"להבריח יהודים מפלסטין כמו עכברושים"

עיתונאי פלסטיני בכיר: ערפאת אמר לי שהלך להסכם אוסלו כדי להבריח את היהודים מפלסטין כמו עכברושים מספינה טובעת.

ערוץ 7 , י"א בתשרי תשע"ט

ערפאת, קלינטון ורבין
ערפאת, קלינטון ורבין
צילום: אבי אוחיון, לע''מ

במלאת 25 שנים להסכם אוסלו פרסם העיתונאי הפלסטיני, עבד אל-בארי עטואן, עורך העיתון האלקטרוני ראי אל-יום, מאמר שבו חשף כי יו"ר הרש"פ לשעבר, יאסר ערפאת, סיפר לו בשיחה אישית ביניהם, כי הוא אינו מאמין בדרך של אוסלו, אך הוא הולך בה כי זוהי הזדמנות "להשיב את אש"פ ואת ההתנגדות לפלסטין" ולהבריח משם את היהודים "כמו עכברושים הנוטשים ספינה טובעת ".

עוד חשף עטואן במאמרו כי ערפאת שיתף פעולה עם אנשי חמאס, תמך בהם בכסף ובנשק, ותיאם עם חיזבאללה העברת אניות נשק לחופי עזה. לדבריו, ערפאת שילם בחייו משום ש"הוא זה שגרם להתפרצות האינתיפאדה החמושה השנייה והביא נשק מכל מקום".

להלן תרגום קטעים מן המאמר כפי שתורגם על ידי חוקרי מכון ממר''י:

"היום לפני רבע מאה נכנסו הנהגת אש"פ והעם הפלסטיני למלכודת הגדולה ביותר בעידן הערבי המודרני שהציבו להם הישראלים יחד עם בעלי בריתם במערב וחלק מן הערבים. הם נכנסו אליה בעיניים פקוחות, כשהם מאמינים לשקר של השלום ושל הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית – שקר שהעובדות בשטח חשפו אותו בהמשך.

היינו שלושה חברים מתוך מיעוט שפקפק באמינותה של מסיבת השקר וההונאה העצמית הזאת והתנגדנו לכך בפומבי. הראשון היה המשורר והסופר הדגול מחמוד דרוויש; השני היה [חבר הוועד הפועל של אש"פ] עבדאללה חוראני והשלישי היה כותב שורות אלה. דרוויש התפטר מחברותו בוועד הפועל של אש"פ וחוראני הלך בדרכו. אני לא מצאתי דרך לבטא את התנגדותי לטעות ההיא אלא בכתיבת מאמר מערכת בעיתון שבו הייתי עורך ראשי [הכוונה ליומון אל-קודס אל-ערבי היו"ל בלונדון] בנושא המצב בסומליה, כדי שיתפרסם בבוקר יום החתימה [על הסכם אוסלו], לחיצות הידיים והחיוכים על מדשאת הבית הלבן...

הנשיא ערפאת היה מבודד בקרב רוב הערבים ובמיוחד במדינות המפרץ, משום שתמך בעיראק בזמן משבר פלישת [עיראק] לכווית... מדינות המפרץ, מצרים וסוריה היו עוינות כלפיו, והוא היה נתון ללחצים מצד כמה שדולות, ובהן של בעלי הון פלסטינים, של ערבים ושל אירופים. הוא האמין כי הליכה בנתיב אוסלו, שהאדריכל שלו היה מר מחמוד עבאס, יכולה להגן על אש"פ, לחלצו מבידודו, להשיבו לזירה הבינלאומית ולטמון את הזרעים הראשונים של המדינה הפלסטינית.

אני זוכר שכאשר יצאנו ממשרדו בשכונת יוגורתה בתוניס, הוא הוביל אותי הצידה בתואנה שהוא רוצה ללכת לטייל וכדי להתרחק ממכשירי ציתות ואז אמר לי: 'אני רוצה לומר לך משהו שאני מבקש ממך לא להזכיר או לייחס לי, אלא לאחר מותי'. הוא נאנח ואמר: 'אני הולך לפלסטין דרך השער של אוסלו, למרות כל הסתייגויותיי [מדרך זו], כדי להחזיר לשם [קרי, לפלסטין] את אש"פ ואת ההתנגדות. אני מבטיח לך שהיהודים יברחו מפלסטין כמו עכברושים הנוטשים ספינה טובעת. זה לא יתגשם בימי חיי אלא בימי חייך'. הוא אמר לי כי אינו בוטח בישראלים כלל. אני קובע בוודאות שהוא דיבר אמת...

ערפאת זכה להיות שהיד כפי שאיחל לעצמו, וזאת באמצעות הרעל הישראלי, לאחר שהיה נצור במשרדו [ברמאללה] כמה חודשים משום שסירב לחתום על הסכמי קמפ דיוויד, לוותר על ירושלים ועל זכות השיבה, ומשום שגרם לפרוץ האינתיפאדה החמושה השנייה והביא נשק מכל מקום אפשרי. אני יודע היטב שהוא שיתף פעולה עם לוחמי תנועת חמאס בעזה ובגדמ"ע ותמך בהם בכסף ובנשק, ושבהקשר זה, הוא הקים ערוץ קשרעם חזבאללה ומנהיגיו בדרום לבנון, שבמסגרתו היו הללו שולחים נשק באניות בתוך חביות שהושלכו לים מול חופי עזה. זאת משום שהוא הבין שהישראלים אינם רוצים שלום או לעשות ויתורים ולא בהקמת מדינה [פלסטינית] עצמאית.

אינני חושף את המידע הזה - שייתכן שחלקו ידוע - כדי להגן על המנוח ערפאת, אלא כדי שתהיה זו עדות היסטורית. אני משוכנע לגמרי שהסכמי אוסלו היו טעות היסטורית ודקירה מורעלת בלב העניין הפלסטיני , שהובילה לכל האסונות הנוכחיים - החל בחרפת התיאום הביטחוני, דרך מתן אור ירוק לנרמול הערבי עם ישראל וכלה בעסקת המאה שיישומה החל בשלבים: הראשון – הכרה בירושלים הכבושה כבירת הנצח של כל יהודי העולם, השני – ביטול זכות השיבה, והשלישי – הקונפדרציה עם ירדן, התהדיאה בעזה ואולי סיפוח רוב ההתנחלויות ו-800 אלף המתנחלים שבהן לישראל..."