בשבע מהדורה דיגיטלית

איזו מדינה?

הפרופסורים אשר כהן וידידיה שטרן מצאו את עצמם משני עברי המתרס במאבק על דמותו של מקצוע האזרחות, ומחדדים קצוות גם בנושא חוק הלאום

שלמה פיוטרקובסקי , י"א בתשרי תשע"ט

"הלוואי שתהיה הצלבה בין האינטרסים של הימין והשמאל". הפרופ' ידידיה שטרן ואשר כהן
"הלוואי שתהיה הצלבה בין האינטרסים של הימין והשמאל". הפרופ' ידידיה שטרן ואשר כהן
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

המפגש בדירתו הירושלמית של פרופ' ידידיה שטרן אמור היה להיות כמעט משעמם.

על פניו, המארח והאורח – פרופ' אשר כהן, דומים בלא מעט הגדרות קטלוגיות. שניהם משתייכים למגזר הדתי-לאומי ונמצאים על נקודה לא מאוד רחוקה על הרצף ההשקפתי-דתי. שניהם גם אנשי אקדמיה, שאף עוסקים בלא מעט סוגיות משיקות בתחומי חוקה ומדע המדינה. אבל בשנת 2011 מצאו את עצמם הפרופסורים, שניהם מרצים באוניברסיטת בר אילן, זה במדעי המדינה וזה במשפטים, משני צידי המתרס של הדיון הציבורי הסוער סביב סוגיית לימודי האזרחות בבתי הספר. שטרן, כאז כן היום, איש המכון הישראלי לדמוקרטיה, נאלץ לעזוב את תפקידו כיו"ר ועדת מקצוע האזרחות במשרד החינוך, ומי שמונה במקומו היה פרופ' אשר כהן, בעל האוריינטציה הימנית יותר. השיח ביניהם מתגלה כערני ודינמי סביב הפרשה, אבל לא רק.

עד היום סבור שטרן כי למרות הנימוקים הפורמליים, הסיבה האמיתית להפסקת כהונתו בוועדת המקצוע הייתה עמדתו בסוגיית הדרך הנכונה ללמד אזרחות. "אני חושב שמאחר שאנחנו נמצאים בתוך משטר של זרמים בחינוך, אזרחות צריך להיות המקצוע שבו עוסקים בעיקר במשותף", טוען פרופ' שטרן, "על בסיס הנושא הזה חל המשבר שהביא לסיום כהונתי, למרות שזה לא הוצג כך. היה רצון לתת לזרמים שונים לבחור יותר מה יקרה שם. אני לא אוהב מה שקורה במקצוע הזה".

פרופ' כהן חולק על שטרן, ותחושתו היא שלמרות תקופת כהונתו בוועדת המקצוע הוא לא הצליח לחולל בו שינוי משמעותי. "כבר כשנכנסתי לוועדת המקצוע אמרתי שהעמדה שלי בוויכוח על דמותה של מדינת ישראל נמצאת כל הזמן בעמדת נחיתות. האגף שלי, המחנה הלאומי או איך שלא תקרא לזה, אומר 'חציה שלי' במובן שבאזרחות צריך ללמד על מדינה יהודית ודמוקרטית, כי אלו עקרונות היסוד של המדינה. בצד השני יש טענה של 'כולה שלי', כלומר באזרחות צריך ללמוד רק על המכנה המשותף - שזה דמוקרטיה, כי הצד יהודי לא רלוונטי".

"מה אתה מדבר? יהדות לא רלוונטי?", תוקף פרופ' שטרן, "אתה חי לפני 25 שנה, וגם זה בדמיון".

"אם אתה מדבר על לפני 25 שנה, אני אגיד לך מה קרה לפני 25 שנה", כהן לא נשאר חייב: "אז חובר מסמך קרמניצר, שעד היום יושב על מקצוע האזרחות, שבו אפילו את המילה ציונות הוא לא הסכים לכתוב. בעקבות מסמך קרמניצר, המקצוע הלך לכיוון שבו ברור לכל תלמיד ומורה מה החלק בלימודי אזרחות שבו צריך להשקיע, מה חשוב לבחינה, וזה החלק של זכויות ודמוקרטיה. אתה יכול להגיד 'אין לי זמן, אני לא אלמד בכלל את החלק של מדינה יהודית', ועדיין עם הבחירה וכל זה תקבל 100 בבגרות. אם תעשה הפוך, אתה תיכשל ללא ספק".

פרופ' שטרן לא מוותר לעמיתו ותוהה: "שינית את זה? מה הפריע לך?".

פרופ' כהן מזכיר: "בוא לא נהיה תמימים. שנייה אחרי המינוי שלי היה כנס בתל אביב, הכנס להצלת הדמוקרטיה. אני זוכר את הכותרות עד היום: 'אושרה הפגיעה בדמוקרטיה'. יש פה עיתון מגויס, מערכת שלמה שמגויסת. יש מאבק מתמיד נגדך ויש קאדר של מורים שנבנה עם השנים בחינוך הממלכתי, והקשר שלו לתוצאות הבחירות מקרי בהחלט".

"זו ישראל, יקירי", מעיר פרופ' שטרן, "הרבנים קיצונים לשם והמורים לאזרחות קיצונים לשם. מי הולך להיות מורה לאזרחות? מי שאכפת לו מהנושאים האלו, מי שהנושאים הללו קרובים לליבו. הלוואי שנעשה הצלבה, שזכויות אדם ואזרח יהפכו לאינטרס של הימין והזהות הלאומית תעניין את השמאל".

הטרגדיה של חוק הלאום

ומהזיכרונות האישיים המשותפים, עוברים השניים לשיחה צפופה על הנושאים שעומדים על סדר יומם האקדמי, אבל לא פחות מכך – סדר יומה של מדינת ישראל. הסוגיה הבוערת ביותר בתחומים שבהם עוסקים השניים, שבוערת לא פחות גם במהדורות החדשות של התקופה האחרונה, היא חוק הלאום. למרות שהחוק עבר כבר בקריאה שנייה ושלישית, הוא ממשיך כל העת לעמוד במרכז השיח הציבורי, ולטעמו של פרופ' שטרן זוהי לא פחות מטרגדיה.

"הטרגדיה של חוק הלאום בעיניי היא שכאשר סוף סוף העברנו חוק שקובע את תעודת הזהות שלנו כמדינת הלאום של העם היהודי, שזו צריכה לכאורה להיות חגיגה גדולה, אנחנו עושים את זה בצורה מפלגת אפילו בתוך היהודים. יש לי חשש אסטרטגי שיש קבוצה גדולה יותר ממה שהיינו רוצים לחשוב, שעכשיו בעקבות החקיקה מתחילים להסס אם הרעיון של מדינת לאום הוא לגיטימי. דבר שעד היום רק מעטים מאוד, ממש בקצה, חשבו. הייתי בכנסת ושמעתי חברי כנסת מהמחנה הציוני מדברים בהתרגשות נגד חוק הלאום".

לדידו של שטרן, נוסח החוק עצמו בעייתי. "בחוק חסרה אמירה מאזנת לאמירה הפרטיקולרית. מפחדים מאמירה ברורה בנושא השוויון בגלל בעיות של דת ומדינה, בכלל לא בגלל הערבים. לכן מה שאני הצעתי, וכמובן שהצעתי לא התקבלה, זה לכתוב שישראל מחויבת לערכי מגילת העצמאות. זה מאכזב שב‑48' הצלחנו לעשות מגילה שמבטיחה שוויון והיום אנחנו לא מצליחים".

לעומתו, מבקש פרופ' כהן להזכיר כיצד הגענו עד הלום: "אי אפשר לדון בחוק לאום מחוץ להקשר. זה נכון שבכל מקום אחר שבו חוקה קבעה שמדינה היא מדינת לאום, זה בא ישר עם ההכרה בשוויון אזרחי מלא. אבל זה מנותק מההקשר. לחוק הלאום הזה יש הקשר מוגדר. הוא מגיע אחרי 25 שנה של הטיה. מי שטוען שחוק הלאום מפר את האיזון בין מדינת לאום ובין שוויון, שוכח שאנחנו אחרי 25 שנה של הפרת איזון. לדוגמה, העובדה שבבג"צים קריטיים ביותר המדינה בעצמה כבר לא מעלה את הטיעון הלאומי. מגיע חוק האזרחות לבג"ץ, ואני כמי שמזוהה כימני הובכתי לקרוא את הטיעונים הביטחוניים. הקטע הוא שהמדינה אפילו לא חושבת להעלות טיעון יהודי ולהגיד 'כן, יש כאן עניין דמוגרפי וכמו שיש חוק השבות אז אלו לא נכנסים'. לכולם ברור שאסור לכתוב שוויון. בתנאים אחרים ברור שהייתי אומר שצריך להבטיח שוויון אזרחי. אבל היום כולם יודעים מה בית המשפט יעשה כשרק ייתנו לו את ערך השוויון, אנחנו יודעים מה הוא עשה בלי זה".

"זה דיון אנכרוניסטי", סונט פרופ' שטרן בעמיתו, "שקד הצליחה, היא מינתה שישה מתוך 15 שופטים, היא בדרך להיות ראש ממשלה. אתה מדבר על בית המשפט של ברק, אבל זו היסטוריה". אבל כהן מסביר: "יש פה תגובת נגד לא רק לבית המשפט אלא גם למגמות של דה לגיטימציה למדינה היהודית בעולם, להקצנה בקרב ערביי ישראל ולהתחזקות של מגמות פוסט ציוניות בקצה של השמאל הישראלי".

"אשר, אתה הרי מומחה למספרים. כמה כאלה יש?", תוהה פרופ' שטרן, "אתה רואה צל הרים כהרים. אין איום אמיתי של מדינת כל אזרחיה".

כהן משיב: "יש כבר שלושה, ארבעה וחמישה אחוזים של לא ציונים בשמאל הישראלי". שטרן מתעקש: "אין באמת איום פוסט ציוני, זה שטויות. יש אומנם קולות קולניים באקדמיה, אבל בקלפי זה לא בא לידי ביטוי וזה מה שקובע. החוק הוא תשובה לתחושה שבית המשפט העליון לקח את מדינת ישראל למסע ליברלי שלא תואם את ההעדפות הקונקרטיות של הציבור ולמשפטיזציה. בשביל לענות על זה היה אפשר לקחת את החוק ולהוסיף לו את המשפט שהצעתי. חבל".