האתגר שכולם יגיעו אליו

תוחלת החיים בארצות המערב בכלל ובישראל בפרט מתארכת ואתה גם ההתמודדות עם אתגר האוכלוסייה המבוגרת, אתגר חברתי, כלכלי וערכי.

שמעון כהן , כ"ד בתשרי תשע"ט

המדד לחוזקה של החברה. יחסה לקשישים
המדד לחוזקה של החברה. יחסה לקשישים
צילום: נתי שוחט, פלאש 90

החודש הנוכחי מוגדר כחודש הקשיש הבינלאומי. הארכת תוחלת החיים בזכות יכולות רפואיות מרחיבה את היקף האוכלוסייה הקשישה בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט.

על מצבם של קשישים בישראל שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת 'מטב' המעניקה שירותי סיעוד לעשרות אלפי קשישים בישראל.

שטרסברג, שהעמותה בראשותו מציינת בימים אלה שישים להיווסדה, מציין כי מספרם של הקשישים בישראל מגיע לכמיליון נפש ובשנת 2035 היא צפויה להגיע לכדי מיליון וחצי בשל תוחלת החיים המתארכת. "הדבר הזה מייצר מגוון רחב של אתגרים חברתיים כלכליים וערכיים".

לדבריו על החברה בישראל להיערך למציאות המתהווה, בין השאר גם מתוך הרצון לראות את האזרחים הותיקים נותרים בקהילתם ולא במוסדות סיעודיים.

סוגיה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא הזקנה הצעירה. "אין סיבה שאנשים לא ימשיכו לעבוד גם בגיל מבוגר יותר. נושא התעסוקה וההתנדבות מאוד משמעותי. יש הרבה מאוד ידע כוח וניסיון בציבור הזה וצריך לדעת איך לפתח אותו. כל זה צריך להתחיל במערכת החינוך, מונחי 'והדרת פני זקן' וראיית הזקנה כמקום של תבונה ושום שכל הם ערכים שאנחנו צריכים לחזור אליהם כי הם דמותה של החברה שלנו".

באשר להוספת שנות עבודה על השנים הקבועות כיום בחוק, מסכים שטרסברג כי מדובר בבעיה שכרוכים בה גם אילוצים פוליטיים שמונעים ממנהיגים ליזום הארכה של תקופת העבודה, אך להערכתו לא יהיה מנוס ובטווח הארוך יהיה צורך בחשיבה כוללת שהיבטיה לא רק כלכליים.

לטעמו העסקת אזרחים ותיקים לא צריכה להתמקד בהכרח באותה מתכונת של עבודה במשרה או משרה וחצי, ומדובר באוכלוסייה שיכולה לתרום מניסיונה הרב גם בהיקפים נמוכים ומתונים. לדבריו אין גם צדק בטיעון לפיו השארתם של עובדים ותיקים מונעת את התקדמותם של עובדים צעירים, ובמציאות בה גם עובדים צעירים אינם נשארים במערכות תעסוקה עשרים ושלושים שנה ללא שינוי, אין מקום להפלות מועמדים לתעסוקה על בסיס גיל, כשם שאין להפלות על רקע מוצא.

שטרסברג רואה בהתמודדות עם הבדידות את המשימה החשובה ביותר של המטפלות הסיעודיות. הוא מזכיר כי מחקרים רואים בבדידות גורם ישיר ועקיף למקרי מוות באוכלוסייה המבוגרת והתעניינות משמעותית בשלומו של האזרח המבוגר מגוונת את יומו, נותנת לו עניין ומחזקת אותו

"לאור המהפכה הדמוגרפית ישראל חייבת לייצר תכנית אב יסודית להתמודדות עם העניין הזה. התכנית צריכה להתייחס לצד הכלכלי דרך נושא התעסוקה, הטיפול הסיעודי. ללא מטפלים ומטפלות גם אם יקצו משאבים לא יהיה מי שיעשה את העבודה והצד הטכנולוגי. החדשנות והטכנולוגיה צריכות להיות כלי משמעותי מול האתגר הזה".

כשהוא מתבקש לשים את האצבע על מדינות בעולם שמתמודדות טוב יותר עם האתגר מציין שטרסברג את בריטניה שמינתה באחרונה שר לענייני בדידות. "זו אמירה מאוד משמעותית. יש כאן הבנה שהבדידות מביאה אנשים למותם", הוא אומר ומזכיר כי ביפן הגיע מספר האזרחים הוותיקים להיקף גדול ממספרם של האזרחים העובדים.

"חוזקה של מדינה לא נמדד רק במטוסים ובטנקים, שהם חשובים וקיומיים. החוזק נמדד בסולידריות, בעובדה שאם בבניין יש אזרח ותיק תיכנס ותשאל לשלומו". לשם כך מקדמים ב'מטב' פרויקטים שונים השמים דגש על אתגר הבדידות. בין השאר מדובר במתנדבים המסייעים לאזרח הוותיק בגידולה של חיית מחמד, ולשם כך לוקחים את הכלב או החתול לטיול, לחיסון וכיוצא באלה. כמו כן הוא מציין מיזימים להפגת בדידות אצל ניצולי שואה ופרויקטים דומים המבוצעים על ידי בני ובנות שירות לאומי, וכך נוצרים גם מפגשים בינדוריים התורמים מאוד לשני הצדדים.

בדבריו מציין שטרסברג חשיבות מיוחדת במתן שירות סיעודי בכל רחבי הארץ כשדגש מיוחד קיים לשירותים אלה בפריפרייה, מקומות בהם היכולת הכלכלית לא תמיד מאפשרת העסקת עובד זר בעלויות של עשרות אלפי שקלים, והנגישות אליהם מורכבת יותר.

באשר לתחושה לפיה המערביות מרחיקה את הדור הצעיר מערכי 'והדרת פני זקן' ו"משבללת" את הדור הצעיר אל תוך עצמו, אומר שטרסברג כי אמנם קיימת מודעות חברתית, אך יש להרחיבה ולהתחיל בחינוך הערכי לה עוד מבתי הספר, תנועות הנוער ומוסדות החינוך השונים.