אח"י מזנק ביציאה לקרב דמיאט
אח"י מזנק ביציאה לקרב דמיאטצילום: מוזיאון ההעפלה וחיל הים

מוצאי יום הכיפורים תשל"ד. בעוד בשאר הזירות ניצב צה"ל בפני שוקת שבורה, חיל הים הישראלי כבר עבד על תגובת נגד יזומה שתגיע תחת מעטה החשיכה ותפתיע את הכוחות הסוריים.

זה היה מהלך שהסורים לא חזו. הם האמינו כל כך בהפתעה הגדולה של פרוץ המלחמה, עד שלא העלו על דעתם את האפשרות שישראל תתקוף בהפתעה. אבל חיל הים הישראלי לא הופתע, ולמעשה היה מוכן לתרחיש הזה. יתרה מזאת, במשך שנים התאמנו בחיל לקראת הקרב שיעשה היסטוריה בתולדות הלוחמה הימית. "זאת הייתה למעשה שעת המבחן שלנו. שנים התאמנו לרגע הזה. לא נחנו על זרי הדפנה", מספר אל"מ (במיל') אריה שפר, מי שהיה מפקד אח"י געש. "גם היינו בכוננות גבוהה למלחמה. כל האינדיקציות הראו שמדובר בימים, כך שהיינו ערוכים. לא ידענו מתי בדיוק זה יקרה, אבל ידענו לצאת מהר מההלם ולעבור למהלכים יזומים שלנו".

חמישה סטי"לים של חיל הים השתתפו בקרב, מתוך 13 שהיו לצה"ל באותם ימים. לשם השוואה, חיל הים המצרי מנה 19 סטי"לים ולסורים היו תשעה. הקרב עצמו התקיים אל מול חופי עיר הנמל לטקיה, שם המתינו לכוח שלושה סטי"לים, מקשת (ספינה שולה מוקשים, א"מ) וספינת טורפדו שתפסה את הכוח כבר בדרכו לקרב. אח"י מזנק ואח"י מבטח הפציצו את הספינה, ואח"י חנית נותרה מאחור כדי להטביעה. שאר הספינות, וביניהן געש של שפר, המשיכו לקרב עצמו. לפני שטבעה, הספיקה ספינת הטורפדו לדווח על הכוחות הישראליים ולהכין את הסורים לקרב המתקרב.

"המערכות בגעש היו מתוכננות היטב, עם ביצועי מהירות מאוד טובים לאותם ימים, מכ"מים מתקדמים, טילים, תותחים וגולת הכותרת - מערכות לוחמה אלקטרונית. אל כל זה תצרף את המוכנות הגבוהה שלנו והאימונים המפרכים, ותקבל כוח עם מוכנות מבצעית ברמה הכי גבוהה שיש", הוא אומר.

היה מודיעין מהימן לגבי הכוחות הסוריים?

"בוודאי. ידענו בדיוק מול מה אנחנו מתמודדים, והצוותים הטכנולוגיים בנו את הספינות בהתאם. חוץ מזה, גם ידענו מהן נקודות התורפה שלנו. ידענו שטווח הטילים שלהם ארוך יותר משלנו. לנו היו טילי גבריאל שהטווח שלהם היה 18‑20 קילומטרים, ולהם היו טילי סטיקס שהגיעו ל‑80 קילומטר. פירוש הדבר שהיינו חייבים להיכנס לטווח של הסטי"לים שלהם כדי שנוכל לתקוף. בגלל שהיינו מודעים לכך ידענו למצוא פתרונות לכך".

הפתרונות היו אמצעי הלוחמה הטכנולוגית שהטעו את הכוחות הסוריים, ותוכניות קרב ברורות שכללו בין היתר תמרונים מורכבים אל מול טילי אויב. שניים כאלה, מסוג סטיקס, נורו לעבר ספינתו של שפר והוא הצליח להתחמק מהם. "היינו בטוחים מאוד ביכולת שלנו", הוא אומר.

"אנחנו ידענו איזה סוג של ספינות יש לסורים, אבל לא ידענו בכמה אנחנו ניתקל. התוכנית הייתה להסתתר בפתח הנמל ולהטביע כל ספינה שתנסה לצאת לעבר הים. ברגע שהטבענו את המקשת, הסורים החלו לירות עלינו טילים. מהצד שלנו, כל אחת משלוש הספינות שעוד לא הטביעו ספינות קיבלה את אחד הסטי"לים הסוריים כמטרה. כולם עמדו במשימה והטביעו את הספינות הסוריות. שעתיים אחר כך הקרב נגמר כשכל הכוח הסורי הוטבע ולנו לא היו נפגעים כלל", הוא משחזר.

הקרב בלטקיה היה מתוכנן מראש?

"בוודאי. סוג הלחימה הזה, על הציוד שלו, זה לא משהו שאתה מתכנן ברגע. זאת תורת לחימה שהחלה להיכתב מיד לאחר ששת הימים. העניין הוא שעד אותו רגע היא מעולם לא יושמה. כולם העריכו שהשלב הבא בלוחמה הימית יהיה קרבות של סטי"לים נגד סטי"לים, אבל עד לקרב לטקיה לא היה שום קרב כזה".

ממה שלמדתם אחרי הקרב, הסורים הופתעו מכם?

"מה שהכי הפתיע את הסורים לא היה העובדה שתקפנו, אלא בעיקר איך עשינו את זה. התחלנו בירי של טיל שלווה במרדף של הספינה שירתה אותו, שלא עזבה עד שהטביעה את המטרה שלה. זאת שיטת לחימה שחיל הים פיתח במשך שנים, ולזה אף אחד בצד השני לא היה מוכן".

העורק הראשי של המדינה

במבחן המציאות, הניצחון במלחמת יום כיפור הוא אחד הניצחונות הצבאיים הגדולים ביותר בתולדות צה"ל, אבל במבחן התודעה מדובר במקבילתה של מלחמת וייטנאם האמריקנית. חלק מרכזי בניצחון הצבאי של המלחמה שייך לחיל הים, היחיד שהיה ערוך ומוכן למלחמה ולא הופתע כמו שאר המערכת הצבאית. במהלך שלושה קרבות, שניים בלילה הראשון של המלחמה והשלישי יומיים אחר כך, ביצע חיל הים את מה שחיל האוויר עשה במלחמת ששת הימים - נטרל את חיל הים של סוריה ומצרים. בלי ההצלחה בקרבות הללו, מדינת ישראל הייתה נקלעת למצור ימי שהיה מנטרל אותה לחלוטין.

"בז'רגון הצבאי מדינת ישראל היא אי. כל הגבולות היבשתיים שלנו הם של מדינות אויב, כך שאי אפשר להעביר דרכן סחורות, מה שהופך את הנתיב הימי שלנו לעורק הראשי של מדינת ישראל. זה הופך אותנו לסוג של אי", מסביר אל"מ (במיל') שמואל פרס, מי שהיה מפקד הסטי"ל אח"י חרב במלחמה. אח"י חרב השתתפה בשניים משלושת הקרבות - הקרב בפורט סעיד וקרב דמיאט מול הצבא המצרי.

בעוד הספינות עושות את דרכן חזרה מסוריה, בסיני נפתח הקרב הבא בפורט סעיד. "הקרב הזה התבסס על תוכנית שזכתה לשם הקוד 'תוכנית דיאגנוזה'. לאורך התעלה היו הרבה מאוד מוצבים, וגם בצפון סיני היו מוצבים ישראליים. הייתה תוכנית מצרית לעקוף כמה מוצבים ולהנחית חיילים במוצב בודפשט (המוצב הצפוני ביותר בקו בר-לב, היחיד שלא נפל במלחמה, א"מ). אנחנו ידענו על התוכנית הזאת והכנו את 'דיאגנוזה' לנטרול המצרים. הרעיון היה לעשות מארב לכוחות המצריים שיצאו מנמל פורט סעיד", אומר פרס.

שישה סטי"לים הרכיבו את הכוח הימי, והם נעזרו בשיתוף פעולה עם חיל האוויר שסייע עם שלושה מטוסים. לא סתם צה"ל השקיע כוחות רבים בשלב קריטי כל כך להצלת מוצב בודד. 'בודפשט' היה אחד המעוזים האסטרטגיים ביותר בסיני. מיקומו האסטרטגי והמבודד על שפת הים התיכון הפך אותו לנכס שהמצרים ניסו לכבוש מראשית הקרבות. הדרך היבשתית המוגבלת הובילה לכישלון המהלכים המצריים, והם פנו לתוכנית שהוכנה מבעוד מועד והתבססה על הציר הימי שקישר את פורט סעיד למוצב.

"התפרסנו כך שזוג סטי"לים היה ממש קרוב לחוף, לנקודת הנחיתה, וארבעת הסטי"לים האחרים המתינו ממזרח. הרעיון היה ליצור מלכודת מלקחיים לספינות שיצאו מפורט סעיד. קרוב לפורט סעיד, בימת ברדוויל, היה בסיס 'דפנה' ששם הייתה תחנת מכ"ם שכיסתה את פורט סעיד. בשביל שלא יגלו אותנו הגענו בדממת קשר ומכ"ם, לא שידרנו כלום כדי שלא יהיו אותות שהמצרים יוכלו לזהות. התמקמנו קרוב מאוד לחוף, והתבססנו על הנתונים של תחנת המכ"ם בדפנה בשביל לבנות את תמונת המצב".

תוכנית המארב דרשה מיומנות גבוהה במיוחד. העומק ב‑20 הקילומטרים הקרובים לחוף נע בין מטר למטר וחצי, במונחי חיל הים מדובר בעומק אפסי. כדי להצליח להשיט ספינה בנתונים כאלה, ותחת עלטה מכ"מית, צריך להגיע לרף מקצועיות ושליטה מקסימליים, כאלה שמגיעים רק לאחר ניסיון רב בתנאי שטח כאלה. "לנו היה מזל בנושא", מספר פרס, "חצי שנה לפני הקרב עשינו תרגיל שמדמה את תנאי השטח אחד לאחד ועם אותו כוח בדיוק. זה היה במקרה לגמרי, אבל בזכות זה ידענו להתמודד עם זה".

קרב פורט סעיד הסתיים בתוצאות מעורבות. מצד אחד, המטרה להגן על מוצב בודפשט הצליחה והמצרים לא הצליחו לכבוש אותו. בנוסף לכך, אחד משני הסטי"לים המצריים הוטבע, שלושה חיילים נלקחו בשבי וכ‑20 אחרים נהרגו. לכוחותינו לא היו נפגעים. מצד שני, אחד הסטי"לים הצליח לברוח ולהגיע לחופי אלכסנדריה, משם יצאו הכוחות המצריים לקרב דמיאט הגורלי, יומיים מאוחר יותר.

הרתעה אדירה

"לקרב דמיאט לא הייתה תוכנית מסודרת", אומר פרס, "הייתה תוכנית כללית ליזום היתקלות עם המצרים. היה לנו מודיעין שהמצרים מתכוונים להוציא את הכוחות שנותרו בפורט סעיד ולשלוח אותם לאלכסנדריה. אנחנו היינו אמורים לעמוד באמצע ולהטביע אותם. אבל המודיעין שלנו לא היה טוב והם בכלל לא יצאו מהבסיס. התחלנו את הערב ההוא עם תשעה סטי"לים, אבל אחרי כמה שעות שלוש חזרו ארצה בגלל שהן היו קצרות בדלק. החרב (הספינה שעליה פיקד פרס, א"מ) עברה בשלב זה לפקד על הכוח".

למה בעצם נשארתם שם כשלא קרה כלום?

"זאת שאלה טובה. אני לא באמת יודע למה הורו לנו להישאר. אני מניח שהרעיון היה שתהיה נוכחות שלנו שם. אחרי שהבנו ששום דבר לא הולך להתרחש, החלטנו שצריך לעורר את המצרים. על החוף מולנו הייתה עמדת מכ"ם מצרית שכל הזמן גילתה אותנו. החלטנו לירות עליה, פחות בשביל להרוס אותה ויותר בשביל לעורר את המצרים. אנחנו רצינו שהם יתחילו לפעול כי על זה בנינו".

כשהספינות ירו על המכ"ם, יצאו ספינות מצריות מאלכסנדריה על מנת להגיב. מזג האוויר הסתדר כך שהוא היה אידיאלי בשביל המכ"מים הישראליים, שהיו מפותחים בהרבה מהמצריים. "האוויר היה יבש, ובמצב כזה יכולת הקליטה של המכ"מים הרבה יותר רחבה. כך קרה שקלטנו אותם 60‑70 קילומטרים מאיתנו, הרבה לפני שהם ראו אותנו במכ"מים שלהם".

בדיוק כמו בסוריה, גם טווח הטילים המצריים היה רחב הרבה יותר משלכם. אז למרות שזיהיתם אותם לפני שהם זיהו אתכם, הם יכלו לירות לפניכם.

"פה בדיוק נכנסה הלוחמה הטכנולוגית. היו לנו רקטות שנקראו מוץ, שנועדו ליצור התעייה ולהראות אותות מכ"ם רחוק מהספינות. היום מדובר במכשור שנראה מעט פרימיטיבי, אבל בימים ההם הוא היה מאוד מתקדם, והוא עשה את העבודה בצורה יוצאת מהכלל. שיגרנו אותו לטווח של 12 קילומטרים, והמצרים קלטו את האות שלו וירו לכיוונו. אני זוכר שיצאתי החוצה מהתא כדי לראות את הטיל עובר מעליי. בחיים שלי לא ראיתי משהו כזה לפני כן".

עד כמה אמצעי הלוחמה הטכנולוגית סייעו בקרב?

"הם היו שובר השוויון. בלעדיהם הקרב כולו היה נראה אחרת לגמרי, ותוצאותיו היו שונות בתכלית. 16 טילים הם ירו עלינו בשני מטחים של שמונה כל פעם. זה המון כוח אש שבגלל ההטעיה כוון למקום אחר".

תוצאות הקרב היו חלומיות מבחינת חיל הים. שלוש מתוך ארבע הספינות המצריות טבעו, יחד עם מספר לא ידוע של נפגעים. לחיל הים הישראלי לא היו נפגעים כלל. קרב דמיאט המשיך את ההיסטוריה שהחלה בקרב לטקיה, ואם הקרב הסורי היה הראשון שבו נורו טילי ים-ים משני הצדדים, בדמיאט זאת הייתה מערכה שבה לראשונה בהיסטוריה סטי"לים נלחמו בסטי"לים בתוך הים ממש.

ההכרעות המוחצות בשלושת הקרבות הללו שינו את גורלה של מלחמת יום כיפור, ומנעו אסון לאומי גדול אף יותר. "אחד ההישגים החשובים ביותר של הקרב הזה הוא ההרתעה האדירה שהשגנו. הרושם שזה השאיר היה כל כך גבוה, שהצי הסורי לא לקח חלק בהמשך המלחמה, הוא הסתגר בנמלים שלו. גם המצרים עשו אותו דבר. הם הותירו את הזירה הימית לשליטתנו המוחלטת", אומר שפר.

"צריך להבין שעיקר הסיוע הצבאי שלנו הגיע דרך הים, ולא דרך הרכבת האווירית. באוניות אתה מעביר הרבה יותר תחמושת וציוד מאשר במטוס. עיקר העבודה שלנו בהמשך המלחמה הייתה לאבטח את השיירות הללו. בלי השליטה על הנתיב הימי מדינת ישראל לא הייתה שורדת ומנצחת במלחמה", אומר פרס.

לא מספרים

45 שנים אחר כך, תורת הלחימה שנבנתה בשביל מלחמת יום הכיפורים עדיין מנחה את חיל הים, עם שדרוגים והתאמות. "ברור שלא עמדנו במקום והתקדמנו מאז, אבל התפיסה נשארה אותה תפיסה", אומר רס"ן אור נפתלי, מפקדה הנוכחי של אח"י חרב. לא מדובר באותה ספינה ממלחמת יום כיפור, אלא ביורשת שלה שזכתה לשאת את שמה.

הרבה שנים עברו מאז אותם קרבות של חיל הים. מה תפקידו של החיל כיום במערכות המלחמה המודרניות?

"החשיבות של חיל הים לא פחתה כלל. יש למדינת ישראל הרבה מאוד נכסים אסטרטגיים שחיל הים שומר עליהם. וזה מעבר לחלק הפעיל של חיל הים במב"מ (מערכה בין מלחמות, א"מ)".

נפתלי אומנם לא יגיד זאת בגלוי, אבל הנכסים האסטרטגיים שעליהם הוא מדבר הם אסדות הגז הטבעי מול חופי ישראל, ועל פי פרסומים זרים כמובן, ספינות הנשק הגרעיני של ישראל. בתחום המב"מ, לחיל הים יש חלק פעיל ביותר. מבצעים רבים שנעשים מעבר לקווי האויב מבוצעים בסיועו של חיל הים, ולעיתים על ידי חייליו שלו. כמו כן, גם הגנת הגבולות הימיים של ישראל, שנמצאים תחת איום חוזר ונשנה מצד משטים כאלה ואחרים, נמצאת תחת אחריותו.

בשנים האחרונות ההילה הצבאית מוענקת לחיל האוויר בעיקר, כשהפעילות שלכם דווקא מתנהלת יותר בצללים. זה מקל על הפעילות שלכם או מעורר תסכול שאתם לא יכולים לספר לחבר'ה על ההישגים שלכם?

"אני יכול להגיד לך את נקודת מבטי. אני מניח שיש חבר'ה שטיפה מציק להם והם היו רוצים לספר על מה שאנחנו עושים. אני גדלתי בגישה, שאותה אני מעביר גם לחיילים שלי, שלא מעניין אותנו שיפרסמו את המבצעים שלנו בעיתונים ובטלוויזיה. המטרה שלנו היא לבצע את המשימה שלנו על הצד הטוב ביותר שאנחנו יודעים, ואנחנו יודעים לפעול בכל נקודה בעולם שיש בה ים".