בשבע מהדורה דיגיטלית

מעבר לגבולות בית הכנסת

עורכי עלוני השבת הפופולריים 'עולם קטן' ו'שביעי' נפגשו לשיחה על התחרות על ליבו של הקורא וגם על השפעתה של התקשורת המגזרית

רבקי גולדפינגר , י"א בתשרי תשע"ט

"אצלנו לא מסתירים את תפיסת העולם". יוסף רוסו והילה ניסן-פרידמן
"אצלנו לא מסתירים את תפיסת העולם". יוסף רוסו והילה ניסן-פרידמן
צילום: שלומי יוסף

שני המרואיינים שאנחנו מפגישים במסגרת פרויקט אושפיזין, רגילים להיות מצידו השני של העמוד המודפס בעיתון: עובדים הרחק מאור הזרקורים אבל משפיעים על כל מילה שתיכתב על הנייר.

הילה ניסן-פרידמן (32, אם לשלושה מנתניה) ויוסף רוסו (43, אב לשבעה ממושב טפחות) עורכים שניים מעלוני השבת המובילים במגזר הדתי. רוסו, שברוב זמנו עובד כחקלאי, עורך את 'עולם קטן' מזה 13 שנה, וניסן-פרידמן עורכת את 'שביעי' כבר חמש שנים. הם כאמור לא רגילים להתראיין, וגם השיח המשותף שהם מקיימים כעת חדש להם. אבל כשהם מתיישבים בסלון הדירה הנתנייתית שבה מתקיים הריאיון, השיחה קולחת בתוך דקות ספורות.

למרות השיח הקולגיאלי, הם לא מסתירים את העובדה שבין העלונים שבניהולם קיימת תחרות על ליבו של הקורא הדתי.

אז למה שהקורא ייקח דווקא את עלון השבת שלכם?

הילה: "ב'שביעי' אנחנו באים ממקום של לעשות תקשורת. לעשות חדשות, לקחת סיפור ולתת את הזווית האחרת, מה הערך המוסף שלנו. זה אומר מבחינתי להיות מחוברת עם האוזן כל הזמן לאקטואליה ולנסות להוציא את הזווית המיוחדת שלנו. אני חושבת שבהיבט הזה אנחנו אולי בולטים על פני שאר העלונים. בנוסף לכך, יש את כתבות הצבע המגזיניות והראיונות עם אנשים שיש להם בולטות אקטואלית".

רוסו: "העלון שלנו הוא שמרן ובגלל זה מרשה לעצמו להיות נועז ונותן במה רחבה לסוגיות בוערות. 'עולם קטן' משתדל לגעת בקביעות במנעד שבין הישראליות הכללית לישראליות המגזרית. וכמובן, יש את מאמרי המערכת שלנו שנועדו להתוות אג׳נדה. הוא פונה לצעירים ולמבוגרים כאחד. אנחנו חוגגים עוד מעט 13 שנים, בר מצווה. זה לא צחוק, התבגרנו. אבל אני חושב שיש בנו איזה משהו שמשתמר צעיר".

אולי ננצל את המפגש הזה כדי לשאול שאלה שבטח רבים שואלים אותך על פורמט הדפים הגדולים של עולם קטן. עד מתי?

רוסו מחייך: "האמת שיש לנו כבר הרבה זמן דיבור על פורמט אחר, קצת יותר ידידותי. בינתיים כלכלית זה עוד לא יושב נכון".

"מה הדוסים קוראים?"

האם הרגשתם פעם שחוללתם משהו גדול בעשייה התקשורתית שלכם?

הילה: "התקשורת הכללית מסתכלת על עיתונות בתי הכנסת ובוחנת מה הדוסים קוראים, 'בואו נראה מה הם מקשקשים שם'. זה שיח פנימי שדרכו אפשר ללמוד את הדופק של הציבור הדתי-לאומי. המדד שלי להצלחה הוא התקשורת הכללית", היא מציינת. "אם קיבלנו את הביטוי שלנו שם ואת הקרדיט למשהו שחשפנו - אז מבחינתי שיחקנו אותה. למשל, פרסמנו בעבר ציטוט של הרב יעקב מדן שהתבטא בחריפות נגד המגמות בצה"ל. בעיניי זו הייתה אמירה מאוד משמעותית, שקיבלה פולו אפ בערוץ 2 ואחר כך בכל האתרים. מבחינתי, הבאנו כאן משהו שקיבל ביטוי ארצי. היה לנו גם ריאיון עם שגריר ארצות הברית דיוויד פרידמן, שעורר בלגן היסטרי", היא מתארת בהתלהבות. "השגריר אמר שאם אבו-מאזן לא יסכים לחזור למשא ומתן - נמצא מישהו אחר שיסכים. זה עורר רעש עצום, שגרר גם הבהרה מכיוון הבית הלבן. כשהדוברת של הבית הלבן יוצאת בהבהרה בגלל משהו שנכתב אצלנו ב'שביעי' - זו בעיניי הצלחה מקצועית. הצלחנו להגיע לחשיפה של הרבה מעבר ל‑60 אלף העותקים שלנו".

מבחינת רוסו, ההישג המקצועי קיים במובן רחב יותר מאשר השגת סקופים: "אני חושב שהדבר החשוב שעלוני השבת הצליחו לעשות זה לתת מקום לציבור הדתי-לאומי ולהביא אותו לידי ביטוי בשיח הכללי. זה משהו שהוא כשלעצמו בעל השפעה עצומה על הישראליות. לפני 13 שנים בקושי הייתה עיתונות מגזרית, ובטח לא לצעירים, והמערכה על גוש קטיף הייתה הדרייב שלנו. זאת הנקודה שבה קיבלנו את המוטיבציה לעשייה. בגדול, 'עולם קטן' נולד על ברכיה של ההתנתקות. במאבק ההוא עוצבנו. אני לא אומר שזה הטריגר ללידה שלו, אבל זה הטריגר למקום שהוא רצה ליצור. לא רק משהו שמעניק בידור ופאן, אלא משהו שבאמת יש לו אמירה ורוצה לתת ביטוי לרחשי הלב של המגזר. קחי למשל את הסוגיות סביב יחסי הצבא והמגזר ובוודאי כל הנושא של פקודת השירות המשותף, שמקבלים אצלנו במה מרכזית. זה לא עניין של סקופים, אלא של שיח פנימי וליבון", הוא מסביר. "גם במערכה על פני התא המשפחתי בישראל וכל היחס לקהילה הגאה אנחנו משמיעים קול. אנחנו אומרים את מה שאנחנו מאמינים בו. יש אנשים מתוך המגזר שאומרים 'אני לא מכניס את עולם קטן הביתה בגלל נקיטת העמדה שלו בנושא הלהט"בים'. וזה בסדר, כי כשאתה מתעסק בנושא כזה אתה משלם מחיר גם בתוך המגזר. זה נושא מורכב ועדין וחשוב מאין כמוהו".

מה אתם משיבים לביקורת שעלוני השבת פוגעים בתפילה?

הילה מתנערת בנחרצות מהטענות: "אני לא מרגישה שום אחריות כלפי מי שקורא בזמן התפילה. זו בחירה שלו. באותה מידה הוא יכול להביא גם הארי פוטר מהבית ולקרוא".

רוסו, לעומתה, כן מוטרד מהבעייתיות שנגרמת על ידו בעקיפין: "גם אני לא מרגיש אחריות, אבל להגיד שזה לא מבאס אותי שאני רואה אנשים פותחים עלונים באמצע התפילה? זה מבאס. בואי נגיד את האמת, אנחנו משתמשים בפלטפורמה הזאת, זה המקום שלנו לפגוש את הציבור והלוואי שנצליח לצאת מכאן בקריאה 'תיקחו את העלונים אחרי התפילה', לא יקרה כלום. מה אנשים עושים בתפילה שלהם - זה נטו שלהם, אבל אני לא בורח מאחריות. התפילה אצלי היא דבר מאוד חשוב. אני אגיד יותר מזה, בכל יום בתפילת שמונה עשרה אני מתפלל שנזכה ב'עולם קטן' בכל שבוע מחדש למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, להביא את הדברים באופן מדויק ולהעביר בצורה אוהבת ונאמנה את הערכים שלנו".

על אף העיסוק האינטנסיבי של השניים בתקשורת, רוסו מפתיע כשהוא מתייחס בסקפטיות נדירה, יחסית לאיש ברנז'ה, להשפעתה של המילה הכתובה והמשודרת. "אני, בניגוד להרבה אנשים שנמצאים בעשייה התקשורתית, לא כל כך מאמין בכוח של התקשורת. אני כן חושב שיש לה את היכולת להביא לידי ביטוי מציאות, אבל המחשבה ששם נוצרים ונקבעים הדברים, בעיניי מוגזמת לחלוטין".

אבל אתה כן מבקש להתוות אג'נדה דרך העלון שלך.

"אני כן מאמין שלעיתונות יש כוח להביא לידי ביטוי ערכים, קונפליקטים, עולם פנימי", הוא מדייק, "אבל המחשבה ששם מוכתבים דעות ומחשבות וששם נוצרים תהליכים - היא בעיניי שגויה".

אם הכוח של התקשורת כל כך מוגבל בעיניך, למה אתה מקדיש שנים לעשייה בתחום?

"התפקיד שלנו בסוף הוא להביא סיפור. אני לא יוצר, אני מספר סיפור, בין אם זה במאמר דעה ובין אם זה בכתבה. מה זאת גאווה? לייחס לעצמך כוח שלא שייך לך. אבל אם אתה בענווה, זה לא עושה אותך פחות עוצמתי, אלא אתה מודע לערך שלך. אתה מבין במדויק את הכוח שנמצא בידיים שלך. אני מאמין באיזושהי אג'נדה, אני יודע מה אני רוצה להעצים במסגרת הכתיבה ואז אני נוגע בה. זה דבר אחר מהכוח האדיר שחלק מהעיתונאים מייחסים לעצמם".

אולי המחשבה הזאת מצמצמת?

"זה לא מצמצם. אם אתה מבין - במקרה שלנו, כעלוני שבת מרכזיים - את הכוח האמיתי שלך, אתה מבין שאתה מספר סיפור ואתה בוחר להתמקד ולהעצים את מה שחשוב ומשמעותי בעיניך".

הילה: "אבל מה בעצם הסיפור שאתה מספר לקוראים שלך?", היא תוהה, "אנחנו לא מהאו"ם. אנחנו באים עם סל של ערכים, עם השפה הפנימית שלנו בתוך הכתבות. אנחנו מביאים נרטיב, ומביאים אותו חזק", היא מדגישה. "בעיניי עלוני השבת הם כיום כבר לא משהו זניח. אנחנו מביאים אג'נדה ומשהו אחר לשיח".

לשיטתך, לעלוני השבת יש השפעה מכרעת?

"אני עכשיו נזהרת לא להיות גאוותנית", היא צוחקת.

רוסו: "תדייקי, אני לא אמרתי שאין השפעה בכלל, אלא שההשפעה היא מוגבלת".

הילה: "אני חושבת שאנחנו באים עם איזושהי גאווה, תקרא לזה גאוות יחידה או גאוות המיעוט התקשורתי".

"וזו גאווה טובה", רוסו מהנהן.

הילה: "כי בסוף אני רוצה להביא סיפור טוב, אני רוצה לחדש, אני רוצה לקבל את הפולו אפ של ערוץ 2 או את הכתבה של ערוץ 10. חשובה לי ההכרה הזאת. העובדה שאנחנו צומחים מתוך הציבור שלנו היא בעלת ערך, כי אנחנו יכולים להביא דברים מתוך הקישקע המגזרי, מה שגופי תקשורת גדולים אחרים לא יכולים. אנחנו לא פחות מקצועיים ויש לנו אמות מידה לא פחות משמעותיות מהאחרים".

רוסו: "אני מסכים. אנחנו לגמרי מגיעים עם עולם ערכים ואמונה, לא משחקים אותה שאנחנו באים רק לדווח. אנחנו רוצים לדווח אמת אבל יש לנו בוודאי אג'נדה ואמירה. אצלנו לא מסתירים את תפיסת העולם, ואולי הכוח שלנו נובע דווקא מתוך כך".