השיבה אל ראשית התורה משיבה אותנו אל השאלה המפורסמת – מה משמעותה של המילה 'בראשית', שאלה שזכתה לתשובות רבות ועל התשובות נשאלו עוד לא מעט שאלות. אם המשמעות היא 'בהתחלה' לא ברור מדוע הפסוק הבא חוזר אל מה שהיה לפני אותה התחלה.
מענה פשוט לשאלה זו מחלק את המילה 'בראשית לשני חלקים: בראשית – בשביל ראשית. העולם נברא בשביל הראשית, בשביל לגלות את סודה של ההתחלה, סוד שמתגלה בכל יום ויום עם כל הזדמנות חדשה שהאדם מקבל.
אנשים שאינם מאמינים בכוחה של ההתחלה שבים ונופלים למרות הבטחות הצהרות והתחייבויות עצמיות.
אנחנו אומרים שוב ושוב שה' מחדש בכל יום מעשה בראשית. כאשר אדם חש את מחשבת הטומאה שהנה הוא מגיע אל הסוף הוא צריך לטבול במקווה מים. על המים לא נכתב שהם נבראו ולכאורה היו עוד קודם לנקודת ההתחלה, הנקודה בה רוח הבורא מרחפת על המים. משום כך על מנת להיטהר יש לשוב אל החיבור והשייכות לנקודת ההתחלה.
העולם נברא בשביל אותה התחלה וגם המוות אינו סוף כפי שנדמה אלא הוא ראשיתם של חיים גבוהים יותר.
לעומת כל זאת האדם חוזר אל הסוף ואל הכישלון וספר בראשית גדוש בסיפורי הכישלון הללו שנדמה שלוקח את האדם אל ייאושו, כך בחטא אדם הראשון, חטאה של הארץ, קין והבל, דור המבול ועוד.
עלינו להפנים שהכל נברא למען ההתחלה וגם הכישלון שלנו הוא לא סוף אלא התחלה. כאשר שוכחים שהעולם נברא בשביל ההתחלה ועלינו להתחיל הכול מהתחלה מובנת התחושה הקשה שאחרי הכישלון.
המין הכמעט יחיד שרוצה להרוג את בני מינו הוא בני האדם ודווקא קין, ששמו מלמד לכאורה על חשיבותו 'קניתי איש את ה' ', והוא שהוביל לרעיון ההקרבה אל ה', שהרי על הבל נאמר שהוא הביא גם כן, כלומר שהצטרף למעשה של אחיו ולמרות זאת ולמרות היותו נביא המדבר עם הקב"ה הא מגיע לידי רצח.
איך מתרחשת ההתדרדרות הזו? אם כאשר קורה משהו טוב לאח שלי אני חש שזהו הסוף שלי ואני אכול קנאה פנימית כלפיו, כל המעשים הרוחניים שאעשה יזינו את היצרים האפלים והרצחניים שבי.
מהרצח הראשון ניתן ללמוד גם על שורש האנטישמיות בעולם. כמו הבל גם עם ישראל לא עושה שום דבר רע לאיש, אז מניין השנאה כלפיו? מניין הרצון לרצוח אותו?
כדי להשתחרר משורש הקנאה יש לבחון את מקור השמחה, והמקור לשמחה הוא ההשתחררות מהקנאות. כאשר אדם אינו מקנא בחברו הוא שמח בשמחת חברו, ואין לראות בכך מילים בעלמא.
אמרו חז"ל שהחסיד הוא האומר שלי שלך ושלך שלך. מה מקור היכולת הנפשית לומר משפט שכזה?
בשעת פטירתו של אדם הוא אומר לילדיו ולעולם שכל מה שעשה ואסף הוא שלהם, שכל שלו שלהם וכל שלהם יישאר שלהם, אך מעבר לאותה שעה על האדם החפץ להידבק במידותיו של הקב"ה להתנער מנטל הקנאה והתחרות כלפי חברו, שהרי ריבונו של עולם פינה עצמו מהעולם ונעלם, העניק את כל העולם לאדם ועם העולם גם את הבחירה החופשית. בעצם בכך הקב"ה מקיים את 'שלי שלכם ושלכם שלכם אז שימרו עליו'.
בהיפוך מוחלט לדברי הנחש שטען בפני חוה שהקב"ה "חושש" שמא יהיה האדם כמוהו, המציאות היא שהקב"ה חפץ שנהיה כמוהו ונידבק במידותיו, שניתן מקום לזולת, נהיה נקיים מקנאה ואגו ונשמח בשמחתם של אחרים.