כתב חזית
כתב חזיתצילום: ידיעות ספרים

לקרוא ולכתוב על ספרו של עמית לעבודה העיתונאית, זהו אתגר. שנים רבות, רון ואני פועלים יחדיו בתא הכתבים הצבאיים. לא מעט דברים שהוא חווה, ראיתי גם אני. בצמתים אחרים.

אבל גדלותו של רון (תרתי ממש) הוא הן ביושרו, בהוויתו ובהבאת כל אותם אירועים שחווה ושסיקר בצורה כנה ואמיתית והן בזוית רחבת ההיקף שפורסת בפני הקורא ולו המיומן ביותר, קשת נרחבת של הבנת האירועים, הבנת המלחמות (כן. גם אותם צריך להבין) ופן אישי שרק גדול כמו רון בן ישי חתן פרס ישראל השנה יכול להביא.

בהקדמה לספר נכתב שהוא נשלח למסעות סיקור ארוכים, רצופי סכנות ותלאות.

בפועל רוב הדברים היו פרי יוזמתו ונחישותו. לולא הם לא היינו זוכים לסיקור ולמידע. לעזוב את הסבתא הגוססת שגידלה אותו (אביו ברוך נהרג במלחמת השחרור בירי ממארב כשליווה שיירת אספקה לירושלים הנצורה) רק כדי להגיע לסיקור מלחמה באפגניסטן, זו גדלות נפש עיתונאית. גם לפרוץ לחדרו של מנהל הטלויזיה באותם ימים לדפוק על השולחן לומר 'אני טס לקפריסין' לסקר את הפלישה התורכית ולטוס למקום לא נודע.

גם את התקף החרדה שחווה ועליו הוא מספר, מעטים יסכימו לחלוק עם הקוראים ועם עמך ישראל בכלל. כעיתונאי ישראלי הוא נאלץ לחדור למדינות עוינות באמצעות דרכונים זרים וסיפורי כיסוי, וכך הצליח לסקר בשטח כמעט את כל המלחמות והעימותים ששיסעו את העולם בחמישים השנים האחרונות, ובהם אפגניסטן, עיראק, קפריסין, צ'צ'ניה, יוגוסלביה וקשמיר. לא היתה הרפתקה שלא הסתער עליה: הוא עקב בג'ונגלים של קולומביה אחרי שכירי חרב ישראלים שאימנו רוצחים של קרטל סמים, קיים מערכת יחסים מורכבת עם סוכן ק-ג-ב, נפצע מירי בקוסובו במלחמת הבלקן והיה גם מי שעצר את הטבח בסברה ושתילה והכתב היחיד שדיווח עליו ממקור ראשון.

רק עתה החליט לגולל את הסיפור שמאחורי הסיפור ולהציג מן הזווית האישית את המאורעות שהיה עד להם. כתיבתו צבעונית מאוד, גלויית לב, מרתקת כסיפור מתח ומעניקה לקורא הזדמנות לחוות – כמעט לחוש – את האירועים האלימים שעיצבו, ועודם מעצבים, את המציאות העולמית והמזרח תיכונית במשך חצי מאה.

במלחמת יום הכיפורים הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל על הצלת חיים תחת אש והוא השתחרר משירות מילואים בדרגת סגן-אלוף. הצל"ש האמיתי לטעמי, הוא הבאת כל הדברים לתודעת הציבור בספר החדש, כתב חזית שכל כך מבטא את אופיו ואישיותו. ספר איכותי, מרחק, מלמד ומרחיב לב ודעת.