ישיבת צוות
ישיבת צוותצילום: אייסטוק

"הבוס מבקש שתיכנס אליו לרגע", אמרה המזכירה בפנים חתומות. הלב שלך החסיר פעימה. לא בכל יום ולא כל אחד מוזמן לפגישה אישית אצל המנכ"ל. "יכול להיות שעשיתי משהו לא בסדר?!", חלפה מחשבה מדאיגה בראשך, תוך כדי שאתה משחזר בקדחתנות את אירועי השבוע האחרון.

החיוך הקורן של הבוס הפיג תוך שניה את החששות. "טוב שבאת", אמר וכדרכו ניגש ישר לעניין, "מחר בבוקר אנו עורכים את טקס הרמת כוסית המסורתי שלנו לכבוד השנה החדשה. כל העובדים יהיו שם, ראשי האגפים, המזכירות. שמונים איש בערך.

אני מחפש מישהו שיגיד כמה מילים שיכניסו קצת רוח באנשים. אתה יודע, טיפה השראה, משמעות. שיגביהו את המבט. אין לנו עוד הרבה דתיים כאן בחֶבְרָה", הוסיף בקריצה ושלח מבט אל הכיפה שעל ראשי, "שלוש דקות. קצר וקולע. אני יכול לסמוך עליך בעניין, נכון?!".

***********************************************

בחיים כדאי לנצל הזדמנויות, אמר פעם אדם חכם. בטח כאלו שקורות פעם בשנה, ובפרט בזמן שהלב פתוח והאוזניים כרויות. אם מִשִָמָיִם דאגו לסדר לך אז מיקרופון ביד, אתה רק צריך לדאוג להשתמש בו נכון.

אז לטובת כל המתעניינים הנה דוגמא לרעיון קצרצר שעשוי לתת לאנשים קצת השראה וחומר למחשבה לקראת השנה החדשה:

לכל חג יש את המצווה המיוחדת שלו. בפסח אוכלים מצות, בסוכות בונים סוכה ובחנוכה מדליקים נרות (וגם אוכלים סופגניות אבל זה פחות בקטע של מצווה ויותר עניין של קלוריות... ).

ראש השנה נחשב לאחד הימים החשובים ביותר בשנה וגם לו יש את המצווה המיוחדת שלו. כדי לקיים אותה לא צריך להתאמץ או לעשות שום דבר מלבד...להקשיב. תקיעת שופר.

מה מיוחד במצווה הזו? מדוע דווקא היא נבחרה לפתוח בה את השנה החדשה?

השופר אם נודה על האמת הוא חפץ מאכזב למדי. במבט חיצוני הוא נראה עקום, הצבע שלו סתמי ומשעמם, והמגע שלו נוקשה וקר.

ובכל זאת אם תקרב את פיך אל הנקב הצר ותנשוף קצת אוויר – ייצא ממנו קול אדיר ועוצמתי.

זה אולי המסר הראשון להצטייד בו לשנה החדשה: די לשפוט כל דבר מבחוץ. "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", כמו שאומר הפתגום, שנכון על קנקנים ורלוונטי לא פחות על אנשים.

השופר בא בעצם לומר לנו – 'אתה רואה אותי?! שתדע שֶכְּמוֹתִי יש עוד הרבה'. אנשים טובים, איכותיים, מוכשרים, אבל בגלל שחיצונית אין להם את היופי, הכריזמה או הפוזה – לא נותנים להם הזדמנות להראות לעולם את הטוב שיש בהם. האם השנה יש סיכוי שיהיה קצת אחרת?

המתנה השניה שהשופר נותן לנו היא ההקשבה.

המצווה של ראש השנה היא פשוט להקשיב. זה נראה פשוט לביצוע אבל בעולם שבו אמצעי התקשורת כל-כך דומיננטיים, שאדם מחובר לאינספור קבוצות ווצאפ ונגיש לעולם הרשתות החברתיות, כמה קל לדבר וכמה קשה להקשיב...

מישהו אמר פעם שאלוקים נתן לאדם שתי אוזניים אבל רק פה אחד, כדי שהאדם יקשיב כפליים ממה שהוא מדבר. רק מה, לבני אדם (ולגברים בעיקר) יש בעיה בלקלוט רמזים, ומאז ועד היום הם אלופים בלדבר וחלשים מאוד בלהקשיב...

תקיעת השופר אומרת בעצם שֶמִי שיהיה מוכן לשים רגע על 'שָקֶט', להנמיך קצת את הווליום הבלתי פוסק והרעש שאופף אותנו, ולפתוח את האוזניים והלב להקשיב, עשוי לשמוע קולות חשובים, עדינים ועמוקים, שלפני כן הוא פשוט לא שם לב אליהם.

דבר שלישי קשור לצורה של השופר. הכלי הזה לא ניצב בגאווה, ישר כמו סרגל, אלא מוּטֶה וכפוף. וגם זה בא לומר משהו על החיים: יש אנשים שעומדים על דעתם בעקשנות. לא משנה מה תגיד להם, הם לא יזוזו מילימטר. מבחינתם, האמת מונחת בכיס שלהם ואוי למי שיעז לחלוק עליהם.

קשה מאוד לחיות לצד אנשים כאלו, וגישה כזו היא מתכון למריבות וסכסוכים בלתי נגמרים.

השופר מלמד את סוד ההכלה. קצת צניעות, התחשבות, ונכונות ללכת לקראת השני ולוותר, הם מצרכים בסיסיים במתכון לזוגיות, גידול ילדים ויחסי אנוש טובים.

המסר האחרון מן השופר קשור לקולות שהוא מוציא: 'תקיעה' (ארוכה ופשוטה), 'שברים' (3 קולות קצרים יותר), 'תרועה' (9 קולות שבורים וקצרים עוד יותר) ולבסוף שוב תקיעה ארוכה.

'קונצרט' הקולות הזה אינו סתמי. הוא מקפל בעצם את סיפור חיינו.

כולנו הופענו בעולם כילדים קטנים. תמימים, פשוטים, טהורים. ממש כמו ה'תקיעה' הראשונה.

אלא שאז נזרקנו אל החיים והכול הסתבך. הקול הפשוט הלך ונשבר לחלקים – 'שברים'.

בהמשך גדלנו, התבגרנו, החיים הלכו והסתבכו, והיו אפילו רגעים שנשברו לרסיסים – 'תרועה'. הפכנו להיות מחוספסים, מסובכים ואטומים.

ראש השנה בא להחזיר אותנו אל נקודת הראשית. זוהי התקיעה הפשוטה והארוכה שמופיעה שוב בסוף. לעורר בתוכנו את הבסיס, הטהור, הנקי, הפשוט שנמצא עמוק בפנים. להזכיר לנו את הערכים שאנחנו מאמינים בהם, את השאיפות והחלומות שתמיד רצינו להגשים אבל קצת איבדנו בדרך.

באמת הם לא נעלמו. הם רק התכסו בשכבות של אבק, ציניות וייאוש, ואנחנו צריכים לנער אותן.

הקול הצלול של השופר הוא סוג של 'שעון מעורר'. הוא בא להחזיר אותנו אל עצמנו, אל הטוב שיש בנו, ולחזק בנו את התקווה והתפילה ש"יפה וְשוֹנָה תהא השנה אשר מתחילה לה היום". תודה רבה!

* אם יש לך במקרה שופר בבית כדאי להביא אותו ולהציג אותו תוך כדי שאתה מדבר.
אם אתה גם יודע לתקוע בו, אין יותר מתאים מלחתום בתקיעה פשוטה אחת בסיום של דבריך.

* לוקח בערך 3 דקות לומר את הרעיונות הנ"ל. במידת הצורך ניתן לקצר ולבחור חלק מהן או להאריך ולהרחיב בתובנות נוספות משלכם.
עדיף לא להקריא את הטקסט כמו שהוא אלא לומר את הרעיונות במילים ובשפה שלכם.
אין צורך לתת קרדיט על הרעיונות הנ"ל. אם אתם מתחברים אליהם ומאמינים בהם פשוט תגידו אותם, ודברים היוצאים מן הלב – בעזרת ה' ייכנסו אל הלב.

* אם אצלכם בעבודה אין כלל 'טקס הרמת כוסית' או שיש אבל חוץ מלנשנש קוראסונים ולהקיש כוסיות אין בו שוּם תוכן - זו ההזדמנות שלכם ליזום ולהציע למנהל לשדרג את האירוע בכמה מילים שיפיחו קצת רוח. הניסיון מלמד שכמעט תמיד ההצעות האלו מתקבלות בשמחה רבה ומהר מאוד הופכות למסורת קבועה... בהצלחה!