הדיון כבר אינו ענייני. האוזר עם נתניהו
הדיון כבר אינו ענייני. האוזר עם נתניהוצילום: קובי גדעון, פלאש 90

ביקורה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, בישראל העלה מחדש את סוגיית היחס לחוק הלאום. הדבר היה כאשר סגנה הביא באזני יו"ר 'המחנה הציוני', אבי גבאי, דברי ביקורת על החוק שלדבריו מזכיר לו חוקים שעברו בסין וברוסיה.

בראיון ליומן ערוץ 7 התייחס לביקורת על החוק עו"ד צבי האוזר, מזכיר הממשלה לשעבר, חוקר בפורום 'קהלת' ומי שמטעמו של הפורום פעל לקידומו וניסוחו של חוק הלאום, ובראשית השיחה עמו שאלנו עד כמה מקובלת התערבות כזו של בכיר בממשלה זרה.

"אלו דברים שאינם שגרתיים ולא רגילים. אינני מכיר את התבטאות המסוימת הזו, אבל נדמה לי שהאיש לא התעמק בחוק ובמהותו ולכן נפלה שגגה מפיו של האיש, ואומר זאת בצורה דיפלומטית", אומר האוזר ועובר מיד להתייחס למהותו של החוק שלדבריו אמור היה לשנות בתכלית את תגובתו של סגן הקנצלר:

"ישנה השאלה המרכזית העומדת בפתחינו בנוגע לעם ישראל והעם היהודי בעת הנוכחית במזרח התיכון: האם יהדות היא מושג בעל משמעות לאומית או רק דתית. יש 400 מיליון אנשים במזה"ת שלרובם יש עמדה שיהדות זו דת ואינה לאום, ולכן אין לעם היהודי זכות להגדרה עצמית ולבטח הוא אינו יכול לממש את הזכות הזו במדינת ישראל. משום כך הם נאבקים נגד קיומה של מדינה יהודית".החוק מכריע הכרעה מרכזית אחת שכל השאר הם נגזרות שלה: במדינת ישראל מימוש זכות הגדרה עצמית היא ייחודית ובלעדית לעם היהודי

לדבריו, מסגן הקנצלר ניתן היה לצפות לעמדה הפוכה שכן גרמניה מתיימרת להיות כזו המכירה בזכות ההגדרה העצמית לעם היהודי, כלומר שהיהדות אינה רק דת אלא גם לאום, ולטעמו אם היא מכירה ביכולתו של העם היהודי למימוש עצמי במדינת ישראל, שזה מה שחוק הלאום קובע, הרי שאין כל סיבה להתנגד לחוק. "חייבים לחדד את הנקודה הזו גם בפני התומכים בחוק", אומר האוזר ופורס את עיקרי מהותו של החוק:

"החוק מכריע הכרעה מרכזית אחת שכל השאר הם נגזרות שלה: במדינת ישראל מימוש זכות הגדרה עצמית היא ייחודית ובלעדית לעם היהודי. ישראל אינה יכולה להיות מדינה שבה עם נוסף מממש את זכותו להגדרה עצמית. כל מי שמתנגד להגדרה הזו, כלומר שאינו חושב שבישראל יכול להיות מימוש הגדרה עצמית רק לעם היהודי, ראוי שיתנגד, אבל כל מי שמסכים לזכות המימוש הבלעדי של העם היהודי בישראל צריך לתמוך בחוק". משום כך, סבור האוזר, ראוי היה שהתמיכה בחוק, הן מבית והן מחוץ, תהיה רחבה הרבה יותר.

לטעמו במקום לדון לעומקו ולמהותו של החוק "השיח יצר מהומה שגרמה שלא להתעמק בחוק". האוזר סבור כי "כל מי שמתנגד לחוק והוא ציוני בחר להיות בצד הלא נכון של ההיסטוריה" ובעתיד הוא צפוי להתחרט על עמדתו זו.

עם זאת, כאשר הוא מתייחס לעמדתם של המתנגדים מציין עו"ד האוזר כי להתנגדות זו היבטים שונים: "יש הטוענים שעיקרון השוויון ראוי היה שיהיה מעוגן בחוק יסוד הלאום. יש לכך תשובה נאותה, שעיקרון השוויון הוא בבסיס השיטה הדמוקרטית הישראלית והוא מוחל עשרות שנים על ידי המערכת והוא בבסיס התפיסה המשפטית בישראל. המילה שוויון מקומה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הראיה לכך היא שכאשר ניסחו את החוק הזה ראתה הכנסת שלא להשתמש במינוח המסוים הזה, שאולי יש לו פרשנויות שונות, אבל להחיל את השוויון הלכה למעשה. כלומר, המילה הזו אינה מופיעה גם בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זה שהשוויון לא מופיע בחוק יסוד הלאום לא פוסל אותו ולא משבש את ההסדר החוקתי בישראל שכולל את עקרון השוויון, אבל על ההבדל הראוי לו - ישראל נותנת שוויון לכל אזרח, וטוב שכך, אבל ישראל אינה מעגנת שוויון זכויות קולקטיבי קיבוצי, כזה שאומר שיש כאן שני עמים עם זכויות לאומיות שוות. כך הוכרע גם על ידי האבות המייסדים של המדינה".

ממשיך האוזר ומפרט כי "משום כך הדגל וסמלי המדינה הם סמלים המעוגנים באתוס היהודי ואלו מאפיינים לאומיים והשפה היא עברית שחודשה אחרי אלפיים שנות גלות באופן פלאי. אגב, עיקר האתגר של העברית הוא לא מהצד של הערבית אלא מצד האנגלית ולכן צריך לעגן את מובהקות השפה העברית בישראל. לכן יש את יום המנוחה כיום השבת. לכן יש את העיקרון הייחודי של קיבוץ גלויות וקשר עם התפוצות בהיות מדינת ישראל מדינת העם היהודי. זו לא רק מדינה שיש לה ייעוד לגבי אזרחיה פנימה אלא באשר לציוויליזציה היהודית גם למי שלא כל מי שמרכיב אותה חי בגבולות המדינה. זו נקודה חשובה גם בהיבט היהודי וגם בהיבט האוניברסאלי".

באשר לשילובה של השבת בחוק הלאום מדגיש האוזר כי החוק רואה בשבת סמל מרכזי וחושב מעבר לסוגיה ההומניסטית אוניברסאלית, שכן את עקרון המונחה השבועית הנחיל העם היהודי לעולם. כשנשאל אם לקיבועו של יום השבת כיום המנוחה הלאומי בחוק הלאום תהיינה השלכות למחלוקות שונות שהתעוררו בעת האחרונה סביב מעמד השבת, אומר האוזר כי אינו רואה בחוק גורם מכריע ברמה החוקית אלא אמירה עקרונית הרואה בשבת יום מנוחה בניגוד ליום ראשון במרבית המדינות.

לחוק הלאום, מבהיר האוזר, לא אמורה להיות השלכה לסוגיה המדינית פוליטית, גם אם נדמה שהוא מקבע את היותה של המדינה מדינה יהודית במעין מענה לאיום הדמוגרפי. לדבריו, החלטה על סיפוח שטח כזה או אחר תחיל עליו את החוק, ולהערכתו בשלב זה, כאשר ישראל נסוגה מרצועת עזה ומשטחי A ו-B לא אמורות להיות לו השלכות על אזורים אלה.

לטעמו של האוזר הדיון הפוליטי בישראל מאבד את הפן הענייני שבו, ומשום כך מתעוררות התנגדויות לחוק כדוגמת חוק הלאום, חוק שלטעמו כל מחזיק בעמדה ציונית אמור היה לתמוך בו. משום כך, הוא סבור, גם הסברה מקיפה יותר של החוק לגורמי אופוזיציה וגם שיחות עם מגזרי מיעוטים לא בטוח שהיו מניפים את ההסכמה שלטעמו מתבקשת בחוק. "מקדם הענייניות בדיון הפוליטי הישראלי הולך וקטן. אני אומר זאת בכאב. לכן פעולת הסברה כזו או אחרת לא הייתה משנה משהו".אם התיבה הזו (דמוקרטית) הייתה נמצאת בחוק הלאום היא הייתה נותנת מענה טוב לתוקפים רבים שמחשיבים את עצמם ציונים, והם אכן ציונים

עם זאת מעיר עו"ד האוזר כי יתכן והוספתה של מילה אחת לחוק הייתה מאתגרת יותר את מתנגדי החוק, ומילה זו היא המילה 'דמוקרטית'. לדבריו, מאחר ומדובר בחקיקה שהיא מבוא לחוקה וקיימת חשיבות שהדברים יתקבלו בקונצנזוס נרחב נכון היה לכתוב את הצירוף 'ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית'. להערכתו "אם התיבה הזו הייתה נמצאת בחוק הלאום היא הייתה נותנת מענה טוב לתוקפים רבים שמחשיבים את עצמם ציונים, והם אכן ציונים". תוספת שכזו הייתה יכולה לקבץ תחת החוק הסכמה של מכנה משותף ציוני רחב. ועם כל זאת הוא מוסיף ומציין כי משום היעדר הענייניות בפולמוס הפוליטי בישראל הרי שספק גדול אם גם תוספת של 'דמוקרטית' היה מביא את גורמי האופוזיציה המתנגדים להסכמה לחוק.

ואולי נכון ללמד על המתנגדים זכות ולומר שאכן העדרה המכוון של מילה זו הוא שגורם להם להתנגד ולראות בחוק תקיעת טריז בין המדינה למיעוטיה? האוזר מסויג: "יש בהתנגדות כזו אמת, אבל מבחנו של המחוקק והאדם ההגון הוא שכאשר אתה מסתכל על מכלול החוק ומהותו וכאשר אתה קורא אותו בקונטקסט של ההסבר הישראלי, אי אפשר להתנגד לו בגלל חסרונה של המילה דמוקרטיה, כי חוק הלאום משלים תמונה כוללת שבה היותה של המדינה הישראלית דמוקרטית היא המסד של המדינה. העובדה שלא מופיעות מילים כמו דמוקרטיה ושוויון יכולה לפגום אולי אסטתית או לצרוב את העיניים, אבל חסרונו של חוק הלאום במסד החוקתי הישראלי הוא צורם הרבה יותר ובעל משמעות רבה יותר מאשר נוכחותה של מילה כזו או אחרת בחוק עצמו".

"אני סבור שהמתנגדים להכללת המילים 'יהודית דמוקרטית' לחוק הלאום, מפלפולים משפטיים כאלה ואחרים ולא מטעמי התנגדות לדמוקרטיה, נקטו בחשש יתר. התועלת קטנה מהנזק. ברמה האישית הייתי עושה את התיקון, לא כדי לרצות את המתנגדים אלא כדי לייצר הרמוניה חקיקתית שיש לה חשיבות. העובדה שאופוזיציה ציונית התנגדה לחוק אינה רק הבעיה שלהם. לא צריך רק להצטער עבורם שיום אחד יתעוררו ויבינו שהם לא היו בצד הנכון של ההיסטוריה, אלא אנחנו צריכים "ללבוש שק" מטאפורי על שלא הצלחנו להביא לקונצנזוס לתמיכה בחוק ראוי וחשוב שהוא לכבודה של המדינה ולכבודם של עקרונות המוגנים בחוק על ההיבטים התרבותיים והאחרים שיש בו. משום כך גם אנחנו צריכים להצטער בתום לב על כך שהאופוזיציה מתנגדת לחוק".