'להיות עדינים מול מצוקות העולים'

גם אחרי עשרים שנה וקליטה מצויינת בישראל עדיין עוברים העולים חוויות קשות בשל תיוג, פערי תרבות, ערעור הסמכות ההורית ועוד.

שמעון כהן , ז' בחשון תשע"ט

רגישות גם אחרי שנים. שלמה נאמן
רגישות גם אחרי שנים. שלמה נאמן
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

ברחבי הארץ מציינים היום, יום ז' בחשוון (שלישי) את 'יום העליה' שנקבע כדי להכיר "בחשיבותה של העלייה לארץ ישראל כבסיס לקיומה של מדינת ישראל, להתפתחותה ולעיצובה כחברה רב-תרבותית".

זו כמובן לשון החוק, אך האם לאחר שנים רבות העולה מפסיק להיות עולה וזוכה להיחשב ישראלי לכל דבר? את השאלה הזו הפנינו ביומן ערוץ 7 לשלמה נאמן, ראש מועצת גוש עציון, שעלה לישראל בגל 17 וחצי ומאז שימש במספר תפקידים בכירים בשירות המדינה.

בראשית דבריו מציין נאמן כי הגדרת האדם כעולה חדש משתנה בחוק על פי התייחסויות שונות. קיימות הטבות כלכליות המתפרסות על פני עשר שנים והטבות בנקאיות שניתנות לאורך עשרים שנה. לבריו הממוצע הוא כעשר שנים ואולם לגבי העלייה מאתיופיה נקבע כי זו תיהנה ממעמד העולה לאורך 15 שנה.

תהינו אם לאחר כל כך הרבה שנים בישראל הוא עצמו עדיין מרגיש זר. נאמן משיב מיד בשלילה ומבקש להתנער מעיקר מהמילה 'זר': "המילה זר לא נכונה בהקשר הזה. מתוך היכרות עם מדינות העולם, ההתייחסות כאן היא לא התייחסות כמו אל מהגר מקסיקני בארה"ב או צ'צ'ני במוסקבה, אבל עדיין יש קודים חברתיים אחרים".

בדבריו מדגיש נאמן כי הוא "משבח את המדינה שלנו על כך שאדם שמהגר אליה יכול להפוך לאחר מספר שנים ליו"ר הכנסת, לשר ביטחון ואולי גם לראש עיריית ירושלים. זה מעיד עלינו כחברה שיודעת לקלוט עליה, אבל יש גם קודים תרבותיים שאנחנו באים איתם".

לדבריו היחס לעולה ויכולת ההתערות שלו בחברה הישראלית כפופה למשתנים רבים, בין השאר לשירות הצבאי, אם שירת העולה ואם לא, והיכן שירת. "אני הגעתי בגיל 17 וחצי והעובדה שהייתי בצבא במסגרת הסדר משפרת את הסיכויים להיות אחד מהחבר'ה, לעומת מי שעלה בסך הכול חצי שנה אחרי ולא היה באותה חוויה משותפת".

בנוסף, כאמור, שם נאמן את האצבע על מספר קודים תרבותיים שהבולט בהם הוא השפה. "רוב אורחיי שמגיעים אלינו בכל שבת הם כמעט תמיד דוברי רוסית, וכשאנחנו מסתובבים בשבת יודעים שאלו הרוסים של נאמן שהגיעו לכאן. יש לכך השפעה לחיוב אבל גם זו השפעה. בנוסף ישנם האוכל, השפה, ספרי הקריאה ואפילו המדינות שאנחנו מבקרים בהם".

בעקבות כל זאת נשאל נאמן דווקא מתוקף היותו תושב הארץ מזה עשרות שנים ומתוקף תפקידו כראש מועצה, אם הוא חש שההתבדלות וההסתגרות בקהילה הרוסית והאתיופית למסגרות תרבותיות מתבדלות מסייעת לקליטה או פוגעת בה. נאמן רואה את התשובה כמורכבת, תשוב 'גם וגם': "כדי שאדם יהיה מוצלח בעיני עצמו הוא חייב להיות חלק אינטגראלי מהסביבה שלו וליצור קריירה וחיי חברה, אבל במקביל לחיות על קרקע בטוחה. לכן כאשר אני עומד על קרקע בטוחה, שבה החברים שסביבי מכבדים את הרקע שממנו הגעתי ואת התרבות שלפעמים מתקבלת כקשה, זה דבר שנותן תחושת ביטחון עצמי, אבל בסופו של דבר כשצריך להתערות בחברה זה פוגע בי מלעשות את הצעד הבא".

ומה לגבי ילידי הארץ? האם יוכלו לעשות משהו כדי לקלוט טוב יותר את העולים שכבר עלו ואת אלה שעוד יבואו? נאמן מרגיע ומציע: "קודם כל, אתם עשר! אין עוד מדינה שבה אדם שהגיע ממקום אחר הופך לבן בית באופן אמתי. אנחנו מחכים לעוד עולים ורוצים שיגיעו. הם לא מהגרים אלא עולים".

עם זאת הוא מוסיף: "אנחנו צריכים לדעת להתייחס לניתוק של אדם מהשורשים התרבותיים שלו. הוא הופך לאישיות פגיעה מעצם העובדה הזו. לפעמים זה חבר בכיתה של הבן שלך, שים לב שמצבו בבית יהיה מעורער יותר, הסמכות ההורית מעורערת יותר כי הם עברו את חוויית הניתוק. צריך לשים לב לזה".

"גם עולים מאתיופיה עוברים טראומות יומיומיות. הם עוברים תהליך כואב במשך עשר ועשרים שנה וצריך להיות עדינים יותר איתם. ראיתי את ההפגנות של העולים מאתיופיה ונקרעתי. הטענות שלהם גם לא נכונות כי אנחנו לא גזענים, אבל גם נכונות כי זה מה שהם מרגישים".