שתי תאונות דרכים קשות אירעו בימים האחרונים כששני מאפיינים חורזים אותם, שתייה מרובה של אלכוהול ובריחה של הנהג מזירת התאונה.
התאונה בה היה מעורב שחקנה של קבוצת הכדורגל של מ.ס. אשדוד הסתיימה בפציעה קשה מאוד של נער שנהג באופניים חשמליים והתאונה בה היה מעורב העיתונאי הספרדי הסתיימה במותו של בחור צעיר.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו על חומרתן של תאונות הפגע וברח עם עורכת הדין רלי אבישר-רווה, מומחית לדין הפלילי ועבירות צווארון לבן הקובעת כי ההתייחסות החמורה למבצעי תאונות 'פגע וברח' אינה נשארת רק בממד הציבורי תקשורתי אלא באה לידי ביטוי גם בענישה.
"ב-2011 הייתה החמרה בענישה בגין עבירות כאלה. מרמה של שלוש שנות מאסר המחוקק החמיר וקבע שאם אדם פוגע ועוזב מקום כשהוא יודע שיש נפגעים, ולא משנה חומרת הפגיעה, הוא עשוי לקבל עד שבע שנות מאסר ואם יש חבלה חמורה או הרוגים העונש הוחמר עד רמה של 14 שנות מאסר והתיק עובר מבית המשפט לתעבורה לבית המשפט המחוזי ושם הענישה חמורה הרבה יותר".
"ראינו עונשי מאסר חמורים ביותר שניתנו על ידי בית המשפט", אומרת עו"ד אבישר-רווה וקובעת כי במקרים החמורים רואים ענישה מחמירה. "במרבית המקרים מדברים על מקרים עם תהודה ציבורית רבה. בדרך כלל ישנן גם עבירות נלוות כמו נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון. היו מקרים של 14 ו-12 שנות מאסר".
עוד מוסיפה אבישר-רווה ומציינת כי "צריך לעשות הבחנה. כשיש אדם שעוזב את המקום כשהוא יודע שהוא תחת השפעת אלכוהול או סמים הענישה מחמירה הרבה יותר ממקרה שבו אדם נורמטיבי פגע, שהעובדה הזו לא פוטרת אותו אם הוא עזב את המקום כי יש כאן עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, אבל ראינו מקרים שבהם אנשים נורמטיביים נבהלו ועזבו את המקום והסגירו את עצמם אחרי זמן קצר".
"העבירה קמה מרגע הנטישה של המקום בלי להושיט עזרה ולקרוא לכוחות ההצלה, אבל הדברים באים לידי ביטוי בענישה. אם הוא בא בתוך שעתיים ואמר שהוא נלחץ ונבהל ובודקים שנהג במהירות המותרת וללא שכרות והדבר לא נעשה באשמתו וכו' הדבר יבוא לידי ביטוי בענישה. זה לא ימלט אותו מכתב אישום אבל הדבר יבוא לידי ביטוי בענישה שתוטל עליו ויכולה שלא לכלול רכיב של מאסר".
לנוכח כל דבריה אלה שאלנו אם יתכן והאלכוהול ייחשב לנסיבה מקלה שכן האלכוהול מטשטש כידוע את שיקול הדעת, ולכן אמנם חמורה הנסיעה לאחר שתייה, אבל אולי ניתן להבין את הבריחה כמעשה שנעשה בהשפעת האלכוהול, ואולי הדבר ייחשב למעין איש שפיות זמנית.
לדבריה אמירה כזו יכולה אולי לשבות את האוזן, אך יש לזכור כי אדם אינו נכנס למצב של שכרות יתר באופן לא רצוני. "מי שמכניס את עצמו במודע למצב של שכרות ומחליט לעלות על ההגה ונוהג כשהוא מבין שהוא במצב של שכרות העניין לא יבוא לזכותו. מי שעולה על ההגה עם אלכוהול מכניס את עצמו במודע לסכנה". לדבריה הטענה לאי שפיות זמנית "לא יכולה להישמע, כי כל אדם יודע מה הכמות שניתן לשתות ולנהוג אחריה. לא ניתן להסיר את האחריות ממנו כי אם נסיר אחריות הרי שכל אדם ישתה לשכרה וינהג. לא יתכן להסיר אחריות בגלל שהוא לא מודע".
עוד מציינת אבישר-רווה כי ברבות מהתאונות הללו של 'פגע וברח' אנו רואים שהנהג מנסה לשבש ראיות, אם בהמתנה עד להתפוגגות האלכוהול בדמו ואם בשתיית מים מרובה או כל דרך אחרת, ועצם פעולת השיבוש מלמדת ומוכיחה שקיימת בו מודעות לחומרת המעשה שבוצע.
אבישר-רווה נשאלה אם העובדה שתיק מסוים הופך לתקשורתי יותר או פחות משפיעה על פסיקת השופטים. לדבריה "השופטים מכירים את כל הפסיקה הרלוונטית ואת מתחמי הענישה והם כבולים לרמות ענישה מסוימות. אמנם זו לא מתמטיקה וכל מקרה על פי נסיבותיו, אבל כשמתקיימות כל הנסיבות המחמירות רף הענישה מחמיר גם במקרים הפחות תקשורתיים". עם זאת היא מוסיפה ומעירה כי "לא פעם הד ציבורי נרחב גורם להחמרה מסויימת בענישה, אבל זו לא החמרה קיצונית".