסיקותיו יצליחו לנווט את הספינה ויעודדו שופטים נוספים ללכת בעקבותיו לאור שיעור קומתו המשפטית והאקדמית. אם שקד והבית היהודי יצליחו לשמור על תיק משרד המשפטים גם בקדנציה הבאה, אנו עשויים לגלות בתוך כמה שנים בית משפט עליון חדש.

אבישי גרינצייג

כתב לענייני משפט, 'מעריב'