עורכי הדין רוצים להגביה את הרף. כנס פתיחת שנת המשפט
עורכי הדין רוצים להגביה את הרף. כנס פתיחת שנת המשפטצילום: יוסי זמיר, לשכת עורכי הדין

1

לא בכל יום מזדמנת לנו, האזרחים הפשוטים, הצצה משמעותית אל נבכי הפוליטיקה הפנימית העדכנית של מערכת המשפט הישראלית.

יחסי הכוחות בין הגופים השונים במערכת הזאת מורכבים, והדינמיקה הפנימית המתנהלת ביניהם ובתוכם סמויה בדרך כלל מהעין. הזדמנות נדירה שכזו נקרתה לנו השבוע, באירוע המסורתי שמקיימת לשכת עורכי הדין כמדי שנה לרגל מה שמכונה "פתיחת שנת המשפט", שזה למעשה בסך הכול זמן החזרה מפגרת בתי המשפט. האירוע, כדרך אירועים כאלה מאז ומקדם, היה מרשים ונוצץ כמו שבלשכת עורכי הדיון יודעים לעשות, ובכירי המערכת התייצבו כמובן כולם עם חיוכים מאוזן לאוזן, כיאה למעמד בעל אופי חגיגי שכזה.

אולם כאשר עלו הבכירים השונים על הבמה התחלפו החיוכים המעושים בנאומים מדויקים, מדודים, ומכווני מטרה, שנועדו להעביר מסרים ברורים ולוודא שהנמענים קיבלו אותם. נתחיל ברשותכם במארח, כמצוות חז"ל, במקרה שלנו ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה. מאחורי נוה עומדת קדנציה מרשימה למדי במונחי לשכת עורכי הדין, עם מה שלפחות בעיניהם של חברי הגילדה נתפס כהישגים לא קטנים. בראשם הגבהה משמעותית של רף הכניסה למקצוע עריכת הדין, באמצעות הקשחה של הבחינות והארכת ההתמחות (שגם היא בגדר צ'ופר נחמד, בעיקר למשרדים הגדולים ומרובי המתמחים שזוכים לתוספת משמעותית של כוח עבודה זול).

למרבית ההישגים הללו הגיע נוה בזכות שיתוף הפעולה הקונסטרוקטיבי מאוד שיצר עם שרת המשפטים שקד, אלא שכעת, כך רמז נוה באופן ברור בנאומו, מחיר שיתוף הפעולה הזה הולך לעלות. "גבירתי השרה שקד, אני חושב שבשלה העת שתובילי חקיקה שתיזום מגבלת כניסה מקצועית ללימודי משפטים, על מנת למנוע אכזבות ותסכולים, ועל מנת למנוע מתעשיית ההטעיה של חלק ממוסדות הלימוד האקדמיים להמשיך ולשגשג", הציב נוה על השולחן את הדרישה הבאה.

מי שרוצים מאוד לפרק את ברית שקד-נוה הם שופטי בית המשפט העליון. לא מדובר בסוד. כבר בעבר טענה נשיאת בית המשפט העליון חיות כי שיתוף פעולה בין נציגי לשכת עורכי הדין ובין השופטים בוועדה לבחירת שופטים הוא לגיטימי, בעוד שיתוף פעולה כזה בין נציגי הלשכה לפוליטיקאים אינו לגיטימי. "שיתוף פעולה בין לשכת עורכי הדין ובין השופטים הוא שיתוף פעולה בין שני הגורמים המונחים בראש ובראשונה משיקולים מקצועיים בבחירת המועמדים האיכותיים ביותר לתפקיד. לעומת זאת, שיתוף פעולה בין לשכת עורכי הדין ובין הגורמים הפוליטיים בוועדה, כברית מוצהרת, טומן בחובו סכנה כי הבחירה תחתור לקידום אג'נדה פוליטית על חשבון שיקולים מקצועיים", כתבה אז חיות.

השבוע המשיכה חיות באופן גלוי במאמצים לתקוע טריז בין שקד לנוה. בנאומה בוועידה דחקה חיות בראשי הלשכה להשמיע קול ציבורי המנוגד לעמדותיה של השרה שקד, כשהיא מצטטת דברים שאמר לפני למעלה משנות דור עו"ד אמנון גולדנברג: "מאז ומתמיד גרסתי שלשכת עורכי הדין אינה רק גוף מקצועי צר מידות השוקד על האינטרסים של חבריו, אלא גוף ציבורי בעל ייעוד מובהק בנושא שלטון החוק. מתפיסה זו נגזרת גם חובתה להשמיע קולה בנושאים ציבוריים בעלי אופי משפטי... הנושאים שבהם הייתי מצפה שהלשכה תדריך את דעת הקהל נוגעים לזכויות האזרח, מעמדו של שלטון החוק, שמירת מעמדה של מערכת המשפט וכיוצא באלה עניינים אשר בהם מוסמכת הלשכה לחוות דעתה, מכוח הכשרתה וניסיונה".

2

קול נחרץ וברור

השרה שקד, לעומת השניים, בחרה שלא לעסוק בפוליטיקה הפנימית של מערכת המשפט. ייתכן ששקד מבינה שממילא הקדנציה הנוכחית שלה במשרד המשפטים קרובה לסיומה, וייתכן גם שהיא חשבה שהבימה היוקרתית של הוועידה חשובה מכדי לנצל אותה לאינטריגות וסחר-מכר. במקום זאת בחרה שקד להשמיע, לא לראשונה יש לציין, קול נחרץ וברור נגד התנהלותו של בית המשפט העליון בסוגיית חוק הלאום.

מה שהרתיח את שקד הוא ההבנה ששופטי בית המשפט העליון מתכננים לדון לגופן בעתירות המבקשות ממנו לפסול לחלוטין את חוק הלאום. בנאום תקיף מאוד הבהירה שקד את המשמעות החוקתית המבהילה של עצם הדיון בעתירה לגופה, בלי קשר לשאלה מה תהיינה תוצאותיו של הדיון הזה. "במידה ובית המשפט יקבל את התזה לפיה ניתן לפסול את חוקי היסוד, נוכל סוף סוף לענות על שאלתו של חשין מפסק דין בנק המזרחי – והעם היכן הוא? נענה לו מיד - בשום מקום", אמרה שקד, "אין לעם כל רלוונטיות במבנה החוקתי החדש שמעצב בית המשפט העליון".

"משמעות הכתרת עקרונות יסוד שהציבור מעולם לא עיגן, במעמד על-חוקתי שבכוחו לפסול חוקי יסוד שיצרו נציגי העם, הינה מעבר מדמוקרטיה ייצוגית לשלטון הפילוסופים. משלטון העם לשלטון מועצת חכמי המשפט. פסילת החוקים בישראל שנשענה עד היום על טיעון דמוקרטי, לפיו מדובר בסך הכול ביישום ערכיו של המחוקק כפי שנקבעו בחוקי היסוד, עלולה להשלים את ניתוקה מהעם והפעם באופן סופי ומוחלט. למעשה מדובר בהשלטה מוחלטת של בית המשפט העליון על מרחב קביעת הנורמות כולו, וזאת תוך הוצאתה של סמכות זו מידיהם של נבחרי הציבור", תקפה שקד, "שלילת סמכות העם לקבוע את אופי מדינתו בשם עקרונותיו המופשטים של 'הציבור הנאור', שומטת את בסיסו של ההליך הדמוקרטי. סופם של הקרבת היסודות הלאומיים על מזבח הערכים האוניברסליים, בהקרבת הערכים הדמוקרטיים עצמם. ביקורת שיפוטית על חוק יסוד היא רעידת אדמה. לא רק משפטית, אלא גם פוליטית. זוהי רעידת אדמה משטרית".

3

התרגיל השקוף

את פסק הדין בעתירת תושבי המאחז הבדואי הבלתי חוקי חאן אל-אחמר הסמוך לכפר אדומים, כתב שופט בית המשפט העליון יצחק עמית. זו איננה עובדה מקרית. במהלך הדיון בעתירה, לפני כחודש, היה השופט עמית היחיד מבין השופטים שטרח להבהיר לאורך הדרך את הבעיות הרבות מאוד שישנן בעתירה.

פסק הדין חוזר לעמדתו המסורתית של בג"ץ, לפיה לא ניתן לשנות "פסק דין חלוט", ובטח שלא באמצעות עתירה חדשה לבג"ץ. "פסק הדין מהווה מעשה בית דין לכל דבר ועניין, והעתירה העיקרית היא בבחינת ניסיון לפתוח מחדש פסק דין חלוט, בניגוד לעקרון סופיות הדיון, ודי בטעם זה, כשלעצמו, כדי לדחותה על הסף".

בהמשך תקף עמית את התרגיל השקוף שביצעו העותרים, כאשר הגישו עתירה חדשה במקום להגיש בקשה במסגרת העתירה הקודמת שנדחתה. עמית לא הזכיר זאת, אך ברור שהמטרה של הגשת עתירה חדשה הייתה החלפת הרכב השופטים, שהיה מאוד לא נוח לתושבי המאחז הבדואי ועורכי דינם. עמית כאמור לא הזכיר זאת, אבל מתח ביקורת ברורה מאוד הן על הגשת העתירה החדשה והן על כך שהעותרים "שכחו" לצרף את תושבי כפר אדומים כמשיבים לעתירה. "שני הפגמים דלעיל אינם פגמים דיוניים גרידא, אלא כאלה היורדים לשורשי העתירות, שמא אף בבחינת שימוש לרעה בהליכי בית משפט", תקף עמית.

השופט דחה את הניסיון של התושבים להציג תמונת מצב כאילו ניתן להסדיר את המאחז הבלתי חוקי במקומו או במקום סמוך, וציין כי הליכי תכנון כאלה אפילו לא החלו, וגם אם היו מתחילים היה המיקום בלתי אפשרי.

לקראת סיום פסק הדין תקף השופט את התנהלות תושבי המאחז הבדואי בהיבט נוסף: "אומר כבר כעת, כי ככל שתוגש בקשה לדחיית פינוי בית הספר בנימוק שהחלה כבר שנת הלימודים, הרי שבקשה זו תידחה על אתר. בית הספר אוכלס והלימודים החלו בו עוד לפני פתיחת שנת הלימודים ברשות הפלשתינית, מתוך מגמה שקופה להעלות בעתיד טענה כי שנת הלימודים בבית הספר כבר החלה".

בכך הגיעה הסאגה המשפטית של חאן אל-אחמר לסיום, כך ניתן לקוות. כעת רק נותר לתהות מדוע נפתחו שערי בית המשפט העליון לרווחה בפני עותרים שעתירתם הייתה חסרת כל סיכוי מהרגע הראשון, ומדוע ניסו השופטים לאלץ את נציגי המדינה להגיע לפשרה עם התושבים, פשרה שנכשלה רק בשל הסירוב המוחלט של תושבי המקום לנהל משא ומתן רציני.

***הפינה הכלכלית***

בנקים בלי גרעינים

בנק הפועלים יצטרף בקרוב ממש למועדון המכובד של בנקים ישראליים שאין להם גרעין שליטה. כמו בבנק לאומי ובבנק דיסקונט, כך גם בבנק הפועלים לא יהיה מחזיק מניות אחד שיש בידו מניות בכמות שמעניקה לו בפועל את הזכות לשלוט בבנק. המהלך מתרחש לאחר שבעלת השליטה, אשת העסקים שרי אריסון, החליטה שהיא איננה מעוניינת יותר לשלוט בבנק הפועלים.

אריסון ניסתה במשך תקופה ארוכה מאוד למכור את גרעין השליטה כחבילה אחת למשקיע אסטרטגי, שירכוש אותו במלואו או ייכנס כשותף איתה בהחזקת גרעין השליטה, אך לאחר שהניסיון נכשל היא החליטה פשוט למכור את מניותיה בבורסה. בנק ישראל אישר את המתווה, ועד סוף השנה אריסון צפויה לאבד את מעמדה הבכיר במערכת הבנקאות.

עם השלמת המהלך בבנק הפועלים יושלם מעברה של המערכת הבנקאית בישראל לעידן החדש, עידן של פעילות בלי גרעיני שליטה. כדי להבין מה קרה פה בעצם צריך לחזור אחורה לתקופה שלאחר משבר מניות הבנקים. עם סיומו של המשבר החזיקה מדינת ישראל באמצעות חברה שהוקמה במיוחד לשם כך, נכסים מ"י שמה, במניותיהם של ארבעה מחמשת הבנקים הגדולים בישראל. לאומי, פועלים (אשר מהווים ביחד במונחי סוף 2017, 56 אחוזים ממערכת הבנקאות הישראלית), דיסקונט ומזרחי. לאחר שהמערכת התייצבה החלה המדינה להפריט אותה בחזרה.

בשלב זה הוחלט שנכון לדאוג לכך שלכל בנק יהיה "גרעין שליטה" - חבילת מניות של יותר מ‑20 אחוזים ממניות הבנק שתהפוך את בעל השליטה למי שזכאי למנות בעלי תפקידים בכירים בבנק, ובעיקר למי שגורלו של הבנק מעניין אותו. ההנחה הייתה שבעלי שליטה עם כיסים עמוקים מספיק יהיו נכונים ברגעים של קושי או משבר להכניס את היד לכיס ולהזרים כסף לבנק. אולם כחלוף השנים התברר שבעלי השליטה רוצים אולי לשלוט, אבל ממש לא רוצים לפתוח את הכיס.

בעקבות תהליכים שונים שקרו בכל אחד משלושת הבנקים הגדולים, נוצר מצב שבו בנק ישראל החליט לשנות את עמדתו. לא עוד בנק עם גרעין שליטה כברירת מחדל, אלא שני מודלים שונים: בנק עם גרעין שליטה ובנק בלי גרעין שליטה. כאשר בפועל מי ששולט בבנקים שאין להם גרעין שליטה הוא הרגולטור, באמצעות הכוח שלו להכתיב לבעלי המניות פחות או יותר את מי לבחור לדירקטורים בבנק.

לאחר שינוי מעמדו ומצבו של בנק הפועלים, שלושת הבנקים הגדולים בישראל, שמהווים יחד יותר מ‑70 אחוזים מהמערכת הבנקאית, יפעלו בלי גרעין שליטה. אם לשפוט על פי הניסיון שנצבר בבנק לאומי ובבנק דיסקונט, ייתכן שאלו חדשות לא רעות בכלל.

לתגובות: [email protected]