בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי: עם מוסא ברלין

בן 79, גר באלון שבות. נשוי לדינה, אב לשמונה וסב. כליזמר ויוצר

עפרה לקס , י"א בתשרי תשע"ט | עודכן: 23:36

מוסא ברלין
מוסא ברלין
צילום: גרשון אלינסון

התחלה/ נר ראשון של חנוכה תרצ"ט, תל אביב. אביו היה סדר דפוס, "הם הוציאו ספרים מנוקדים וישרים בצורה מדהימה". האם עבדה בגן עד שנולד, "אחר כך הייתה עקרת בית". ארבעה ילדים.

תל אביב/ "קשה לדמיין שפעם היא הייתה העיר העברית הראשונה. הרגשת את היהדות. נכון שפה ושם היו מכוניות, אבל החנויות שבתו, והיו המון חסידים וחסידויות בעיר. בני ברק הייתה אז בכלל מושבה חקלאית".

לימודים/ בית הספר העממי 'אולפנא - תלמוד תורה' ברחוב נווה שאנן, "איפה שהיום מסתובבים האריתראים והסודנים". בכיתה ה' עבר לישיבה שהייתה מכינה של היישוב החדש. "מול המבנה היה בית עלמין שבו היו קבורים ביאליק ודיזנגוף ונורדאו. כנערים היינו הולכים ומסתובבים שם".

כפר הרא"ה/ את שנות התיכון התחיל בישיבה החדשה. מכיוון שלא היה אז חוק חינוך חובה "ההורים הכניסו אותי לבית הספר כשחשבו שאני מספיק מוכשר לכך", ולכן לכפר הרא"ה הגיע לפני שמלאו לו 13, "תמיד הייתי הצעיר שבחבורה".

שתלתם ניגונים/ החל בלימודי הנגינה בגיל שש, בכינור שהוא לא כל כך אהב. בכפר הרא"ה פסקו הלימודים, "אבל התפתחתי מוזיקלית בצורה אחרת. הכול היה פתוח. האווירה הייתה מאוד חווייתית". אחת מהן הייתה הנסיעה למירון בז' באדר ובל"ג בעומר, "שם נוצר הקשר שלי למירון, למוזיקה ולחסידויות שהיו שם". בתקופה ההיא הלימודים בכפר הרא"ה ארכו שנתיים. הוא חזר לתל אביב כדי לסיים את הבגרות.

תנועת נוער/ בני עקיבא סניף מרכז. הזיכרונות בעיקר מוזיקליים. "התזמורת ניגנה אז באולם 'אוהל שם'. היינו שומעים את כל הקונצרטים מהחצר, ליד החלון". הם גם ארבו למנויים שפרשו בהפסקה והשתמשו באישור הכניסה שלהם כדי לשמוע את מחצית הקונצרט השני מבפנים. בשלב מסוים השומר כבר הכיר אותו, וצ'יפר אותו מדי פעם במידע מבפנים על מנויים שלא יגיעו.

הקלרינט/ כשהיה בתיכון הצטרף לתזמורת כלי הנשיפה של 'אליצור'. "תוך שני שיעורים השתלבתי. היה קלרינט עזוב ואני אימצתי את הכלי אליי". לא הייתה לו אפשרות ללמוד אצל מורה, "אז למדתי מספר שהיה כתוב באנגלית. בגלל הרקע בכינור הסתדרתי", אבל "אני לא ממליץ לאף אחד".

צה"ל קורא לך/ גולני. הוא התגייס בעיצומה של מלחמת סיני, "לא היה מי שידריך אותנו". הטירונות הייתה הרבה יותר מקצועית והרבה פחות מתעללת. כשסיימו והלכו לגדודים אמרו להם "אתם מתחילים עכשיו את הטירונות מההתחלה", "יש כאלה שנשברו מזה". הוא היה מ"כ בגדוד 13. לטובת החבר'ה הוא ניגן גם כשהיו בקו, "ניגנתי בטלפון ושמעו את זה במוצבים. כל צפצוף של קול לא נקי - תליתי באיכות הגרועה של הקלרינט".

מירון/ במשך כל השנים "חוץ משנת הבגרות ומלחמת ששת הימים" הגיע למירון, "בהתחלה כמאזין, אחר כך כאחד מהחבורה ואחר כך כשהכליזמר שם קצת הזדקן ואני ידעתי שניים-שלושה שירים ניגנתי איתו בחפיפה הרבה שנים".

אקדמיה/ פיזיקה, מתמטיקה והוראה בבר אילן. מכיוון שבלילות ניגן באירועים חברתיים, הוא רצה ללמד רחוק מאזור המרכז, בחדרה. "בשנה השנייה שלימדתי תפס אותי מנהל התיכון בבית הספר שבו אני למדתי ושאל: אולי תבוא ללמד אצלנו?". הוא ניסה להתחמק, אבל המנהל דווקא רצה שהתלמידים יראו שהמורה יודע גם לעשות שמח.

חתונה ראשונה/ אדר תשי"ט, מאז הוא סופר. "לא ידעתי הרבה ניגונים. עמדתי על השולחן, ניגנתי לבד והחבר'ה רקדו". בחתונה השנייה כבר היה איתו נגן נוסף שפרט על אקורדיון. "בהתחלה ניגנתי כהובי. לא עלה על דעתי לבקש תשלום".

משפחה/ "אדם שעובד ביום ובלילה אין לו זמן להתחתן". זה קרה רק ביום הולדתו ה‑33. "אביה של דינה, אורי אליאב, היה דמות מיתולוגית, אבל היא הייתה מפורסמת בזכות עצמה. היא הייתה אחראית על ההדרכה בבני עקיבא ותמיד ייצגה את התנועה כלפי חוץ". הנישואין הביאו לכך שהיא עזבה את הקיבוץ, "אבל יוסק'ה שפירא מיד לקח אותה לעבוד בהנהלה הארצית". במשך השנים הפכה לעקרת בית. "זה שאני יכול להיות כל כך הרבה מחוץ לבית זה בזכות שאני סומך עליה".

השמחה/ 6+2. הבכור, גלעד, "כבר סבא בעצמו", מנהל תלמוד תורה בקדומים. אלישיב הוא ר"מ בישל"צ וגר בירושלים, משכית היא גרפיקאית וגרה בכרמי צור, עטרת היא עקרת בית וגרה בקדומים, זהורית עקרת בית וגרה בירושלים ואודהליה, זמרת ויוצרת, גרה בירושלים. מספר הנכדים חסוי.

+2/ נגה ואלחנן, "שהגיעו לא דרך הרחם אלא דרך הלב ושינו לגמרי את הלך המחשבה שלנו ואת תפיסת העולם שלנו". הוא מציע "לכל מי שרוצה להשתפר, שייקח ילדים עם תסמונת דאון, יתבונן בהם וילמד מהם. אלה ילדי גן עדן שלפני החטא". ויש להם מופע משפחתי על זה.

גוש עציון/ "כשאלחנן ונגה הגיעו לגיל בית ספר לא מצאנו להם מקום מתאים בסביבה שלנו. המקום היחיד היה בית ספר 'ראשית' בראש צורים". הם עברו מווילה גדולה באלקנה לדירת שלושה חדרים באלון שבות, "כל יום ויום מצדיק את המעבר". היום הם בני 22 ו‑23, ונמצאים בסדנת השילוב בגבעות.

אבא של פסטיבל/ לפני כמעט 40 שנה הוא קיים את הכינוס הראשון לכליזמרים בעולם והמשיך עם זה במשך כ‑13 שנים. "מזה התפתחו פסטיבלי הכליזמרים שיש היום בארץ ובעולם".

כליזמר/ "מוזיקה עממית שמדברת אל כל אחד בגובה העיניים. בשביל לבצע אותה לא צריך להיות וירטואוז גדול. לא כל אחד יכול לנגן על כינור כמו פרלמן. אבל כל אחד יכול להיות כליזמר".

פסטיבל בצפת/ בשלב מסוים הבין שיש אנשים שבאים לראות את שתי ההופעות שלו בפסטיבל, אחת אחרי השנייה, ואז החליט שההופעה השנייה תהיה שונה מקודמתה. "אני חושב שאנחנו עושים את הדבר האמיתי. האינטרס הוא הנגינה עצמה ולא הכבוד או הכסף".

פסטיבלים בעולם/ לפני 30 שנה הוזמן עם הלהקה שלו ושתי להקות מפורסמות נוספות לכינוס מיוחד בחו"ל. מאז נוצרו לו קשרים עם דמויות מפתח בתחום ברחבי העולם. הוא טס מדי פעם לכנסים ופסטיבלים, "הכליזמריות הארצישראלית חדשה להם".

בית ספר למוזיקה יהודית בוואימר/ זו השנה השנייה שהוא ובתו אודהליה מלמדים בוואימר הסמוכה מאוד לבוכנוולד. מושגים שמעוררים צמרמורת בגבו של כל יהודי. "ביקשנו שיעשו לנו סיור במחנה. זה מקום שבו הצורר נשא את אחד מנאומיו המפורסמים, ובאותה כיכר מנגנים את ניגון בעלז. מי צריך נקמה גדולה יותר?". הוא ובתו לימדו שם את "אוחילה", "אם אשכך ירושלים" ועוד. "אנחנו לא מצפים שיתגיירו, אבל יש לזה ערך תרבותי-יהודי".

אודהליה/ עד שהיא נכנסה לתמונה הייתה לו קבוצת נגנים. "הייתי מביא את החומר והם מיד היו תופסים אותו ומנגנים". הלהקה התפרקה ואודהליה נכנסה. "היא הכירה את הניגונים והמוזיקה. אנחנו משתפים פעולה, חושבים יחד איך להגיש את המוזיקה וזה נהדר". לפעמים, כשזה מתאים, אודהליה מנגנת איתו בחתונות, "ואז זה שינוי בסדר הגודל של העבודה. אנחנו קוראים את הקהל ונותנים לו בדיוק מה שהוא צריך". הוא היה רוצה שזה יקרה יותר.

דיסקים/ יותר מעשרה, האחרון עם אודהליה, "ניגון מולדת. גמרו עליו את ההלל כי יש שם חומר ישראלי שמוגש בצורה מיוחדת". אבל לו, כמו לדיסקים האחרים, "אין מזל. הם אינסטרומנטליים. אם אין זמר, זה לא עושה את העבודה. אני רואה בזה ירידת הדורות". גם להרכב שבו הוא מנגן בחתונות הוא מצרף זמר. "מבחינתי זה בדיעבד".

נגינה/ "מפתחת את האדם מבחינה רוחנית. אני לא יודע אם יש משהו דומה לזה. גם מציור אפשר להתפעל, אבל בציור קולטים את כל ההרמוניה ברגע אחד. בנגינה זה דבר מתמשך שתופס אותך".

שמחת בית השואבה/ "רגעים של התעלות נפש. ניגנתי בישיבות חרדיות כבר לפני חמישים שנה. הניגונים נמשכו ונמשכו ולא היה אפשר להפסיק. בשנים האחרונות אני מנגן בהקפות שניות בבית הרב וזה מאוד ייחודי. צפוף שם, אבל זה נותן עוצמה וכוח לכל השנה. לא סתם נאמר ששואבים משם רוח הקודש".

אם זה לא היה המסלול/ הוא לא חשב שיהיה מוזיקאי, "אבל כל פעם שהקב"ה שלח משהו, לא התנגדתי. הזמן עשה את שלו ואני מרוצה".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ דינה מתעוררת כמה שעות לפניו ואחראית על סדר היום. "אני מתפלל במניין של תשע. החיים עשו אותי לאיש של לילה". ב‑10:40 הוא בדרך כלל כבר אחרי הלימוד היומי. "אין סדר יום קבוע, חוץ מהדף היומי שאני משתדל לא להחמיץ".

מוזיקה/ היום הוא לא שומע יצירה סימפונית ברצף, כפי שהיה רגיל "כי תמיד יהיו הפרעות". הוא כן מאזין למוזיקה קלאסית, לכליזמר, למוזיקה חסידית ולאופרה. הטקסטים של הזמרים העכשוויים פחות מדברים אליו, "זה לא ביאליק". הוא שומע, "אבל זה עובר ליד האוזן". לעומת זאת כשהוא פוגש משהו איכותי, הוא יודע שהוא עתיד להיות להיט.

אוכל/ בעיקר מאכלים שאמו הייתה מכינה. היא אומנם הגיעה ממזרח אירופה, אבל השכנים היו תורכים ויוונים ובולגרים וזה מה שעבר במשפחה.

פנאי/ "אני יושב הרבה ליד המחשב, גולש ומשוטט עד שאני תופס משהו מעניין ומביא אותו אליי".

שבת/ "כל שבת היא מיוחדת כי הילדים מיוחדים. כששולחן שבת מתחיל, אתה לא יודע איך הוא ייגמר". אשתו הקיבוצניקית "הייתה רגילה להיות בחדר אוכל שבו יש הרבה אורחים, לכן היא תמיד דואגת שהשולחן שלנו יהיה מלא וגדול".

אחזקת הבית/ אין תפקיד מוגדר. "אני עוזר כשאני מתבקש. בדרך כלל אני מכין את המאכלים של אמי כשצריך". אבל בגדול, זה לא השטח שלו.

דמות מופת/ "אם הייתי חי בתקופת הרב קוק הייתי נקשר אליו". הוא מתרפק על כל הדור ההוא של יצירה עברית מתחדשת, "התרבות שהם יצרו מדברת אליי מאוד".

כשתהיה גדול/ "אני לא האומן הווירטואוזי ביותר שיש. המתנה שהקב"ה נתן לי היא האפשרות לעשות דינמיקה קבוצתית עם הקהל באמצעות הנגינה שלי. אני מצליח לקרוא את הקהל ולהבין מה הוא רוצה והורשתי את זה לאודהליה". בחלומות מסתובבים דיסקים סביב חצרות חסידיות, "אבל אני צריך ספונסר".

לתגובות: ofralax@gmail.com