מאבקים בירושלים, ולא רק בה
מאבקים בירושלים, ולא רק בהצילום: יונתן סינדל, פלאש 90

ככל שמתקרב מועד הבחירות לרשויות המקומיות הקמפיינים מתחדדים ואיתם ההכפשות והטלות הרפש ההדדיות. בולט הקמפיין האנטי חרדי באשדוד, אך הוא אינו לבד. גידופים ופרובוקציות הפכו לחלק בלתי נפרד מלא מעט קמפיינים. האם צודקים המשתמשים בחרב הפרובוקציה?

את השאלה הזו הצבנו בפני מולי ארי, קמפיינר במשרד 'הדר קריאיטיב', ונראה שעבורו התשובה ברורה: קמפיין פרובוקטיבי ברוח הקמפיין שראינו באשדוד פוגע אך ורק במי שעומד מאחוריו.

"אני מבקש לעשות הפרדה בין קמפיין פרובוקטיבי, שיש לו לגיטימציה כמעורר שיחה לבין קמפיין הכפשות שהוא חסר כל תוחלת ולא יכול לעשות כלום למעט לפגוע במועמד עצמו".

באשר לקמפיין באשדוד אומר ארי: "זה קמפיין שהדבר היחיד שהוא עושה למועמד הוא נזק. הוא מציג אוכלוסייה שלמה באופן כמעט אנטישמי, הוא מתעלם כמעט לחלוטין מהערך המוסף של המתמודד שחוץ מלומר אני שונא ופוחד אין לו אמירה אחרת".

ואולי בכל זאת מדובר בקמפיין שמייצר שיח בתוך זמן קצר, שיח שחצה מזמן את גבולות העיר אשדוד והוא כבר נחלת כלל אזרחי ישראל? על כך משיב ארי בשאלה 'מהו אותו שיח ומה מטרת הקמפיין?' "הוא לא נותן פתרון אלא רק מציף בעיה. הוא רק אומר שנסמוך עליו כי אחרת החרדים ישתלטו על העיר? מה המסר? מה הוא מנסה לומר? שחרדים זה מוקצה ולא רוצים אותם? שצריך להשאיר אותם בגטו? איזו תשובה הוא נותן לבעיה שהוא הציף? הוא מדבר אך רק על שנאה ובעיה".

"במקומות שפויים יותר כשאומרים שיש בעיה של גביית ארנונה ואומרים שמתכוונים לשפר בדרך כזו או אחרת, אני מבין, אבל כאן הוא לא מציג פתרון וכל פתרון שהוא יציע לאותה בעיה שהוא המציא יהיה פתרון אנטישמי. לכן אין לכך שום תוחלת", אומר ארי המעיר כי כמי שעובד על קמפיינים שונים הוא שומע שוב ושוב על הדרישה של אנשים להגיע למהדורת החדשות, ועם זאת הוא מזכיר כי הדרך הקלה והנוחה ביותר להגיע למהדורה היא ביצוע פשע...

"חשיפה לגיטימית היא חשיפה שעובדים עליה ויש לה היתכנות. להופיע במהדורה זה הכי קל בעולם. השאלה היא על מה ואיך", אומר ארי וכשהוא נשאל אם יתכן ובכל זאת יש לסוג כזה של חומר קהל הוא משיב בשלילה: אני לא חושב שיש קהל לחומרים האלה. לפני עשרים שנה הייתה מפלגה בשם 'שינוי' שניסתה להיבנות על שנאת חרדים ולא הצליחה. טומי לפיד התפרק אחרי קדנציה אחת מכיוון שהיו צריכים לייצר אלטרנטיבות. לבסס מערכת שלמה על שנאה ופחד כבר לא עובד".

מאחר ובמקצועו הוא קמפיינר שאלנו אותו כיצד היה הוא עצמו מקדם את האג'נדה אותה ביקש המתמודד באשדוד לקדם מבלי לנקוט בדרך השנאה שבה נקט. ארי משיב: "אפעל להרים מערך בילויים בסוף שבוע, אפעל לסופרמרקטים בכל השבוע, אפעל לצירי תנועה רחבים יותר. בכך אני מציג את הפתרון שאליו יכול הקהל החילוני להתחבר. אני לא צריך לדכא חרדים כדי להציע סחורה לחילוניים. אני לא צריך לשנוא מישהו כדי לגרום למישהו לאהוב אותי".

וכשהוא נשאל אם בסוג כזה של קמפיין מישהו ידבר על המועמד, ובמהירות שכזו? בתשובתו מעיר ארי כי על אף השיח הרב סביב הסרטון המדובר מאשדוד איש אינו זוכר את שמו של המועמד. "עם כל הקמפיין הזה שכולם מדברים עליו לא זוכרים מה שם המועמד. צפיתי בסרטון חמש פעמים ואני לא זוכר את שם המועמד. זה סרטון מאוד פרובוקטיבי, ציני ואנטישמי אבל לא זוכרים מי מאחוריו. אני רק זוכר ששונאים נורא חרדים. היחיד שנהנה מהקמפיין הזה הוא מי שהפיק אותו והפיץ אותו. הדבר היחיד שהקמפיין הזה העלה הוא את רמת האנטישמיות והשנאה".

ומה חושב המועמד? ככל הנראה הוא שבע רצון מהשיח הרב סביב הקמפיין שלו, אבל אינו מודע לחסרונותיו המהותיים של הקמפיין. "אין משמעות לכמות הלייקים. האם האנשים ילכו ביום הבחירות וישימו את השם שלו? אני בספק. הלקוח עצמו והתחושות שלו הם לא פעם הדבר המסוכן ביותר בקמפיין. כשהלקוח רואה מאה לייקים מרוצים מאנשים שבאמת הקשיבו לו הוא מרגיש כישלון, וכשהוא מקבל 10,000 לייקים בלי שאף אחד יודע מי הוא נדמה לו שהוא עשה קמפיין מוצלח. אחד המרכיבים הכי מסוכנים בקמפיין הוא האגו של המועמד. הוא מאוד מרוצה ולא יודע שהוא נמצא בבור. בעוד שבועיים וחצי נראה שהוא מגרד את אחוז החסימה, כי הוא לא התעסק במהות ולא נתן ערך. שנאה היא לא ערך ולא סיבה לבחור, אלא להיפך".