"אלפי נשים שחיות תחת טרור"

בני משפחות קורבנות הנשים והילדים הגיעו לועדה לקידום מעמד האישה לדיון חירום בעקבות ריבוי מקרי רצח נשים

ערוץ 7 , ח' בחשון תשע"ט

ישיבת הועדה
ישיבת הועדה
צילום: עצמי

בעקבות הרצח הברוטאלי של אנגווץ וואסה בת ה-36 שנורתה בראשה שלשום בלילה בנתניה, יחד עם עוד 19 נשים נוספות שאיבדו את חייהן מתחילת השנה - קיימה היום (רביעי) הועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי דיון חירום אליו הגיעו בני משפחות קורבנות הרצח בתוך המשפחה.

חה"כ פנינה תמנו-שטה מיוזמות הדיון ומי שהזמינה את משפחות הנרצחים סיפרה בכאב כיצד בנה בן ה-6 של אנגווץ וואסה ראה את אימו מדממת למוות. "פעם חשבו שמדובר בנשים שקופות, רוסיות, אתיופיות, ערביות ולא, זה קשור לכולן! הרציחות פוגעות בכולם בכולן ואנו צריכים להיות יד אחת סביב המאבק הזה. החורבן והשבר של המשפחות לא מתאחה לאורך כל החיים. אנו שומעים על 20 מקרי הרצח השנה אבל אנו מדברים על אלפי נשים שחיות תחת טרור ונדמה שלמדינה יש זמן. מדובר ברוצחים שמקבלים אחוזים בבעלות על דירת הנרצחת לאחר שהורשעו ברצח. מה לעזאזל קורה פה?".

איילה יטמר, אחותה של הנרצחת אנקייאוש ימהרן סיפרה בדמעות: "אני אמא לשני ילדים בוגרת שני תארים ואחות שכולה לאמא שהותירה 4 ילדים קטנים שיום אחד לא מצאו את אמא שלהם. זה קרה בדצמבר 2003 וגם בטרגדיה שלנו הכתובת הייתה על הקיר. זעקנו לעזרה, היא הייתה במקלט ועדיין לא הצלחנו להציל אותה. היא נרצחה במלחמה לחופש לראות את ילדיה. מישהו קטל את חייה ואת חיי המשפחה שלנו ונכנסנו לבור שחור שממנו אנחנו לא יוצאים. בכיתי על קברה והתפללתי שתהיה האחרונה ולצערי התרחשו מאז הרבה רציחות".

איילה אמרה כי זאת מלחמה וצריך להכשיר לוחמים שיצילו משפחות. "רק משפחות הנרצחים מבינים את הכאב ומתמודדות איתו כמעט לבד בפן הכלכלי והנפשי. אנחנו לא מקבלים טיפול וזכויות בעוד שזכויות הרוצחים נשמרות". בקול שבור אמרה איילה "אני מכירה היטב את אנגווץ שנרצחה. משפחתה מצטרפת לכאב של משפחתי. אני יודעת שהילדים שלה לא יקבלו יותר חיבוק ונשיקה מאימא. משפחה נוספת נהרסה".

לילך שם טוב ששלושת ילדיה נרצחו לפני כשמונה שנים הביטה ביושבי הדיון בכאב ואמרה: אני איבדתי את שלושת ילדי, לא בתאונה או מלחמה אלא ברצח בתוך המשפחה, אבי שלושת ילדי רצח אותם, הוא במקרה רצח אותם ולא אותי ולכן הגעתי לכאן כדי לומר לכם שאני מאוכזבת מהתפקוד של מי שיכלו למנוע את הרצח הבא. אני כועסת ומתביישת שיש דו"חות חשובים בנושא שנגנזים והם יכלו למנוע את הרצח הבא ושום דבר לא קורה כאן, כלום, זאת חוצפה ותעוזה שיש מקרים שאפשר למנוע אותם ולקדם חוקים אז למה לא עושים את זה?"

"בעלי נמצא מסוכן סביבתית על ידי קצין מבחן לאחר שהטריד אישה ואני לא ידעתי מזה ואף אחד לא טרח לומר לי את זה. גם חוסה שהיה מאושפז איתו בבית חולים פסיכיאטרי טרם הרצח שמע ממנו על הכוונה לרצוח את הילדים והמידע הועבר לגורמים הרלוונטיים בזמן אמת וכלום לא נעשה. הוא דקר את הילדים 153 דקירות סכין והוא סימם אותם בתרופות שלו. אני אם שכולה באופן מאוד מיותר כי ילדי היו אמורים להיות בחיים היום.

ז'נש מקונן סיפרה "אחותי נרצחה באכזריות ובנה הקטן הוא בן שש. המשפחה מרוסקת והכאב עמוק. בעקבות הרצח המצב הבריאותי של אמי מחמיר. צריך לשים קץ לרציחות ושאף משפחה לא תעבור את מה שעברנו. אחותי התלוננה, היא ניגשה למשטרה חצי שנה לפני הרצח. היה לה קשה לעבוד. היה הולך איתה ביחד לעבודה, היה מציק לה ולא עשו לו כלום בנידון וככה היא נרצחה. אחותי לקחה את הילדים לבית הספר וכשחזרה היא נרצחה. למה הרוצח צריך לקבל חלק מהרכוש. אין לילדים כוח. הם צועקים 'אנחנו רוצים ללכת לאמא'. אין לי מילים מה להגיד לילד בן שש שרוצה את אמו, שרוצה קורת גג!".

אורי יצחק בן דודה של אנגווץ ז"ל שמשפחתה עוד בשבעה סיפר כיצד נרצחה לעיני ילדיה. "הדרך הכי טובה להילחם ברצח הבא זאת החמרת ענישה. שרוצחים ידעו שהם לא יראו אור יום וישבו במאסר עולם. הם צריכים לדעת שחייהם לא יהיו חיים. שלא יעוללו תעלולים משפטיים של אי שפיות. צריך לשים סוף לטרגדיות באמצעות הרתעה".