בשבע מהדורה דיגיטלית

בסוכות תשבו

כל מהותו של חול המועד היא לצאת ממרוץ החיים ולשבת בנחת בסוכה.

מנדי גרוזמן , י"א בתשרי תשע"ט

מנדי גרוזמן
מנדי גרוזמן
צילום: מירי שמעונוביץ

השאלה המרכזית ששואל יהודי את חברו עם היכנס יום טוב שלאחריו ימי חול מועד היא: רבי, לאן תצאו בחג? תמיהה גדולה תמהתי תמיד על השאלה הזאת. מי רוצה לצאת בחג? כל מהותו של החג היא להיכנס.

ידוע ומבואר בספרים הקדושים שמצוות היום בכל חג היא לשבת בבית, במזגן, לרבוץ על ספה, מצאת החמה עד צאת החג. בכל ימות השנה אנו נאלצים לצאת כדי לפרנס עצמנו, רצים מסידורים לעוד סידורים, לאסוף משהו מהדואר, להשאיר חבילה, לאסוף חבילה, ועד שבא החג, למה שנרצה שוב לצאת?

את התמיהה הזאת הבעתי בפני חבריי הקרובים, וכמה תשובות קיבלתי בדבר. הראשונה שבהן היא אותה תשובה קבועה שאני זוכה לה כל אימת שאני מעז לשאול משהו. שלוש מילים כוללת התשובה, ואלו הן: תתחתן ואז תבין. התגלגלו הדברים עד כדי כך שחבריי הרגילו עצמם להשיב לי בנוסח זה בדרך ממילא, וכבר הפסיקו מלבחון רגע קודם האם התשובה תואמת לשאלה. כבר היו מקרים ששאלתי: מה השעה? וכהרף השיבו: תתחתן ואז תבין. איך מגיעים מכאן לרחוב ירמיהו? תתחתן ואז תבין. והיו בהם אף שקיצרו והפכו לראשי תיבות, למשל: אתה מגיע איתי הערב לאירוע? תו"ת. לא יעזור בית דין. כיוון שכך, החלטתי לדחות תשובה זו גם במקרים שבהם היא מתאימה. ולמרות שהבנתי היטב שאחרי שמתחתנים יש ילדים, ואחרי שיש ילדים הם רוצים לצאת בחג, זבש"ם שמיצו את התשובה הזאת זמן רב לפני כן. ואשר על כן תמיהתי – למה לצאת בחג - עומדת בחלל ולא זכתה למענה עדכני.

תשובות נוספות נקטו נימוקים רוחניים: מצווה ללכת בשבילי הארץ בחג (גם הבית הוא בארץ, ואפילו יש שביל שמוביל אליו), מצווה לבקר קרובי משפחה בחג (הם מוזמנים לבקר אצלנו), מצווה להגיע לכותל המערבי (על זה לא היה לי מה לומר, אבל זה עדיין לא מסביר את שאר היציאות שלא לצורך). וכיוון שכל סוגי התשובות לא נותנות מענה, לא נותר אלא לשוב אל התשובה שמוצתה כבר, אבל היא היחידה שיש לה נקודה בתוכה, והיא, כאמור, יוצאים כי הילדים רוצים. אז בואו נדבר על זה.

לכל מקום שאליו יבחרו ההורים לקחת את ילדיהם, בסופו של טיול תמיד יגיעו אל אותה תחנה: הנסיעה חזרה בשעת ערב מאוחרת. הרדיו משמיע שיר ישנוני, ילד אחד נרדם, השאר בוהים בחלון, ואז מגיע הרגע שהישובים מקדימה (להלן: ההורים) שואלים את הישובים מאחורה (להלן: הילדים, מטרת הטיול מלכתחילה): נכון שנהנינו? בטח בטח, עונים הישובים מאחורה בשפה רפה, שלא מספקת את הישובים מקדימה, שמלכתחילה העדיפו להישאר בבית ויצאו רק בשביל אלו שאף לא מוכנים לומר "ברור שנהנינו".

במצבים האלה, הישובים מקדימה מנסים להזכיר לישובים מאחורה מה עבר עליהם היום, אולי אחד מן הזיכרונות הללו יגרום להם להודות בפה מלא שנהנינו. בשפה מקצועית קוראים לזה: הם מנסים לבנות נרטיב. האם אומרת: היה לנו את המסעדה בבוקר, נכון? והאב תורם גם הוא למאבק על הזיכרון ההיסטורי: ומיד אחר כך הגענו לפארק מים. והילדים, כמו פעילי שמאל קטנים שלא מתבלבלים מעובדות, מסתכלים עליהם ואומרים: אבל אנחנו עייפים, עד מתי תימשך הדרך?

אז אם כל סיבת היציאה היא הילדים, ואם הילדים בעצמם רוב היציאה רוצים חזרה, אין מנוס מהמסקנה שאין שום סיבה אמיתית לצאת. כל עוד כל המשפחות יוצאות, כל המשפחות חייבות לצאת כדי שחלילה הילדים לא יקנאו בחבריהם. אבל אם יוכרז כאן קרטל של הורים נגד טיולים, גם מימד התחרות ייעלם, ועם ישראל כולו יוכל לשבת בביתו במשך שבעה ימים ולחגוג כאוות נפשו. לא ממש בבית, בסוכה. שיהיה חג שמח.

לתגובות: mmgruzman@gmail.com