יום שלישי בשבוע, יומיים אחרי הרצח המחריד במפעל 'אלון' באזור התעשייה ברקן, תשע בבוקר.

הניגוד בין דלתות שערי המפעל הנעולות ובין עבודתם המאומצת של המפעלים השכנים זועק לעין. תוך שאני עומד ומשקיף על מודעות האבל ושאריות סרטי המשטרה שתיחמו את המקום רק לפני יומיים, צופר לי נהג משאית ושואל אותי, מופתע: "מה, לא עובדים פה היום?". זה טבעו של אזור תעשייה, המכונות חייבות להמשיך לפעול ועל העובדים להמשיך בעמל יומם כבכל יום.

אבל במפעל 'אלון', העוסק בייצור מוצרי מחזוּר שונים, שום דבר לא ממשיך כרגיל. מאז הפיגוע שערי המפעל נסגרו ועבודתו פסקה. הנהלת המפעל והעובדים עסוקים עכשיו באבל, ויותר מזה בחשיבה כיצד לפתוח מחדש באופן שיבטיח את ביטחון העובדים היהודים במפעל, שחלקם ממש חוששים לחזור. במהלך היום שבו ביקרנו במפעל, העובדים היו צפויים לקיים מפגשים עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, ולהיפגש גם עם רפי אלון, הבעלים של הקבוצה, שביקש לשוחח באופן אישי עם עובדי המפעל. אנשי ההנהלה מתכננים גם ביקורים בבתי המשפחות האבלות, אבל יותר מכול הם זקוקים לזמן התאוששות לעצמם אחרי השבר הנורא.

ערן בודנקין, מנהל התפעול והלוגיסטיקה של המפעל, יוצא במפתיע מדלת המפעל ופניו הנפולות מעידות יותר מכול על התחושות הקשות. "הלב נשבר, הלב נשבר", הוא אומר למנהל אזור התעשייה שהמתין לו בחוץ, "לא ישנתי כבר שני לילות, רפי בוכה ברצף כבר יומיים. אני הולך לאסוף אותו, לפגוש את העובדים ולבקר אצל המשפחות".

"אנחנו נמצאים בשעה קשה", הוא אומר לנו, "אתמול קברנו את זיו חג'בי הי"ד שנרצח על ידי מחבל בן עוולה. הלב שותת דם, הבעלים של הקבוצה ממש בוכה, כל העובדים בוכים איתו ועם המשפחות. אנחנו עסוקים כרגע בליווי של המשפחות, ולכן עוד לא פתחנו את המפעל. שערי המפעל יישארו סגורים עד להודעה חדשה".

"מופעלים עלינו לחצים כבדים מאוד לפתוח את המפעל מחדש, כדי להראות שהמחבל לא ישבור אותנו", הוא מוסיף, ורומז לשיחות שהיינו עדים להן בעצמנו כמה דקות אחר כך בינו ובין נציגי המועצה ומינהלת אזור התעשייה. "המחבל אכן לא ישבור אותנו, אבל אנחנו חייבים כרגע לחבק את המשפחות ולהיות איתן במהלך השבעה. אנחנו אבלים כולנו", הוא אומר, וניכר עליו שהדברים אינם מן השפה ולחוץ.

"אנחנו נמצאים באזור בעייתי", הוא ממשיך, "מצד אחד אנחנו מוחרמים על ידי ה-BDS ודומיו, ומצד שני אנחנו מתמודדים מול היצף זול ממדינות אחרות, ועכשיו נוסף לנו הטרור הרצחני הזה. אנחנו לא יודעים לאן מועדות פנינו, מאיפה נשלם את השכר לעובדים, כי כרגע סגרנו עד שנהיה בשלים לפתוח מחדש מחוזקים".

נכס אסטרטגי

אזור התעשייה בברקן הוא הגדול מבין אזורי התעשייה ביהודה ושומרון. עובדים בו כ‑8,000 עובדים, חציים יהודים וחציים ערבים מהכפרים הסמוכים, והוא מכיל 164 מפעלים שונים. פרט לתועלת הכלכלית שלו לאזור, הוא גם מייצא לחו"ל במאות מיליונים מדי שנה, למרות ארגוני החרם שסימנו את תוצרתו. בשנים האחרונות החליטה מחלקת קשרי החוץ והדוברות של המועצה המקומית שומרון, הממוקמת בסמיכות, למנף אותו כנכס הסברתי שיראה לעולם כיצד יהודים וערבים יכולים לחיות מעבר לקו הירוק בדו-קיום ובשלום כלכלי.

גם על רקע האירוע המזעזע שאירע השבוע, הראשון בהיסטוריה של המקום, סבור יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, כי חשוב להמשיך את המציאות של עבודה משותפת ואפילו לחזק אותה. "אזור התעשייה בברקן הוא אחד מהנכסים האסטרטגיים של מדינת ישראל נגד ארגוני החרם וה‑BDS. מדינת ישראל מכירה בזה, והסיורים שאנחנו עורכים כאן לחברי פרלמנט אירופים ולדיפלומטים מקבלים סיוע תקציבי מהמשרד לעניינים אסטרטגיים. לי אין ספק שצריך להמשיך ולחזק את אזור התעשייה בברקן ואת המציאות שמתקיימת פה. זה ציר אלטרנטיבי להסתה ולהובלה של הרשות הפלשתינית להבערת השטח ולטרור. בזמנו הרשות הפלשתינית הוציאה חוק שאוסר לעבוד באזור התעשייה ברקן, כי הם מבינים את המשמעות של המקום הזה, אבל בפועל אף אחד לא נשמע לחוק הזה. העובדים העדיפו את החיים הנורמליים והפרנסה המכובדת על פני משטר הטרור והשנאה של הרשות", דברי דגן.

בעלי המפעלים באזור התעשייה מעסיקים כולם עובדים יהודים וערבים כאחד, חלקם מסיבות כלכליות של תועלת כזו או אחרת, וחלקם אפילו מסיבות אידיאולוגיות. משה לב-רן, מנהל הייצוא של מפעל 'טויטופלסט', נוסע בכל יום כמעט שעתיים מקיבוץ נגבה מתוך רצון להיות שותף בדו-קיום בין ערבים ויהודים. הוא אומנם לא תומך בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, אך ברקן לטענתו נכללה בצד הישראלי בכל וריאציה של הסכמי אוסלו. הפיגוע הקשה שאירע ביום ראשון, עם כל הצער שהוא מביע על הנרצחים, לא עתיד לשנות דבר ביחס של המפעל כלפי העובדים הערבים. "העסקנו פלשתינים לפני הפיגוע, העסקנו אותם תוך כדי, ונעסיק אותם גם אחרי", הוא אומר בנחרצות.

במפעל של לב-רן, בניגוד למה שנוהגים לטעון בארגוני החרם, מועסקים ערבים בכל הדרגות – מעובדים זוטרים ועד מנהלי עבודה ומחלקות, הכול בהתאם להכשרה. בזמן הפיגוע, הוא מספר, העובדים הערבים חששו באשר לעתידם, ומנהלי המפעל מיהרו להרגיע אותם ולהניח את דעתם. "אם הם היו יכולים, הם היו רצים בעצמם אחרי המחבל ומחסלים אותו", הוא מעיד עליהם. ביומיים שחלפו מאז הפיגוע, הבידוק בשער הכניסה מכיוון הכפרים התארך, אך הוא מעריך שכעבור כמה ימים החיים באזור התעשייה ישובו למסלולם הרגיל.

היה זה אך מפתיע כשלב-רן סיפר כי הוא דוחף לפגישה משותפת של בעלי המפעלים עם גורמי ביטחון ואנשי המועצה, כדי לבצע הערכת מצב ולהחליט על סידורי הביטחון במתחם בעקבות האירוע. כשתמהתי עליו, הוא הסביר כי הוא עצמו אינו רואה מקום לשינוי, רק שהוא חושש מפני צעדים דרסטיים של מנהלי מפעלים אחרים, שישנו את המציאות באזור התעשייה.

חשבון נפש

מתברר שלמרות מצג העסקים כרגיל שיש מי שמנסה לשדר, ישנם בעלי מפעלים שנסערים מהרצח הנורא ומבקשים חשיבה אמיתית מחדש. כך מבהיר ערן בודנקין ממפעל 'אלון' מוכה הטרור, כי החיים לא ישובו לתקנם בלי חשיבה מחודשת וצעדים מעשיים. "בימים הקרובים נערוך ישיבות כדי לעשות הערכת מצב איך אנחנו שומרים על הביטחון של העובדים שלנו", הוא אומר לנו. "זה דברים טריוויאליים שלא ניתנו לעובדים שלנו, ואני לא רוצה להצביע על אשמים. הם שילמו בדמם על שבאו ליום עבודה. למרות הבידוק שיש פה בברקן, ולמרות שלמחבל היה אישור עבודה יחסית עדכני, מלפני ארבעה חודשים, הוא נבדק על ידי כוחות הביטחון וככל הנראה לא היה חשוד. אנחנו צריכים לחשוב טוב טוב, ולעשות חשבון נפש איך אנחנו עושים יותר טוב בשביל להבטיח את שלום עובדינו".

בודנקין עצמו אומנם שומר על עמימות ונמנע מלדבר על פעולות מעשיות, אבל משיחות לא רשמיות עם בעלי מפעלים אנחנו מבינים שהבעלים של קבוצת 'אלון', רפי אלון, העלה את האפשרות שיחליף את הפועלים הערבים בפועלים סינים. כל כך רציני הוא היה במחשבותיו, עד שהם מראים לי היכן הוא מתכנן לבנות לפועלים החדשים שיביא חדרי שינה ומגורים.

מתחת לפני השטח של השקט התעשייתי באזור התעשייה ברקן, הרוחות רועשות וגועשות. הפיגוע שאירע כאן השבוע הותיר את חותמו והעיר את בעלי המפעלים למציאות שמצריכה חשיבה מחדש. רק בימים הבאים נוכל לדעת לאן הדברים הולכים. ורגע אחד לפני שאני נכנס לרכב ועוזב את המקום, על שער המפעל אני קולט בזווית העין מחזה שמתמצת את הסערה: מעל מודעות האבל על קים וזיו הי"ד, הספיקו פעילי 'להבה' לתלות סטיקר קטן ועליו הכתובת "מפטרים היום את המחבל של מחר".