מפץ חרדי בדרך?

ירושלים איננה עוד עיר עבור החרדים, ומהלכים פוליטיים שמתחילים בעיר הזו עשויים ללמד משהו על אפשרויות חדשות במגרש הארצי. פרשנות

שלמה פיוטרקובסקי , י"א בתשרי תשע"ט

מפץ בדרך? גפני ודרעי
מפץ בדרך? גפני ודרעי
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1. החלטתן של מפלגות "דגל התורה" וש"ס שלא לתמוך במועמד אגודת ישראל לראשות עיריית ירושלים, יוסי דייטש, ולהעדיף על פניו את משה ליאון הציוני-דתי טורפת את הקלפים בבחירות המקומיות בעיר.

למעשה, ההחלטה מחזירה למשחק באופן משמעותי מאוד את משה ליאון, המועמד שזכה בתמיכתם המשותפת של גפני ודרעי, אשר במשך שבועות נראה היה שהתמודדותו כמעט חסרת סיכוי.

כעת, סיכוייו של ליאון להעפיל לסיבוב השני גדלים מאוד, ושם כבר הכל פתוח ותלוי בעיקר בשאלה מי יהיה המתמודד שיעלה מולו לסיבוב השני. ראשות העיר כמובן עוד רחוקה מאוד מלהיות מונחת בכיסו, אך הוא בהחלט חזר למעמד של "טוען לכתר".

2. אבל הבחירות המוניציפליות, עם כל העניין שהן מעוררות, הן לא הסיפור הגדול של ההחלטה הפוליטית של אמש. השאלה המעניינת באמת היא האם נפתח כאן פתח למפץ פוליטי חרדי שיטרוף את הקלפים וישנה את פניה של המפה הפוליטית הפנים חרדית.

נתחיל מהסוף. תעצמו עיניים ותדמיינו את האפשרות הבאה בבחירות הקרובות: שתי רשימות חרדיות. האחת מורכבת מש"ס ודגל התורה, השניה מורכבת מאגודת ישראל, הפלג הירושלמי ועוד קבוצות חרדיות מאוכזבות (אלי ישי במקום רביעי, נניח?) שלא קיבלו "פה" במהלך השנים האחרונות.

מפץ פוליטי כזה, שהיה נראה עד השבוע שעבר כמעט חלום באספמיה נראה כרגע אולי הרבה יותר אפשרי, אם לוקחים בחשבון את ברית דרעי-גפני בירושלים. יתרונו הנוסף, החשוב מאוד, הוא מניעת בריחת קולות בציבור החרדי.

3. שתי הבריתות המרכזיות כאן הן היום הרבה יותר הגיוניות ממה שניתן היה לחשוב אולי לפני כמה שנים.

נתחיל מהברית בציר דרעי-גפני. ש"ס ודגל התורה שתיהן מפלגות שהוקמו על ידי הרב אליעזר מנחם שך זצ"ל, בפער של שנים ספורות זו מזו. ש"ס אמנם הפכה בדרך לתנועת המונים ספרדית שהזהות החרדית שלה פחות מובהקת, אבל התהליך הנוכחי שמתרחש בה הוא חזרה לזהות הספרדית-חרדית מימיה הראשונים, זהות שהליטאים יכולים להתחבר אליה היטב.

הזהות הזו באה לידי ביטוי הן בצמצום האלקטורט לגרעין החרדי של התנועה, והן בזהותו של המנהיג הרוחני של המפלגה, חכם שלום כהן המכונה "ראש הישיבה", סמל למנהיגות מזן ספרדי-ליטאי. ש"ס של היום ו"דגל" של היום הן מפלגות כמעט אחיות. שתיהן, אגב, בסיטואציה של משבר מנהיגות, שמעניקה כוח רב מאוד דווקא לדרג הפוליטי על חשבון ההנהגה הרוחנית.

4. הברית בין אגודת ישראל החסידית לפלג הירושלמי הליטאי-קיצוני נשמעת אולי קצת יותר מופרכת. מצד שני, כאשר שמים לב שלאורך כל התקופה האחרונה ליצמן הוא זה שמוביל את הקו בהלתי מתפשר בסוגיית חוק הגיוס לעומת נכונותן של "דגל" וש"ס לפשרות מסוימות, זה כבר נראה פחות מופרך.

צריך לזכור שאגודת ישראל עצמה היא גוף פדרטיבי, קבוצה של חסידויות ללא מנהיג מרכזי אחד שכולם כפופים למרותו התורנית. לקבוצה כזו קל יותר להתחבר לקבוצות אחרות.

5. הדרך למפץ כזה כמובן עוד ארוכה מאוד. האם ישבו אשכנזים וספרדים יחדיו באותה רשימה ארצית בלתי אם נועדו קודם בחדרו הקטן של הרב שך זצ"ל בגבעת הישיבה בבני ברק? האם הציבור החרדי מסוגל "לאכול" היום ברית גלויה שכזו?

אולם, היתרון של מפץ כזה ברור מאוד גם הוא. אם סידור חלקים חדש בפאזל החרדי ימעט מאוד את קבוצות השוליים החדשות שלא ניתן להן קול במישור הפוליטי הארצי, הציבור החרדי, שזקוק בימים טרופים אלו ממש לכל קול, יוכל להוסיף כשני מנדטים נוספים על הייצוג הפוליטי הנוכחי שלו.

יתכן שכל זה כאמור הוא בגדר חלום באספמיה. אבל יתכן גם שכל זה לא משל ולא חלום, ואם לא יקרה במערכת הבחירות הקרובה לכנסת ה-21 אז אולי בזו שאחריה, לקראת הכנסת ה-22.