1
חוק הלאום כבר עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, ועל כן נראה בוודאי למרבית הציבור כמו סיפור שכבר נגמר.
נכון, החוק מונח על שולחנו של בג"ץ יחד עם שורה של עתירות שהוגשו נגדו - שאליהן נשוב בהמשך - אך הסיפור הפוליטי לכאורה תם. אבל האמת היא שחוק הלאום הוא סיפור שרחוק מאוד מסיום. הלחץ הפוליטי לערוך שינויים בנוסחו של חוק הלאום עצמו כבד מאוד. נגד החוק עולות טענות שונות ומשונות, תוך ערעור מתמשך הן על הצורך בחוק והן על הלגיטימציה של קיומו בספר החוקים של מדינת ישראל. זו כנראה הסיבה שפורום קהלת, שהיה אחד הארגונים החוץ-פרלמנטריים שמילאו את התפקיד החשוב ביותר בקידומו של החוק ובעיצובו, ערך השבוע את הכנסת השנתי שלו בנושא חוק הלאום.
כאמור, לא מדובר היה בחגיגה, למרות שגם מקומו של המימד החגיגי בעקבות הצלחת המהלך לאחר שנים של עבודה ומאמץ, לא נפקד. הכנס הוקדש לדיון, חלקו מעמיק ומרשים מאוד, בהיבטים שונים של החוק ומשמעויותיו, וכן בתהליך החקיקה שלו. במסגרת המושב השני, שכותרתו הייתה "חוק יסוד הלאום – מה קרה למובן מאליו", הסביר מזכיר הממשלה לשעבר עו"ד צבי האוזר מדוע מה שנראה אולי למשתתפי הכנס עצמם כדברים מובנים מאליהם הוא רחוק מכך.
האוזר חזר לשורשי הסכסוך, ובראש ובראשונה לשאלה האם היהודים הם לאום. מתברר שהיותם של היהודים קבוצה לאומית, מה שבשבילנו הוא לגמרי אינטואיטיבי, לחלוטין לא מובן מאליו במרחב שאנו חיים בו. בעיני העולם הערבי שסביבנו היהודים הם עדה דתית ולא קבוצה לאומית, ולכן ממילא כלל לא יכולה להיות להם זכות להגדרה עצמית מדינית ולמדינת לאום משלהם. המציאות הזאת מתחברת לעמדה הרשמית של ערביי ישראל, אשר שוללת מהותית את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. בשורה של מסמכי יסוד שנחתמו על ידי גורמי ההנהגה של ערביי ישראל, מוצג חזון ברור של מדינה נטולת זהות לאומית המקיימת אוטונומיה תרבותית לקבוצות השונות בתוכה, או מדינה דו לאומית. כל זה במקביל להתרחבות של קבוצות אליטה ישראליות, קטנות אומנם מבחינה מספרית אך משפיעות מאוד בחוגים מסוימים, שמקבלות את התביעה להפוך את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית.
בהקשר זה הזכיר האוזר כי במשך שנים, כאשר ישראל ביקשה שהפלשתינים יכירו בה כמדינה יהודית הם סירבו, בעקבות העמדה העקרונית שלהם. עם זאת, טענתם תמיד הייתה ש"מדינת ישראל יכולה להגדיר את עצמה איך שהיא רוצה ואנחנו מכירים בה כפי שהיא מגדירה את עצמה". לדבריו, זהו בדיוק תפקידו העיקרי של חוק הלאום, מעבר לכל הפרטים, להיות מסמך היסוד שמגדיר את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כך שכל מי שמכיר בה מכיר בחבילה אחת גם בהגדרתה העצמית.
כחלק מהעובדה שמה שהיה פעם מובן מאליו כבר מזמן איננו מובן מאליו, האוזר ציין שחוק הלאום נחקק ממש ברגע האחרון, זמן קצר מאוד לפני שחלון ההזדמנויות נסגר לחלוטין. לדבריו, מדינת ישראל הגיע לשלב שבו היא כבר כמעט איננה מסוגלת לגבש הסכמה רחבה סביב עקרונות היסוד של עצמה, הסכמה שכוללת כמובן גם פשרות הדדיות אך בסופו של דבר מאפשרת התווית כיוון. כך קרה שחוק הלאום, שבסיטואציה נורמלית היה צריך לזכות לרוב של 80‑90 חברי כנסת, עבר ברוב שהוא אומנם מוחלט ויציב אבל הרבה פחות רחב. לטענתו של האוזר, לו הייתה חקיקת החוק נדחית עוד קצת כלל לא היה אפשר להעביר אותו גם ברוב הלא מאוד גדול שבו הוא אושר לבסוף.
2
חמישה עשר הגיבורים
במושב הפתיחה החגיגי של הכנס נאמה בין היתר שרת המשפטים איילת שקד, אשר הקדישה את דבריה לדיון הצפוי בחוק הלאום בבג"ץ. כהמשך ישיר לנאומיה האחרונים בפורומים שונים, הדגישה שקד גם הפעם עד כמה התערבות שיפוטית בחוק הלאום עשויה להיות הרת אסון, וכדי להסביר את הבעיה השתמשה באחת המעשיות הקלאסיות על חכמי חלם: "מספרים על אנשי חלם שביקשו להאיר את רחובות עירם בלילות החורף החשוכים. מה עשו? כל הקיץ אספו עצים, בנו חביות גדולות ומילאו אותן מים, ולילה בהיר אחד, באמצע החודש, בדיוק כשהלבנה במילואה, העמיד כל תושב חלם את חבית העץ שלו תחת השמיים כדי ללכוד את הירח הזוהר. ברגע שהירח נלכד בחביות העץ סתמו אנשי חלם את חביותיהם וכיסו אותן מכל צד לבל תברח אפילו קרן אור אחת. הירח בידינו! מעתה, אמרו לעצמם אנשי חלם, לילות החורף לא יהיו חשוכים עוד. הרי כל מה שצריך לעשות הוא לפתוח את מכסה החביות והאור שנלכד בהן יאיר את הלילות האפלים".
לאור המשל הסבירה שקד כי הטענה שמצדדת בסמכות בית המשפט לפסול תיקון חוקתי בשל היותו לא חוקתי ופוגע בעקרונות היסוד של השיטה, היא קודם כול טענה חלמאית. ההנחה הגלומה בה היא שכאשר אפילה מוסרית תכסה את כל מה שיצרנו כאן במשך 70 שנה, וחוקתה של מדינת ישראל תהפוך אותה למדינה בעלת משטר לא דמוקרטי, עקרונות היסוד של הדמוקרטיה שהיינו פעם ישתקפו בחביות החוקתיות ויצילו את המדינה מעצמה. "בלילה אפל שכזה בית המשפט יידע להציל אותנו. כל תחלואי החברה שהובילו אותנו יום אחד לאבד את צלמנו הדמוקרטי לא ייגעו בבית המשפט. מבחוץ יהום הסער, אך בית המשפט יאיר לנו הסהר", עקצה שקד, "חמישה עשר השופטים בגבעת רם יספיקו כדי להציל את המצב. זו הרי בדיוק המשימה שלשמה נבחרו... בית המשפט יפסוק כי חוקתנו החדשה אינה חוקתית, ואנחנו – מיד נחזור לעצמנו; העקוב יהפוך למישור וחיש קל תקיץ אומתנו מן הסיוט החוקתי אותו חלמנו. כמה פשוט. וכמה חלמאי".
3
זחיחות נתניהו
מערכת הבחירות לכנסת ה-21 תצא כנראה לדרך בקרוב, וככל שניתן לחזות את הדברים, היא תתחיל בנקודת מוצא שונה לחלוטין מנקודת המוצא של הבחירות לכנסת ה‑20. נתניהו, שהתחיל את הבחירות האחרונות חבול ופצוע מהפרידה מישראל ביתנו וניהל מערכת בחירות כמעט מלאה מעמדת האנדרדוג, מתחיל את מערכת הבחירות הנוכחית "על הסוס", זחוח ויהיר. והאמת? זה לגמרי טבעי. קשה שלא להתבשם מהסקרים המעידים על כך שאיש מיריביו של נתניהו אפילו לא מתחיל לדגדג את היתרון האבסולוטי שלו, וקל וחומר שאינו מאתגר אותו.
הזחיחות הזאת מזמנת אתגר קשה מאוד למחנה הלאומי, כי השאלה כעת איננה מי יהיה ראש הממשלה הבא אלא איזו ממשלה תהיה לו. ממשלה בראשות הליכוד יכולה להיות ממשלת ימין ויכולה להיות ממשלת מרכז. ההבדל בין שני סוגי הממשלות איננו טמון בשאלה מי עומד בראש הממשלה ואפילו לא מי הם חברי מפלגתו. מה שמבדיל בין שני סוגי הממשלות הללו הם השותפים הפוליטיים, המפלגות שירכיבו את הקואליציה העתידית.
שורה ארוכה מדי של רסיסי מפלגות באגף הימני של המפה הפוליטית עלולה לחרוץ לשבט את גורלו של הימין האידיאולוגי בכנסת הבאה ולהפוך אותו ללוויין זניח לממשלת מרכז. מי שיציל את מדינת ישראל מנאום בר אילן שני לא יהיה ממשל טראמפ אלא רק ימין אידיאולוגי חזק. ולכן, התחושה הנינוחה שאופפת את המחנה הלאומי לקראת הבחירות הקרובות ממש איננה במקומה. זו שעת מבחן קריטית שאסור להחמיץ אותה.
*** הפינה הכלכלית ***
כוכב, אבל רק באקדמיה
החלטתם של ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר כחלון למנות לנגיד בנק ישראל פרופ' לכלכלה בעל שם עולמי שמחזיק אומנם באזרחות ישראלית אך לא גר בארץ, איננה מפתיעה. למעשה, נתניהו עקבי בתפיסתו שהנגיד צריך להיות כוכב בינלאומי, גם אם המשמעות היא שצריך לייבא אותו מחו"ל. בסיבוב הקודם הובילה ההתעקשות הזאת של נתניהו להתבזות לא קטנה, סביב הניסיון למנות לתפקיד את פרופ' יעקב פרנקל, התבזות שהסתיימה במינוי של אין ברירה, מינויה של ד"ר קרנית פלוג, שלא שכחה לנתניהו לרגע את העובדה שהוא לא היה מעוניין במינוי שלה. ההנחה של נתניהו היא שיוקרתה הכלכלית של מדינה לא בנויה רק על נתונים יבשים, ויש משקל רב לשאלה מי מנהל את המדינה מבחינה כלכלית. מאחר ששר האוצר הוא תמיד פוליטיקאי, ולאו דווקא אחד שמבין משהו בכלכלה, השאיפה היא למנות לנגיד מישהו שיאזן את התמונה ויאציל מיוקרתו על המדינה.
הדגם הקלאסי הוא כמובן זה של פרופ' סטנלי פישר, הדוד היהודי החביב מאמריקה. פישר היה דמות מוכרת בכלכלה העולמית, ולא מעט בזכות זה הוא קיבל קרדיט אישי רב הן בישראל והן בחו"ל, מה שאפשר לו לנווט ביציבות את הספינה במשבר הקשה של 2007‑2008. אפשר בהחלט לחלוק על ההחלטות שקיבל פישר באותם ימים, ובכלל לא בטוח שכולן היו חכמות. אבל אין ספק שעצם ניהול המשבר באופן בוטח ויציב סייע לישראל לצלוח אותו במינימום נזקים, ובהקשר זה למעמדו האישי של הנגיד יש משקל רב.
השאלה הקריטית היא האם פרופ' אמיר ירון הוא באמת תואם פישר, והאם הוא מתאים מבחינת קורות חייו וניסיונו האישי לתפקיד המורכב, והתשובה איננה כה פשוטה. ירון הוא אומנם כלכלן בעל שם עולמי, אך הקריירה שלו היא ביסודה אקדמית. את התפקיד האחרון בעולם הכלכלה המעשית עשה ירון בחמש שנות שירותו כקצין קבע ביחידת היועץ הכספי לרמטכ"ל. מאז הוא הפך לכוכב אקדמי, עסק במחקר והגיע בתחום להישגים מרשימים, אך לא ניהל ולא עסק במה שאפשר לכנות אולי בשם כלכלה מעשית.
לשם השוואה, פרופ' סטנלי פישר היה כלכלן ראשי של הבנק העולמי וסגן יו"ר סיטיגרופ בימים שסיטיגרופ היה הבנק המסחרי הגדול בעולם. פרופ' יעקב פרנקל שימש בתפקידים בכירים בקרן המטבע. ד"ר קרנית פלוג עבדה בקרן המטבע, בבנק האינטר-אמריקני לפיתוח וכן בבנק ישראל עצמו. ואלה כמובן רק דוגמאות. לירון כאמור אין ניסיון מעשי שכזה, ולכן המינוי שלו הוא הימור לא קטן. יש לקוות שההימור הזה יתגלה כמוצלח.
לתגובות: [email protected]