בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם פנינה ליפסקר

בת 46, תושבת מודיעין. נשואה לאיתן, אמא לארבעה. מנהלת מרכז בנקאות פרטית באזור המרכז של בנק לאומי

רבקי גולדפינגר , כ"ה בתשרי תשע"ט

פנינה ליפסקר
פנינה ליפסקר
צילום: דוד הוכברג

התחלה/ לפני 46 שנה ברמת גן. הבכורה מתוך חמישה אחים ואחיות, "גדלתי במשפחה תוססת ושמחה".

פנינה/ "קראו לי על שם סבתא של אבא, פנינה. שנים שלא התחברתי לשם שלי ולא אהבתי אותו. פנינה היה חריג בנוף המודרני של השמות, אבל ככל שגדלתי ושמעתי עליה ועל מי שהייתה - אישה אינטליגנטית ואשת חסד - הפכתי גאה בחוט המחבר לדור ההוא".

אבא/ יצחק (איציק) הורניק (71), "יליד תל אביב. הרב אונטרמן, רבה הראשי של תל אביב דאז, היה הסנדק של אבא. מגיל צעיר אבא עבד בבנק לאומי וכיהן בתפקידים בכירים בבנק. כיום בגמלאות. אפשר לומר שהקריירה שלי מושפעת ממנו, מהמקצועיות ומהנחישות שלו. אבא מאוד משמעותי בחיים שלי".

אמא/ חיה הורניק, "בימים אלה חוגגת 70. הייתה מורה למלאכה במשך שנים. עלתה ארצה בשנת 1949 כילדה באוניית מעפילים ומשם התגלגלה עם משפחתה לתל אביב. כל השנים אמא הייתה העוגן של הבית. האדם הנכון מאחורי הקלעים, העזר כנגדו של אבא. יש בה יכולת מופלאה להתחבר לכל אדם והיא עושה המון מעשי חסד. אמא הקימה את בית הגיל השלישי באלקנה".

רמת גן/ עד גיל חמש גרה ברמת גן. "עוד בשלב שהיו באזור פרדסים. אין לי הרבה זיכרונות משם, אבל ילדות נינוחה ונעימה. בגיל חמש אבא ואמא החליטו להצטרף לעשייה החלוצית והיו ממייסדי היישוב אלקנה".

חלוצים/ "בשנת 1977 ההורים שלי עזבו דירה נוחה ומרווחת ברמת גן ועלו למערב השומרון. גרנו שם כמה שנים באשקובית קטנה. זאת הייתה ציונות וחלוציות לכל דבר. גרנו שם בלי תשתיות, כבישים, מים. למרות הגיל הצעיר אני זוכרת את המעבר לשם".

ימית/ וכאילו לא די, בשנת 1984 עברה עם משפחתה לימית במסגרת המאבק לעצירת הנסיגה מסיני. "ההורים שלי עם עוד כמה זוגות חברים החליטו להשתלב במאבק, הם ארזו מזוודות ונסעו לשם עם ארבעה ילדים קטנים. חיינו בבית האיקסים שבימית חצי שנה. הייתי בת תשע. אני זוכרת את האנדרטה ואת הדיונות והנוף המדברי. בסמוך לפינוי עזבנו".

אולפנה/ בבית הספר היסודי למדה בממ"ד אלקנה ובתיכון באולפנת השומרון באלקנה, "אולפנה מצוינת". כשהייתה תלמידת שמינית נפטר בתאונת דרכים מנהל האולפנה הרב הלל שחור. "הוא היה רק בן 28. נאלצנו להתמודד עם דמות חינוכית מרכזית בחיים שלנו שנגדעה בדמי ימיה".

בלי פחד/ "גדלנו בטבעיות בשומרון. אהבנו לטייל. חיינו בדור שהלך חופשי לבקר בכפר קאסם, טיילנו במעיינות בידן באזור אלון מורה וצעדנו לראות מסיק זיתים בכפר בידיה. לא חיינו על פחד בכלל".

בני עקיבא/ בילדותה הייתה חניכה שרופה ומדריכה בבני עקיבא סניף אלקנה. "תקופה נפלאה ומעצבת". בן השבט סגן יואב הר-שושנים נהרג בפעילות מבצעית בלבנון. "הייתי בת 22 והאובדן היה גדול. עד היום בכל שנה אני מגיעה לאזכרה ואני בקשר עם ההורים נורית ושילה".

קח מקל קח תרמיל/ שירתה שנתיים במדרשת הטיולים 'אורות הגליל' בחצור הגלילית. "מבחינתי זה היה לצאת מהבועה, וכמי שגדלה במעטפת משי הכרתי אוכלוסיות שהן יותר מתקשות. גמעתי בשקיקה את הטבע בצפון הארץ. עד היום כשאני באזור אני מרגישה בבית".

אקדמיה/ בסוף השירות הלאומי פנתה ללימודי תואר ראשון בכלכלה ומדעי מדינה באוניברסיטת בר אילן. "רציתי ללמוד משהו ריאלי. ברור לי שהבחירה הזאת גם מושפעת מאבא. בגיל 25 נכנסתי לעבוד בבנק לאומי ומאז אני שם". במהלך עבודתה למדה לתואר שני במינהל ציבורי באוניברסיטת תל אביב. בימים אלה מסיימת תואר שני נוסף במקרקעין.

החצי השני/ עו"ד איתן ליפסקר (46), עורך דין לענייני משפחה. "מגיל 19 אנחנו יחד והתחתנו בשנה השלישית שלי באוניברסיטה. אנחנו שונים אבל הוא ממש החצי השני והמשלים שלי".

הנחת/ ארבעה. דניאל (21), הסדרניק בישיבת הר עציון ומ"כ בהנדסה קרבית, דפנה (19) התגייסה אחרי שנת לימוד במדרשה וכיום היא בקורס תצפיתניות, אלון (14) תלמיד ישיבת יב"ע לפיד מודיעין, ואריאל בן שבע, תלמיד כיתה ב' בממ"ד אבני החושן במודיעין. "כל אחד מהם הוא עולם ומלואו והם מביאים המון נחת ואושר".

זוג צעיר/ כזוג צעיר החלו את חייהם המשותפים באלקנה. "כשהתחתנו גרנו במשך שמונה שנים באשקובית ביישוב, קרוב לאמא". בהמשך קבעו את ביתם בקהילת השמשוני במודיעין, ומאז הם שם.

מאושרים בחדר וחצי/ "הילדות שלי הייתה מאושרת. הרגשנו חלק ממשהו גדול. עד גיל 13 גרנו באשקוביות של חדר וחצי באלקנה ולא חשבנו שחסר לנו משהו. חיינו עם הווי שמח ושכנים מדהימים וקשרי חברות שחלקם נשמרו עד היום". בהמשך עברו לבית הקבע ביישוב.

למען הילדים/ בחמש השנים האחרונות רוכבת במסגרת מסע 'גלגלי אהבה' למען ילדי בית החולים השיקומי אלי"ן. "מדובר במסע אופניים בן חמישה ימים, שמגייס מדי שנה תרומות למען שיקום הילדים המיוחדים של אלי"ן. מתרגשת להיות שותפה בפרויקט המדהים הזה".

בנקאית/ מזה 23 שנה היא בבנק לאומי. את דרכה המקצועית החלה כיועצת השקעות בבנק וכמנהלת לקוחות פרימיום. "תמיד הייתי בממשק של עבודה עם לקוחות גדולים".

מנהלת/ כיום משמשת כמנהלת מרכז לבנקאות פרטית באזור המרכז ללקוחות החל מ‑3.5 מיליון עד 10 מיליון. "המטרה שלנו היא לתת כתובת אנושית ללקוח וייעוץ ברמה גבוהה".

האתגר/ "בעידן של ריבית יורדת האתגר שלנו הוא להתאים חליפה פיננסית שמתאימה ללקוח. לנהל לאדם הספציפי את הצרכים הפיננסיים הנכונים לו. ובעידן הדיגיטלי שהכול ממוחשב ומנוכר אנחנו דואגים לכך שהלקוח הוא לא עוד מספר. זאת בנקאות מסוג אחר".

זה לא רק ספורט/ כמעט מדי יום היא קמה מוקדם מאוד בבוקר, בסביבות חמש, ועושה טריאתלונים: שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. "מדובר בהמון אדרנלין וחיות. זה מאתגר מאוד ומזכיר שהכול אפשרי ואין כמעט דבר שהאדם לא מסוגל לעשות. אחר כך אני מגיעה ליום עבודה מלאה באנרגיות".

סיורי ג'יפים/ מעידה על עצמה שהיא אוהבת טיולי שטח. "כמשפחה אנחנו נוסעים המון לטיולים ברחבי הארץ. אהבת הארץ היא חלק מהותי ממי שאנחנו. היו שנים שבכל יום שישי היינו נכנסים לג'יפ ויוצאים לטיול במקום אחר בארץ. כיף גדול".

ספרים רבותיי, ספרים/ "אין לנו טלוויזיה בבית מתוך אידיאל, אבל יש לנו ספרייה גדולה מאוד. הקריאה ואהבת הספר מהווים חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו".

אם זה לא היה המסלול/ "יש מגוון תחומים שמעניינים אותי. אני משתדלת כל הזמן להיות בתהליך של למידה. בין היתר הייתי שמחה לתרום ולהשפיע בתחום ההוראה והחינוך ולגעת בנשמות".

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ מדי בוקר משכימה קום ברבע לחמש, עושה ספורט, ובשמונה כבר בעבודה בסניף הבנק בדיזנגוף סנטר בתל אביב. "הימים בעבודה אינטנסיביים ביותר. אני גם פעילה מאוד בוועדי ההורים בבית הספר של הילדים. בערבים יוצאת הרבה עם בעלי". לישון הולכת בסביבות חצות.

דיסק ברכב/ "בבוקר, כשאני ברכב, אני מנצלת את הזמן לדבר עם אמא שלי והאחיות. כשאני שומעת בכל זאת מוזיקה אז בעיקר מאזינה לברי סחרוף, חוה אלברשטיין, שירים ממחזות זמר ועוד".

השבת שלי/ "החמצן לכל השבוע. השבת היא קודם כול קודש לילדים, לשוחח ולשתף בחוויות מימות השבוע". משפחת ליפסקר גרה במודיעין לצד ארבעת האחים של הבעל. "הקשר המשפחתי מצוין, ובשבתות וחגים אנחנו גם מבלים הרבה עם המשפחה והחברים".

דמות מופת/ "דור הסבים והסבתות שלנו, אודים מוצלים מאש שעברו גיהינום בשואה ובנו את עולמם ואת עולמנו מחדש. כמו סבתא של בעלי שהיא סמל ודוגמה לחוכמת חיים, אלגנטיות, אופקים רחבים ויכולת מופלאה להתמודד עם האתגרים הקשים של החיים".

משאלה/ "בפן הלאומי שהנס של שיבת ישראל לציון שאנחנו חלק ממנו ימשיך להתפתח". וחלום אחד אישי ומיוחד, לקחת חלק בחידון התנ"ך למבוגרים.

כשאהיה גדולה/ "רואה את עצמי ממשיכה להתקדם ולהתפתח בבנק לאומי בתפקידים מאתגרים, ובעתיד להשתלב בעשייה חברתית וציבורית".

לתגובות: rivki@besheva.co.il