בשבע מהדורה דיגיטלית

טראמפ: תודה, אבל לא תודה

הצעדים החיוביים של טראמפ מול הפלשתינים, נועדו להשיבם אל שולחן המשא ומתן ולהמיט על ישראל עוד הסכם מסוכן. דעה

איילת לאש , י"א בתשרי תשע"ט

איילת לאש
איילת לאש
צילום: יח"צ

"מאז שטראמפ נבחר, הוא מקפיד שלא לאכזב", סחים לי חבריי מימין. ואכן, טראמפ עומד בכל הציפיות ולא מפסיק להפתיע.

הוא העביר את השגרירות לירושלים, גירש את נציגות אש"ף בארצות הברית, סגר את ברז הכספים לאונר"א, מטיל סנקציות כלכליות על הרש"פ, ובאופן כללי אפשר לומר שלנו האזרחים בישראל נותר רק לקנא ולחלום על מנהיג עם אומץ ואמביציות כאלה, שיעז ללכת על מהלכים שכאלה נגד אויבינו. אז האם טראמפ הוא המושיע והגואל של ישראל? האם אפשר או צריך בכלל לסמוך עליו? ראוי לעם ישראל לעיין בהיסטוריה וללמוד מעברו.

ראשית, טראמפ כזה כבר היה לנו בעבר: כורש. כורש נתן ליהודים לשוב לארצם ולבנות את בית המקדש, אך היהודים בחרו לדבוק בגלות המרה. האם עם ישראל יידע לנצל את המומנטום ולקחת את אהדת ידידתנו ארצות הברית כמה צעדים קדימה? האם כעת, כשיחסינו עם העולם טובים יותר, תשכיל ההנהגה לצאת מתפיסתה הגלותית ומפחד הגויים, ותיקח אחריות על עצמאותה וריבונותה? האם ממשלת הימין תדע לנצל את השעה, ולהוביל מהלכים גדולים כמו החלת ריבונות על כל חלקי הארץ, גירוש מסתננים פולשים, בנייה מאסיבית ביו"ש ובירושלים, יד קשה מול הטרור והטלת סנקציות כבדות על האויב? האמת היא, שאיננו זקוקים לאישור הגויים כדי לנהל את מדיניותנו בארצנו. אך אם עד כה היו להנהגה אינספור תירוצים כמו אובמה ו"מה יגידו בארצות הברית", הרי שכעת בעיה זו נוטרלה. עכשיו תורנו.

שנית, אומנם נעים ונחמד להתבשם מהמהלכים שמוביל טראמפ, אך האם שמנו לב לאותיות הקטנות? נכון, אין יותר משמח מהקפאת כספים לרש"פ ולארגון האנטישמי אונר"א, אך צריך לשים לב לסיבה: כל הסנקציות נועדו לגרום לערבים לשוב לשולחן המשא ומתן. זאת מתנה עטופה בצלופן יפה, אך בתוכה פצצה מתקתקת. מה יקרה ביום שבו יישבר האויב ויסכים לשוב למשא ומתן? מה נקבל אז? עוד אוסלו? האם עם ישראל מעוניין וצריך בכלל לנהל משא ומתן עם אויביו?

ובכן, רגע לפני שיהיה מביך ולא נעים מטראמפ, שמשתדל ומנסה להושיב את כולנו סביב השולחן לעוד הסכם הזיה כזה או אחר, מישהו צריך לומר לו את האמת: תודה לך דוד נחמד, אבל לא רק הערבים לא מעוניינים, גם אנחנו. איננו מתכוונים לוותר על שכם או על חברון או רמאללה או אום אל-פחם, כי הם שלנו. איננו מתכוונים לוותר על ירושלים השלמה, נהפוך הוא, אנחנו שואפים לייהד אותה ולגרש ממנה את כל אויבינו. רוצה לתמוך בנו? בבקשה. לא מעוניין? גם בסדר, מדינת ישראל היא מעצמה מספיק חזקה.

איננו זקוקים לאישור של אף אחד כדי להתנהל, ולא לחסותה של אף מדינה. בל נשכח את תפקידנו להיות אור לגויים. אנו צריכים להיות המובילים במוסר היהודי ובעמידה על דעתנו, ולא לסמוך על אף אומה כזו או אחרת. הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.