פרסום ראשון
בג"ץ דחה את העתירות נגד תקנות הבקעה

השופטים דחו שורה של עתירות נגד התקנות המונעות התעמרות בחקלאי הבקעה.

ניצן קידר , ח' בתשרי תשע"ט

השופט סולברג
השופט סולברג
צילום: נתי שוחט, פלאש 90

בג"ץ דחה היום (שני) את העתירות נגד "תקנות הבקעה" שתקנה לפני שנתיים שרת המשפטים איילת שקד. מטרת התקנות היא מניעת התעמרות מצד עובדים פלסטינים או זרים כלפי חקלאים בבקעה.

"תביעות מצליח" הפכו לשיטה שחקלאי בקעת הירדן סבלו ממנה שנים. פעם אחר פעם מצאו עצמם החקלאים נתבעים על ידי ערבים מיהודה ושומרון שטענו כי משכורתם לא שולמה על ידי מעסיקיהם הישראליים, וזאת ללא כל ראיה. מכיוון שאגרת בית משפט לא קיימת בבית הדין לעבודה וקשה מאוד לגבות הוצאות משפט מהנתבעים המתגוררים בשטחי A ו B תביעות מסוג זה הפכו כדאיות.

על פי התקנות, שנחשפו עם פרסומן לפני שנתיים לראשונה בערוץ 7, תובע שאינו תושב ישראל, יחוייב להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המשפט של הנתבע, כדי שאלו יועברו לנתבע ככל שהתובע יפסיד במשפט. החריגים הם אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

לאחר שהתקנות אושרו, מספר ארגוני שמאל קיצוני, ביניהם עדאללה, קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח עתרו נגדן. היום ניתן פסק דין שדחה את העתירה והטיל על העותרים הוצאות בסכום של 10,000 שקלים.

השופט נעם סולברג שכתב את חוות הדעת העיקרית בפסק הדין ציין, "לאחר שבאה התקנה לאוויר העולם, המוקד הוא בשאלת סבירותה. משנמצאה התקנה סבירה ומידתית, כבנדון דידן, שוב אינני רואה מקום להרהר אחר הנתונים העובדתיים שברקע להתקנתה. על כל פנים, בנסיבות העניין, די בתשתית העובדתית שהונחה על שולחנה של שרת המשפטים. כך לנוכח הקושי האינהרנטי להצביע על 'תביעות סרק', אשר מסתיימות בדרך כלל, משיקולי עלות-תועלת, בפשרה; כך לנוכח מרחב שיקול הדעת המוענק לבית הדין בגדרי התקנה, אשר נדרש לבחון למעשה את התשתית העובדתית בכל מקרה לגופו; כך לנוכח העובדה שההבחנה בין תובעים שהם תושבי ישראל לבין תובעים שאינם תושבי ישראל לעניין הטלת ערובה, מושרשת ומקובלת בפסיקה זה מכבר".

השופט עופר גרוסקופף קבע כי, "זכות הגישה לערכאות, בשמה הוגשה העתירה דנן, משקפת ערך יסוד בשיטת המשפט הישראלית. ואולם, לצד ערך זה עומדים שיקולים חשובים שאסור להתעלם מהם: האינטרס הלגיטימי של הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעות בלתי מוצדקות והשיקול המערכתי של מניעת הצפת בתי המשפט בהליכים משפטיים מיותרים".

"התקנות בהן עסקינן הן חלק מחקיקת משנה שתכליתה יצירת הרתעה מהגשת הליכי סרק, וזאת על רקע העומס העצום המוטל על מערכת בתי המשפט, והחשש מפני ניצול לרעה של מציאות זו. על חקיקת משנה זו ראוי לברך, כל עוד היא נעשית מכוח הסמכה בחקיקה הראשית, ותוך שמירה על מערכת איזונים המצויה במתחם הסבירות", סיכם השופט.