אבידה גדולה - תלמידו של הרב ולד כותב

קשה מאד לדבר על רבנו בלשון עבר, על הכיסא המיותם כעת במקומו בבית המדרש, על הסטנדר הריק ללא הגמרא, על ההתמדה שלו שכבר לא נראה.

מאור צוברי , כ"ג בתשרי תשע"ט

הרב יוסף ולד
הרב יוסף ולד
צילום: באדיבות המשפחה

רציתי להתחיל בסיפור שלדעתי מתמצת המון מאישיותו הגדולה של רבנו הרב יוסף ולד.

לפני שנים לא מעטות כשהגעתי לישל"ץ, הייתי כמו לא מעט חברה בתוכנית הלימוד של הרב ולד שבו למעשה אחת המטרות היתה ללמוד מסכת שלמה [בזמני זה היה מסכת ביצה] עם גפ"ת עם מבחנים לא קלים וחזרות.

באחת הפעמים במהלך הלימוד בזמן הסדר, התקשתי מאד בהבנת תוספות מסוים, והחלטתי לגשת לרב ולד שיפשוט את ספקותי.

אני זוכר ממש את זה כמו היום, הרב ישב איתי והתחיל לבאר לי ופשוט למד איתי בחברותא את התוס' מילה במילה, אולם אני שדעתי קצרה לא הצלחתי להבין, והרב שוב במאור פנים בסבלנות עד אין קץ, כבפעם הראשונה ניסה להסביר לי ושוב לא הצלחתי להבין, וכך זה חזר על עצמו כמה וכמה פעמים.

אך הרב לא אמר נואש והוא ישב איתי למעלה משעתיים והקדיש לי את כל תשומת הלב, את כל היחס, והכל בסבר פנים מאירות, וישב וסיכם איתי את כל מהלך התוס' כאילו אני בנו עד שהבנתי על בוריים את דברי התוס' האלו עד תומם.

הלימוד שלמדתי ממנו באותו זמן לא היה רק לימוד של התוס' גרידא, זה היה לימוד על כל אישיותו. הסבלנות שהרב נתן, המאור פנים שבה הסביר, התחושה שיש לו את כל הזמן שבעולם שתלמיד אחד קטן יבין את דברי תורתינו הקדושה, היתה פשוט יותר ממדהימה. וכל זה היה במלוא הענווה וכאילו למד עם חברותא ברמתו.

הבקיאות עצומה שלו בש"ס ביחד עם הראשונים והאחרונים היתה פשוט מושג להערצה לנו כתלמידיו, בכל מקום ששאלנו ובכל אתר ואתר שהתקלנו אותו קיבלנו ישר תשובה במקום בין אם זה בראשונים בין אם זה באחרונים או איזה תוס' נידח בקצה הש"ס.

לא רק בקיאות היתה לו אלא אף עמקות בכל השיטות בשום שכל בצורה ישרה, שיעור שהיה נותן לנו פעם בשבוע לא היה פחות משיעור כללי בישיבות גבוהות, והכל בסדר מובנה ובשיטתיות מסודרת של כל השיטות בסוגיא.

ואי אפשר לשלא לדבר על ההתמדה שלו, תמיד בכל מצב קטן או גדול קל או קשה, הרב היה יושב עם גמרתו הקטנה ופשוט לומד בשקידה עצומה, שקידה שמעטים יכלו לעמוד בה. אני לא יכול לשכוח את השיעור הזה בהתמדה שבכל שניה ושניה פנויה שיש היה יושב ולומד כאילו אין מחר, זה היה שיעור חי של אדם שכל כולו קודש, שחיי את התורה ואוהב אותה בכל מאודו. ואנו כתלמידיו זה השפיע עלינו ועשה לנו רושם חזק בלב שלכל החיים לא נשכח.

אני זוכר את הרב בשבת בקבלת שבת שהיו שרים ולפעמים היו קצת מאריכים, והרב כמו שעון מדויק היה מנצל את הזמן והיה יושב ולומד עם גמרתו הקטנה. לראות ולא להאמין שגם בדורנו זכינו לדבר כזה,

לא ניתן לתאר במילים את גאונתו והתמדתו של הרב, וביחד עם זה את ענותנותו. בעולם כמו בימינו ישר שרוצים לברר על משהו שלא מכירים בודקים ישר בגוגל וכד', אתמול שמעתי כמה שלא הכירוהו שחיפשו עליו בגוגל כי רצו להכירו אך לא מצאו שום דבר, עד כמה שנשמע מוזר ומצחיק כאחד, הרב היה כ"כ גדול בתורה וענק בענווה שאף גוגל לא הכירו.

אין ספק שאילו היה רוצה היה לו את כל הכישורים והגדלות בתורה בשביל לקבל משרה או משהו בכיר אחר בציבור, אך את הרב כל זה כלל לא עניין לא חיפש כותרות ולא רעש וצלצולים, כל מה שעניין אותו היתה העבודה היום יומית עם תלמידים הצעירים לגדלם בתורה וביראת שמיים.

אנו כתלמידיו לקחנו ממנו המון המון לחיינו, הוא פתח לרבים מאיתנו צוהר מה זה לימוד תורה בגדלות, מה זה עיון ישיבתי, מה זו התמדה אמיתית, ובעיקר מה זו תורה בענווה וביראת שמיים אמיתית ללא כחל ושרק.

קשה מאד לדבר על רבנו בלשון עבר, על הכיסא המיותם כעת במקומו בבית המדרש, על הסטנדר הריק ללא הגמרא, על ההתמדה שלו שכבר לא נראה. על התורה והענווה שהלכו יחד איתו לאורך כל הדרך ועכשיו עלו לשמים לפנות לו מקום של כבוד בגן עדן. על הסבלנות אין קץ שלו שהסתלקה יחד איתו.

כמה סמלי הוא שנפטר הרב בשמחת תורה. השמחה הכי גדולה של הרב היתה השמחה עם התורה עם הגמרא, עם הרשב"א והריטב"א עם הרמב"ן על התורה והרש"י על הפרשה. השמחה בללמד את צעירי הצאן ולהאיר להם את שערי הלימוד, השמחה בהעברת התורה לדור הבא.

אין לי ספק שכעת באו לקבלו בגן עדן של מעלה עם ספרי תורה בידיהם הר"ן והתוספות, רש"י ורבינו תם הרא"ש והריטב"א שהרב לימד והחיה אצלנו התלמידים, אין ספק שלמעגל הריקודים למעלה, גמרות 'הלכה ברורה' שהרב ערך וכתב כל חייו, מפנים לו מקום של כבוד באמצע המעגל ורבינא ורב אשי מביאים לו ספר תורה שאותה לימד כל חייו, יחד שם רוקד עם רבותיו ראשי הישיבה מהרב קוק זצ"ל ועד מורנו הגר"א שפירא זצ"ל אך עוד חבורה של צעירים יש שם שרוקדת עימו וספרי תורה בידיהם, בנו שנפטר לפני שנה שבא לקבל את אביו, ותלמידיו הצעירים שנטבחו על קדושת השם בפיגוע הנורא שקרה בישיבה לפני 11 שנה.

ואנו שנשארנו פה מיותמים, מה נאמר ומה נדבר, במדרש כתוב על שמיני עצרת 'קשה עלי פרידתכם' אוי כמה קשה לנו הפרידה הזאת, כמה קשה להכיל את האבידה הגדולה, את הספינה שאיבדה את קברניטה. מי ימלא לנו מקומו, מי יפתח לנו את שערי הלימוד, ממי נלמד מהי התמדה ומהי אהבת תורה.

אך דבר אחד בטוח שגם בשמים מורנו הרב ולד ימשיך לעזור לנו לתלמידיו להאיר לנו את את הדרך הנכונה ויתפלל עלינו ועל המשפחה היקרה שיתן לנו את הכוחות להמשיך ולהאיר לדרכו ומשנתו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

הכותב בדמע

מאור צוברי

להארות pninamaor10.2.14@gmail.com


מאור צוברי הוא תלמידו של הרב. כיום אברך בישיבת מרכז הרב ובוגר ישיבת ירושלים לצעירים