בשבע מהדורה דיגיטלית

תהילים במקום שקלים – סיפור לשבת

רב אחד מארם צובא נותר לאחר תפילת ליל כיפור בבית הכנסת בין יתר האנשים שנשארו לקרוא תהילים ולהפיל תחנונים במשך הלילה עד אור הבוקר

עודד מזרחי , ד' בתשרי תשע"ט

סיפור לשבת אילוסטרציה
סיפור לשבת אילוסטרציה
(פנימה יח"צ)

ממקום מושבו שמע אדם שהתפלל באופן מיוחד. כשהרים את עיניו נדהם לראות את אחד העשירים הידועים, כשהוא ניצב מול ארון הקודש, אוחז בידו ספר תהילים ומתפלל בבכיות רבות. הדבר הפתיעו במיוחד מפני שהלה נודע בידו הקמוצה, ולמרות שהיה חוכר וקבלן מצליח כמעט שלא נתן צדקה לעניי העיר וללומדי התורה.

הרב ניגש אליו, נגע מאחור בכתפו בעדינות ופתח עמו בשיחה: "ידידי הנכבד, יש לך הרבה עסקים עם הממשלה כחוכר וכקבלן, ובוודאי הנך בקי בחוקי המדינה ובדיני המלכות. הרשני נא ואשאלך על חוק הנחוץ לי מאוד לדעת כעת: מהו דינו של איש שמשתמט מגיוס לצבא?".

העשיר נדהם מכך שהרב פונה אליו בבית הכנסת בעצם יום הכיפורים, בעת שהוא קורא תהילים מול ארון הקודש, כדי לשאול אותו שאלת חולין גמורה. אבל מפאת כבודו של הרב הבליג, וענה בידענות: "כבוד הרב, עונשו של המשתמט חמור מאוד: הוא נלקח לשירות צבאי לכל ימי חייו, ולפעמים, כאשר בריחתו ועריקתו חמורים במיוחד, הוא סופג גם מלקות קשות המותירות צלקות על גופו לכל ימי חייו".

הרב הוסיף לשאול בעניין: "ומה משפטו של מי שהתגייס לצבא, אבל ערק מגדוד אחד לגדוד אחר?".

"כמובן שגם עונשו כבד מאוד", אמר העשיר, מתפלא ביתר שאת על השיחה המוזרה שלא במקומה ולא בעתה.

"תודה רבה לאדוני בעד הידיעות הנחוצות הללו", אמר הרב, "אבל ברצוני לדעת עוד דבר אחד: האם דבריך אמורים גם לגבי חייל שהציבוהו בחיל רגלים, אבל הוא בחר לערוק לחיל פרשים המובחר יותר? האם גם אז ייענש?".

"פשיטא", אמר העשיר בהחלטיות, "יש לסמוך על השלטונות, שיידעו מי מוכשר לחיל רגלים ומי לחיל פרשים. לו הייתה הבחירה ביד כל חייל לנטוש את משמרתו ולעבור לגדוד אחר, הייתה בצבא מהומה וערבוביה שהייתה ממיטה אסון על שלום המדינה וביטחונה".

הרב הנהן בראשו לאות הבנה והסכמה, ואז העשיר אזר אומץ ושאל: "כל זה מובן מאליו, אדוני הרב, אבל מה שמפליא אותי הוא מדוע פנית אליי דווקא עתה, כאשר אנוכי נרעש ונפחד מאימת הדין וחפץ למצוא תיקון והצלה לנפשי בהשתפכות הנפש, בבכי ובתחנונים, ולא לבלות את זמני בדברי הבאי כאלו?".

"ידידי!", ענה הרב בהתרגשות רבה, "אל תחשוב כי באתי להתל בך, חלילה, וכי אין לי עסק אחר כי אם לבלות רגעים חשובים אלו בשיחות חולין? כל כוונתי הייתה לעוררך, כי אתה האיש שאליו התכוונתי!".

העשיר נדהם מדברי הרב והניח את ספר התהילים על השולחן הסמוך. הרב המשיך: "אתה ברחת מהמשימה שנועדה לך על ידי השלטונות העליונים, ממלכת השמיים! אתה בורח מהגדוד שלך לגדוד שאינו שלך, ובכך עברת על חוקי המשמעת האלוקית! ההשגחה העליונה מצאה כי ראוי להפקיד בידיך הון רב כדי שתרבה לעשות עמו צדקה וחסד, כדי שתחונן דלים ותתמוך באביונים. אך לצערי רואה אני שברחת ממשמרתך והתגנבת לגדוד אחר, לגדוד העניים והאביונים שאין לאל ידם לעשות מצוות אחרות, והם נשארים בבית הכנסת לשפוך את שיח תחנוניהם ולתקן את נפשם על ידי דמעותיהם. האם שמת ליבך לעונש הצפוי לך כפי המשפט שחרצת בתחילת שיחתנו?!".

הרב ריכך את מבטו כלפי העשיר הנדהם, הניח את ידו על כתפו ואמר: "לכן, עצתי לך ידידי, סור מדרך זו! לך לך לביתך ותן שינה לעיניך ותנומה לעפעפיך. נוח מעמל היום והכן עצמך לקראת יום המחרת הגדול והנורא, שבו תקבל עליך להרבות מהיום והלאה בצדקה וחסד, כמו שאמר דניאל 'וחטאך בצדקה פרוק'. לכך בדיוק התכוון רבנו הקדוש בפרקי אבות באומרו 'איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם: כל שהיא תפארת לעושיה'. כלומר, שאפילו שהיא תפארת לאחרים, לא יאחז בה, אם אינה תפארת בשבילו. התפארת שלך, ידידי הטוב", סיים הרב את דבריו, "היא להרבות בצדקה וחסד".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com