רק חמישה נותרו מהמרד בסוביבור

75 שנה יצוינו בחג הסוכות למרד והבריחה ממחנה ההשמדה האכזרי בסוביבור. מהניצולים שנמלטו תחת ירי השומרים האוקראיינים נותרו בודדים.

שמעון כהן , י"ב בתשרי תשע"ט

מתוך כינוס 61 למרד. סמיון רוזנפלד, דב פרייברג, יהודה לרנר, שמחה ביאלוביץ'
מתוך כינוס 61 למרד. סמיון רוזנפלד, דב פרייברג, יהודה לרנר, שמחה ביאלוביץ'
צילום: יעקב שנקמן

ביום הראשון של חג הסוכות המתקרב יצוין מלאת 75 שנים למרד במחנה ההשמדה בסוביבור. על האירוע שוחחנו עם חוקר ההיסטוריה יעקב שנקמן שפגש במסגרת מחקרי התקופה ההיא כמה מהניצולים שנמלטו במרד ההוא מהמחנה.

"מחנה ההשמדה סוביבור נמצא כארבעים קילומטר מחלם שבגבול אוקראינה פולין. מחנה אכזרי ביותר שהוקם במסגרת מבצע ריינהרד. הושמדו בו כרבע מיליון יהודים באכזריות וברוטאליות, בהשפלה נוראה", פותח שנקמן ומספר:

"המרד בוצע בידי קבוצת אסירים יהודים-רוסיים שהגיעו כשבויי מלחמה. מדובר בגרעין של אנשים בהנהגת סגן אלכסנדר אהרונוביץ' פצ'רסקי. הוא היה מבוגר יחסית וכשהגיעו לסוביבור הבינו בתוך זמן קצר לאיזה גיהינום נכנסו. מי שלא הושמד נשלח לעבודות פרך ובתוך זמן קצר הוא תכנן את המרד עם לאון פלהנדר, יהודי פולני שהיה אסיר ותיק במחנה. בתוך שלושה שבועות וחצי מהרגע שהגיעו למחנה פרץ המרד".

"התכנון היה שיפתו את אנשי ה-SS להיכנס לצריפים באמתלות שונות – היו רק 20 או 30 אנשי SS במחנה. השאר היו אוקראינים - לומר להם שהגיע מעיל יפה במשלוח האחרון ואולי יתאים לך, לאחר אמרו שהגיעו מגפיים יפים וכו'. כך פיתו אותם להיכנס לצריפים ובפנים הסתתרו אנשים עם נשק קר, גרזנים וסכינים, שחיסלו את אנשי ה-SS בזה אחר זה. הם ניתקו את קוי החשמל והטלפון ואז פרצו בריצה אל השער והגדרות עם סולמות תוך כדי שהאוקראינים יורים מהמגדלים ואנשים נקצרים אבל רבים הצליחו לפרוץ אל שדה המוקשים שהקיפו את המחנה. חלק התפוצצו מהמוקשים, אבל 300 הצליחו לברוח מתוך ה-600. עד סוף המלחמה שרדו מהם 50-60 איש".

על הקשר האישי שלו לאירועי המרד ההוא מספר שנקמן כי התוודע לספרו של דב פרייברג שהיה נער צעיר במחנה, שם שהה כשנה, ובספרו הנציח את הזוועות שהיו במחנה. "נכחתי בפגישות שהיו במלאת 60 ו-65 שנים למרד. היו אז פגישות של ניצולים שהגיעו לישראל. פרייברג היה ניצול יחיד מהמשפחה שלו, התגייס לצה"ל והיה חבלן קרבי והשתתף במלחמת ששת הימים. בפגישות נכחו בני הזוג פרייברג, סמיון רוזנפלד שהיה חייל שהשתתף במרד, יהודה לרנר שנעשה עליו סרט, שמחה ביאלוביץ' וסמיון רוזנפלד. זה היה מפגש סנטימנטלי, הרימו כוסית לחיים, דיברו קצת. סמיון רוזנפלד אמר שהוא זוכר איך אחד האסירים צעק ברוסית למען המולדת, למען סטאלין והאנשים פרצו לגדרות והשער. העלו זיכרונות אבל בעיקר נפגשו. היום להערכתי נותרו בעולם לא יותר מחמישה אנשים שהיו בסוביבור".

עוד מספר על מפגש שקיים עם יהודי רוסי שהשתתף במרד, ארקדי וייספפיר, שהגיע ארצה על מנת לספר את סיפורו. למפגש שהתקיים במלון בתל אביב הובאה מראיינת מיד ושם. "אותו ארקדי וייספפיר הצליח לפצח את ראשיהם של שני אנשי SS וחש צער שהם מתו מהר מדי...".

בדבריו מספר שנקמן על הנצחת המרד ברחוב בצפת ועל אנדרטה שהוקמה במתחם בית האבות בו מתגורר סמיון רוזנפלד, אנדרטה שהוקמה לבקשתו ונחנכה במעמד בתו שהגיעה במיוחד ארצה עם חומר רב ותמונות שנסרקו על ידי שנקמן עצמו והועברו לגורמים הרלוונטיים.

על מה שמתרחש ברבות השנים על אדמת סוביבור מספר שנקמן: "בשנים האחרונות יש חפירות ארכיאולוגיות בראשות ארכיאולוג מחוז הדרום, יורם חיימי, שמעבר להיותו פטריוט ישראלי יש לו קשר למקום: שני יהודים קרובים שלו, יהודים ממרוקו ששם משפחתם בן זקן נקלעו לצרפת באותה תקופה ונשלחו לסוביבור עם יהודים מצרפת. בתחום המחנה יוקם מוזיאון ויורם חיימי בקשר עם הגורמים הפולניים. הוא ביצע חפירות וגילה את יסודות תאי הגזים שהיו במקום".

במקום נותרו רק היסודות שאותרו רק אחראי חפירות בשל עבודת הטשטוש שביצעו הגרמנים להסתרת הזוועות. "בעקבות המרד כמו בטרבלינקה המחנה הושמד לחלוטין כדי לטשטש את הזוועות אבל נשארו כתובות בעברית, חפצים יהודיים, מטבעות, שלדים ירויים בראשים ועוד. הגרמנים ניסו לטשטש את הפשע בעקבות המרד שהיה המוצלח ביותר בתקופת מלחמת העולם".

לדברי שנקמן לא ניתן היה להסתיר את המתרחש במחנה ואת דבר המרד בשל בריחתם של אותם מאות שהצליחו להימלט וסיפרו במקומות שאליהם הגיעו את הקורות אותם.

"סמיון רוזנפלד התחבר לצבא הסובייטי, האשימו אותו בעריקה ושלחו אותו ליחידת עונשין. הוא שרד משימות התאבדות שנשלח אליהן. כשפוגשים אדם כזה, חייכן ונחמד, קשה להבין את הזוועות שהוא עבר".

"הנאצים ניסו להשמיד את מה שאפשר ולפרק ולשתול עיים והפולנים הקימו במקום כפר קטן. אין להם הרבה סנטימנטים, אבל מנגד יש גם אינטרס כלכלי לעשות תיירות שואה ויש ביניהם גם בעלי כוונות טובות לשימור והנצחת זכר היהודים, שומרים על בתי הקברות וכואבים את מה שקרה ליהודים. לא כולם שם אנטישמים".