ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה

הבעיה מתעצמת כשהעם שיוצא לגלות, מתרגל אליה ואפילו לא מרגיש שהוא בבעיה. הסתרה בתוך הסתרה. הרב אדרי לפרשת וילך.

שמעון כהן , ה' בתשרי תשע"ט

ייסורי גלות ואמונה
ייסורי גלות ואמונה
צילום: פלאש 90



טוען....

פרשת וילך מספרת על העתיד הצפוי עם בחירתו של עם ישראל לעזוב את הקב"ה והגלות שבעקבות הנטישה הזו ופרק עגום זה בקורותיו של העם, פרק הגלות מעלה בפנינו את שאלת היחס בין עם ישראל לקב"ה בתקופת הגלות

הפסוק מנבא לאותם ימים את החזון הקשה "ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא", שתי הסתרות, זו בתוך זו וידועה אמרתו של רבי נחמן מברסלב המדגיש את המצב הקשה מכל, מצב שבו אנחנו אפילו לא יודעים שהקב"ה מסתתר מאיתנו ואיננו מרגישים בחסרונו. בימים שכאלה לא ברורה התועלת שבהסתרה.

משל לתלמיד שמפריע ומשתולל בכיתה ולא מועילים העונשים והאיומים ואין ברירה אלא להוציא אותו החוצה, אבל אחרי שמוציאים אותו הוא לא חוזר וכשמחפשים מוצאים אותו משחק במגרש, כלל לא אכפת לו שהוא בחוץ, הוא לא חש בהסתרת הפנים של המורה, הוא אינו מודע לכך שישנה כאן בעיה כלשהי.

במציאות קשה שכזו, גם אם לא נעים לומר זאת, רק ייסורים עוזרים לסדוק את חומת האדישות. זה תפקיד הייסורים בעולם ובגלות, אבל ניתן להסביר את ההסתרה באופן מאתגר יותר:

נתאר תלמיד שמשתתף ומתנהג כיאות בכיתה והמורה נותן לו תפקיד קשה כדי לאתגר אותו. הוא מתקשה, סוגר את הספר ומתעצבן. זו מציאות ההסתרה הכפולה שבה אין הוא מבין את התועלת שבתרגיל הקשה, ואם לא די בכך הרי שהוא גם משוכנע בכך שהמורה רוצה ברעתו.

כדי לבטל את ההסתרה שבתוך ההסתרה דרושה אמונה שהמורה רוצה בטובתו ושהתרגיל נועד לרומם אותו לקראת דיאלוג גבוה יותר, דיאלוג של מי שצלח את התרגיל הקשה, חידד את הבנתו ויכול להפוך לבר שיח ברמה גבוה יותר עם המורה.

במשל הראשון תפקיד ההסתרה שבתוך הסתרה היא חילוצנו מהגלות ולשם כך נדרשים ייסורים, במשל השני נדרשת אמונה ואת זה וזה קיבל עם ישראל בגלות, גם את הייסורים וגם את האמונה. הידיעה שאנחנו במציאות של הסתרה שבתוך הסתרה מייתרת את הייסורים ומחזקת את האמונה שהדבר הוא לטובתנו.

כאשר מפצחים את הדבר ממקרה למקרה אנחנו מבינים שיש כאן דבר טוב שאינו אלה הסתרת הפנים, יש כאן מסר סמוי שאני צריך לקלף את הקליפה ולמצוא את קצה החוט לגילוי המסר הסמוי שמוביל למשהו רחב הרבה יותר.

בפרשתנו אנחנו מתוודעים למצוות ה'הקהל' הנוהגת פעם בשבע שנים. העם מגיע למעמד גדול בהר הבית בחג הסוכות של מוצאי שנת השמיטה למעין קבלה מחודשת של התורה. הרמב"ם מונה כמה סקטורים בעם שלכאורה אין טעם בנוכחותם באירוע הגדול: החכמים שכבר יודעים את כל ספר דברים, גרים שלא מכירים את השפה, מי שאינו שומע וילדים קטנים. אז מה הטעם לכך שלמרות זאת כולם מצווים להיות נוכחים במעמד?

ניתן ללמוד מכאן על הלמידה בכלל. ישנם ערוצי הבנה נוספים שהם נסתרים בתוככי הטקסט הגלוי, הסתרה שבתוך ההסתרה ועלינו להטות אוזן ולהקשיב למסרים העמוקים שבתורה, מתוך ההבנה שיש בהם עוד מסרים עמוקים ונסתרים.

השבת הקרובה היא שבת תשובה. הרבה חטאים שעשינו נעשו מתוך שתי הסתרות, חשבנו שה' לא רואה וחשבנו שאם נסתתר מבני האדם "יהיה בסדר"... זו העת לזכור ולומר: לוואי שיהיה מורא שמים עלינו כמורא בשר ודם, שתתבטל הסתרה אחת ומתוך כך נזכה לשוב בתשובה שלמה לקב"ה.