פרופ' אשר כהן
פרופ' אשר כהןניסים לב

החודש, במלאות 25 להסכם אוסלו, הודיעה ארצות הברית על סגירת נציגות אש"ף בארצות הברית.

זהו רק אחד מטקסי האשכבה לאוסלו, בהמשך לקיצוץ התקציב האמריקאי לרש"פ ולאונר"א, הגוף שמנציח כבר דורות את סוגיית הפייק-פליטים. על רקע זה ראוי להיזכר שהתהליך בכללותו נשען, בין היתר, על גזענות ומשיחיות הנפוצים במיוחד בשמאל הרדיקלי.

קוראי עיתון זה מכירים את המשיחיות והגזענות ככינויי גנאי שהופיעו ועדיין מופיעים בשיח הציבורי כלפיהם. ההקשר של השימוש בכינויים הללו נראה בדרך כלל כך: רבים מאנשי המחנה הלאומי הם גזענים כלפי הערבים, ובמקביל מחזיקים בתפיסה משיחית המכתיבה את עמדותיהם בנוגע להתיישבות בארץ ישראל. הצירוף הזה הוא המונע את האפשרות להגיע להסדר שלום.

אולם תהליך אוסלו בכללותו הוא זה שנשען על גזענות ומשיחיות, מהסוג שכמעט אף פעם לא מדברים עליהן בשיח הציבורי.

תפיסת היסוד שאפשרה להמשיך את תהליך אוסלו בלי קשר למתרחש במציאות, מתוארת כ"גזענות של ציפיות נמוכות". פירושה, שקבוצת אנשים מסוימת נתפסת בהכללה כבלתי אחראית למעשיה כמו קבוצות אחרות, ולכן גם פטורה מחובות שונים ומדפוסי התנהגות הנדרשים מאנשים רגילים. לתפיסה הזאת יש כמה תוצאות הרסניות ומעוותות.

היחס לדפוסי ההתנהגות של הפלשתינים, הן ברמת הפרטים והן ברמת ההנהגה, הוא דוגמה מצוינת ומאלפת ליישום מתמשך של הגזענות של הציפיות הנמוכות, מכיוון שהפלשתינים עצמם מינפו אותה באופן מרשים. כולם זוכרים את התקווה שהרש"פ תטפל בטרור "בלי בג"ץ ובלי בצלם". שהרי מערכת משפט מתוקנת וזכויות אדם הם עניין מערבי אך לא ערבי. הם פטורים מכל זה. כך יש להעלים עין מהשקרים הבוטים והפער הבלתי נתפס בין נאומי השלום כלפי חוץ באנגלית לבין הצהרות הג'יהאד הפנימיות בערבית. זה הרי מקובל בתרבות הזאת, לא? כך התבוססו כאן באשליית אוסלו כשאינספור חריגות והפרות ההסכם פורשו דרך משקפי הגזענות של הציפיות הנמוכות.

לכל אלו נוספה משיחיות השמאל שד"ר גולן להט ניתח בהרחבה בספרו 'הפיתוי המשיחי'. בדומה לתפיסת העתיד במשיחיות הדתית, גם כאן צוירה דמות העתיד כאוטופיה של שלום, שגשוג ופריחה, גאולת המזרח התיכון החדש. התהליך נתפס כדטרמיניסטי, היינו הוא חייב לקרות בוודאות ואין שום אפשרות שלא. הגאולה תתרחש במהירות, כהרף עין, כמו ישועת השם. כל דבר שהפריע למשיחיות הזאת נדחק או עבר פירוש מחדש כדי שיתאים לתפיסה. תיאור קורבנות הטרור כ"קורבנות השלום" הוא הדוגמה הבולטת והמפורסמת ביותר. גם בתנאי מעבדה קשה לדמיין ולהמציא אוקסימורון משיחי גדול יותר.

את טקסי האשכבה הרשמיים של אוסלו מנהל נשיא אמריקני שמואשם בגזענות. אין ספק שהוא לא סובל מגזענות של ציפיות נמוכות. הפלשתינאים בהלם מתמשך מהעובדה שלראשונה בהיסטוריה הקצרה שלהם מישהו מציב להם דרישות של ממש. נותרה פתוחה השאלה אם ישראל תפיק את המירב מהמציאות החדשה.

הכותב הוא ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן