מקומות העבודה שבהם עובדים יחד פלשתינים ויהודים כאחד, מסוכנים. זירת הפיגוע הרצחני בברקן
מקומות העבודה שבהם עובדים יחד פלשתינים ויהודים כאחד, מסוכנים. זירת הפיגוע הרצחני בברקןצילום: פלאש 90

הטרור מכה בנו ללא רחם, בועת הדו-קיום מתפוצצת לנו בפנים בכל פעם מחדש. איבדנו שני יהודים יקרים וקדושים בשבוע הזה. הלב ממאן להינחם.

בתקשורת אמרו חבריו של המחבל לעבודה שהם הופתעו מהרצח, הם הופתעו מכך שפלשתיני שעבד איתם עשה דבר כזה. בעל המפעל דיבר על כך שהאמון שלו נפגע. שהמחבל הרוצח ירק לו בפנים ואיכזב.

אזורי הקניות, המפעלים ומקומות העבודה שבהם עובדים יחד פלשתינים ויהודים כאחד, מסוכנים. זה נכון שיש אחוז גבוה שעובד שם ומבקש להסתכל על הצד החיובי, על הדו-קיום המיוחד ועל איך, אולי, נראה שלום.

חשוב לומר: ייתכן שבסיטואציה אחרת שבה אין הסתה בלתי פוסקת, שבה אין מפיחי תקווה ליטול מעמנו את נחלת אבותינו בהפחדות ובאיומים ושבה אין גורמי חוץ שמייצרים מצג שאנו ניתנים להכנעה - היה בהחלט ניתן לייצר דו קיום.

אך כיום, במציאות ההסתה, במציאות שבה כן יש כאלה שמפיחים תקוות שווא לאפשרות של כניעה שלנו וויתור על חלק כזה או אחר מארץ הקודש, מדובר בלקיחת סיכון של ממש, סיכון חיים. מדובר בפיקוח נפש.

מבחינה יהודית-אמונית ראוי להדגיש: חיי הנצח של עמנו מנקודת מבט יהודית, יקרים מחיי הגוף. באותם מקומות משותפים ישנו סוג של טרור שלא מדברים עליו. טרור ההתבוללות. כן, דווקא באזורים שבהם מתקיים דו-קיום בין יהודים לפלשתינים, קיימת הסכנה הגדולה ביותר להתבוללות של צעירות יהודיות עם צעירים פלשתינים. זוהי צורה נוספת של הכחדת עמנו.

אנחנו מכירים את זה מקרוב. מאות מקרים שאנו, ב'יד לאחים', מקבלים בשנה עוסקים בצעירות יהודיות שנקלעו לקשר עם בחור פלשתיני שהצליח לשבות אותן בקסמיו ולאחר מכן הן לא יודעות כיצד לסיים את הקשר, שהופך מהר מאוד להיות בניגוד לרצונן.

בחורות יהודיות שעובדות במרכזי הקניות המשותפים ובמקומות עבודה נוספים שבהם יש אוכלוסייה פלשתינית שנמצאת יום יום יחד איתן, מספרות לנו את האמת. הן מספרות כיצד הפלשתינים חיזרו אחר תשומת ליבן, כיצד הם הקסימו אותן ושבו את הרגש שלהן. אבל מיד אחר כך הן גם מספרות על כדור השלג שלא עוצר, על הסכנות ועל הפחדים. אלה לא סיפורי מעשיות, אלה סיפורים אנושיים אמיתיים. אלו בנות יהודיות שיושבות ומספרות לעובדת הסוציאלית את הסיפורים האלה, שלפעמים מעורבים בהם אלימות פיזית ומילולית, השפלות, הפיכתן לאבק אדם.

וכשחולף הזמן אנו נתקלים במאות ילדים שמשחקים בחולות טול כרם ובגבעות קלקיליה. מאות הילדים הללו גדלים לתוך מציאות בלתי נתפסת. נשמה יהודית בקרבם בתוך סביבה עוינת, מנוכרת ושונאת. רק השנה נטל לעינינו יהודי בן חמישים לולב ואתרוג, אחרי שנים שחי בסביבה ערבית ורק כעת גילה את זהותו. הוא אחז בארבעת המינים ובכה. גם אנחנו בכינו עמו.

הטרור מכה בנו פעם אחר פעם, גלי ההדף שלו נישאים בכלי התקשורת. העם היהודי בוכה בכל פעם שרוצח נתעב מחליט לטבוח ביהודים, סתם כי הם יהודים. אך בל נעצום את עינינו אל מול גלי טרור ההתבוללות הגדלים והולכים כאן בארץ. אנחנו יודעים היטב לדבר על תופעת ההתבוללות המתרחבת בחו"ל, וכמה מדינת ישראל משקיעה כדי למנוע את זה. אך דווקא כאן מתבצע תהליך רחב של התבוללות שאסור לדבר עליו. כי תצא גזען, כי תפוצץ את בועת הדו-קיום, כי זה לא פוליטיקלי קורקט לדבר כך.

אז הנה, חייבים לדבר על זה. כבוד הדדי – כן, הכחדת עמנו - לא. חייבים לטפל בזה. חייבים להשקיע מרץ רב כדי למנוע את הפיגוע הבא, פיגוע פיזי ופיגוע רוחני-ערכי גם יחד.

הכותב הוא יו"ר ארגון 'יד לאחים'