הנינג'ה, סוכות ותרבות שנאה - הערות

בלי טראמפ, פוטין, נתניהו והגרעין האיראני, אבל עם גברי בנאי, שולי רנד, רמי לוי ואושפיזין בלתי רצוי. הערות לקראת עוד שבוע טוב.

שמעון כהן , כ' בתשרי תשע"ט

לפני שבוע טוב
לפני שבוע טוב
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

לצאת מארון השנאה

גברי בנאי יצא מארון השנאה וההחרמה וסיפר על החלטתו שלא להופיע ביהודה ושומרון. יפה עשה חנוך דאום (אם כי כדרכו עשה זאת בשפה בלתי מעודנת בעליל) כשהזכיר לו שלפני שמחרימים ראוי שיהיה לך מופע שההמונים צובאים על דלתותיו והביקוש לו מרקיע שחקים. בלי מופע מבוקש (ולא, מופע שבו אתה מספר לשני ילדיך על קורות משפחת בנאי זה לא ממש מופע מבוקש) אתה לא יכול להחרים אף אחד.

בשולי היציאה של גברי מארון השנאה ראוי לציין שתי עובדות: האחת מאכזבת – העובדה המושתקת שהשלישייה כולה, זו שזכתה בפרס ישראל ונחשבה לסמל הישראליות, החליטה בשעתו במודע יחד עם המפיק אברהם דשא (פשנל) להחרים את מתיישבי יהודה ושומרון ולא להופיע בפניהם. מסתבר שהשנאה מדבקת.

העובדה השנייה שכדאי לתת עליה את הדעת היא תשובתו של גברי בנאי למראיין ירון דקל בגל"צ ששאל אותו אם ההחלטה שלא להופיע באזור הכבוש עלתה לו במחיר כלשהו. גברי השיב בשלילה מוחלטת. לא, הוא וצמד חבריו לא שילמו שום מחיר על ההחלטה ההיא והופיעו ללא הרף.

על מה זה מעיד? שאלה של השקפה. אולי על סובלנותו של הימין הישראלי, שמסתבר אינו כל כך מטורף, הזוי, סהרורי, רודף, תאב נקם ודורסן. ואולי על חוסר האומץ של הימין להשיב מלחמה שערה למחרימיו ומבקשי רעתו. נקל לנחש מה הייתה התגובה הציבורית אם איזה אריאל זילבר כלשהו היה מחליט שאינו מופיע יותר בקיבוצי השומר הצעיר כי שם מעודדים את קריעתה של הארץ ואת האויב הרש"פי שטובח בנו באינספור מעשי טרור.

צה"ל ולקחי הנינג'ה

מיד אחרי החגים ישודר ב'קשת' שלב חצי הגמר של ההתמודדות על התואר 'נינג'ה ישראל'. מתוך שורה ארוכה של מקצים עלו עשרות מתמודדים לשלב חצי הגמר ועיון בשמותיהם מעלה בעיה:

למרות דחיפה משמעותית מאוד של ההפקה את המתמודדות הנשים שהובאו מענפי ספורט כאלה ואחרים בתקווה ואמונה להציב בצמרת גם נשים ולהוכיח, כמקובל בימינו, שכולן יכולות לעשות את מה שכולם יכולים לעשות, למרות האג'נדה הנינג'אית הזו, ברשימת מתמודדי חצי הגמר ניתן למצוא שמות כמו יובל, רן, רמי, דורון, ערן, אבנר, יונתן, יפתח, עופר, ולדימיר, אראל, אלעד, מיכאל, מתן, מנחם, דור, אלון ועוד ועוד. שמות כדוגמת ענבל, ענבר, הדס, ז'ניה, דפנה, דנה, מירי, רחל, יעל, לינור, רונית נותרו מחוץ להתמודדות.

אז אולי בכל זאת, למרות קדושת השוויון בין המינים יש איזשהו הבדל קליל ביניהם? אולי אין מנוס אלא להודות באמת הביולוגית הזו? זה אמנם נשמע פשוט וטבעי כל כך, אבל בימים שבהם מכופפים בצה"ל את הבריאה ואת הטבע למען האג'נדה השיוויונית ראוי ונכון להזכיר גם עובדות פשוטות שכאלה: מאחר והזירה החי"רניקית שבה חייב צה"ל לנצח היא זירה פיזית אין מנוס מלהפנים את ההבדל הפיזי שבין המינים ולנהוג בהתאם ולא עם ראש בקיר מתוך תקווה שבחיזבאללה ובחמאס יתחשבו בהיגיון השיוויוני הנשגב שלנו.

(ותודה לבני, יוגב, על הפניית תשומת הלב להרכבה החד מיני של רשימת מתמודדי חצי הגמר)

אושפיזזזזזזין

יכול להיות שאיפשהו בעולמם של היתושים גם עליהם מישהו ציווה לשבת בסוכה בימים הללו? הרי לא יתכן שעד יום לפני סוכות לא ראינו צל כנפו של יתוש ופתאום הם שותפים בהמוניהם למצווה.

שיווק מבעס

מישהו צריך להעיר לרמי לוי שכאשר משווקים סוכה מקופלת בתוך ארגז סגור שעליו צילום של סוכה עטופת בד לבן מקושט ועליו מודפסת ההבטחה שבארגז פנימה ישנם כל מרכיבי הסוכה כולל "בד לבוד" די מאכזב את הישראלי הממוצע למצוא בפנים חוטים במקום בד. פתאום נזכרנו לדבר בשפה הלכתית? נכון שמונח ה"לבוד" מתייחס לרווח שאינו מבטל את הגדרתה של מחיצה כמחיצה, ובכל זאת, אם יש בארגז רק רצועות לבוד אפשר לכתוב זאת במילים פשוטות ולא לטעת ברוכשים תקוות שווא למצוא שם בד. יש לא מעט שאינם בקיאים בנפתולים ההלכתיים, קוראים על הארגז מבחוץ את רשימת התכולה הכוללת את המילה 'בד', קונים, פותחים את הארגז יום לפני החג ומתבעסים.

הוא לא חייב לנו כלום, ובכל זאת

חבל מאוד ועצוב מאוד. עד לא מכבר כששולי רנד, השחקן והמוסיקאי ברוך הכישרונות, הופיע בסרט או הצגה ניתן היה גם לקבוע בוודאות שהסרט\הצגה עומדים בכל גדרי הצניעות וגם לראות בהם מודל לשחקני, בימאי ומפיקי הקולנוע והתיאטרון בציונות הדתית, הנה ההוכחה לכך שניתן להציג מופע שיעמוד גם בסטנדרטים האמנותיים הגבוהים ביותר וגם שיעמוד בדרישות ההלכה.

את כל זה כבר אי אפשר לומר אחרי הופעתו (המצוינת כדרכו) של שולי רנד בסדרה 'אוטונומיות' המגוללת את הימים הנוראים שאחרי חלוקת הארץ לחילוניים וחרדים, אלה בירתם תל אביב ואלה בירתם ירושלים. חשוב להדגיש ולהבהיר ששולי עצמו לא נצפה כמובן בסצנה בלתי צנועה, חלילה, אך לא כך ניתן לומר על השחקנים שלצידו (הטובים והמעולים בתחומם).

אמנם יכול שולי היקר לטעון, ובצדק, שמעולם לא התיימר להיות חותמת הכשרות של יצירה אמנותית כזו או אחרת, ומעולם לא חתם איתנו, הצופים, על שום חוזה עם צניעומטר, אבל תכל'ס זה מה שהיה כאן עד לא מכבר. אם ידעת ששולי שם ומן הסתם צפה בכל הסצנות לא פעם ולא פעמיים, ידעת שהכול שם "כשר". זהו, שכבר לא. וחבל.

(ועדיין איני דן בדמותו כאדמו"ר שספק אם תביעותיו למאבק חסר פשרות בחילוניי הארץ עושה טוב למגזר החרדי כולו. בסוגיה הזו נכון יהיה לדון לאחר שיושלם שידורם של כל פרקי הסדרה)

מועדים לשמחה

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

הברק רוצה להכות פעמיים

זה הזמן לבקש סליחה, מכם

מוניקה, צביעות ועבר פלשתיני

בג"ץ חגים וימות המשיח

סוחרים, מדינאים ומכחישי שואה

עינויים, ליברמן ושיטת מצליח

אופנועים, זעם קדוש ונימוסים

על רוחות, שדים, ריקודים ובהלול