רוצים קולנוע מכפיש? מכספיכם הפרטי

כמאה אלף ישראלים גודשים את אולמות הקולנוע ביום הקולנוע. האם ישראל בדרך לקולנוע מגוון וליוצרים חדשים? יו"ר מועצת הקולנוע בראיון.

שמעון כהן , ח' בחשון תשע"ט

יצירה ישראלית מגוונת
יצירה ישראלית מגוונת
צילום: משה שי, פלאש 90

היום (רביעי) הוא יום הקולנוע הישראלי בו מוקרנים סרטים ישראליים במחיר של עשרה שקלים.

על היום ותרומתו לקולנוע הישראלי, אם בכלל, על אופיו של הקולנוע הישראלי והתמורות שחלו בו בעשורים האחרונים שוחחנו עם אייל בורס, יו"ר המועצה הישראלית לקולנוע, מרצה באוניברסיטת אריאל.

"עצם העובדה שביום אחד בשנה מגיעים כל כך הרבה אנשים לראות קולנוע ישראלי זה דבר נפלא וזו המטרה של חוק הקולנוע ושל מועצת הקולנוע וגם של חוק הקולנוע. מדובר בכמאה אלף צופים ביום וזה דבר חסר תקדים במהלך השנה", אומר בורס וכשהוא נשאל אם המחיר הזול לא מותיר אצל הצופים תחושה של מוצר זול, הוא משיב ומבהיר כי לא מדובר במחיר זול אלא בסיבסוד של המדינה, "זה עדיין עולה בפועל את המחיר שזה עולה. מעבר לזה אסור לשכוח שסוד הצלחת הקולנוע הוא בכך שהוא בידור קצת פחות יקר מתיאטרון ואופרה".

עם זאת הוא מדגיש עבור כל התוהים אם אכן קולנוע הוא אמנות כי "רוב האמנים, גם בתחומים האחרים, יסכימו שאחרי 120 שנה הקולנוע הוא אמנות לכל דבר, ויש שיאמרו שהוא האמנות ב-ה' הידיעה כי הוא משלב בתוכו אמנויות מכל תחום כמוסיקה ועוד. זו אמנות לכל דבר".

בנוסף, אומר בורס כי להערכתו קולנוע הוא "אולי המוצר הכי חזק שיש לנו היום, הוא מייצג אותנו בצורה מאוד מכובדת בכל העולם ובארץ. בני אדם תמיד צרכו סיפורים ונמשכו לצד הוויזואלי וזו בהחלט צורה מאוד ראויה".

לנוכח דבריו על היות הקולנוע מעין שגריר טוב ומכובד לישראל בעולם, שאלנו את בורס מה הסיבה לכך שהקולנוע הישראלי עסוק ברובו המוחלט בהלקאה עצמית. בורס משיב ומציין בפתח תשובתו כי הוא "לא מומחה ליחסי ציבור, אבל מומחים ליחסי ציבור אומרים שאין דבר כזה יחסי ציבור רעים. עצם העובדה שבאינדונזיה יראו קולנוע ישראלי זה כבר טוב, כי בספרי הלימוד שלהם ובאטלס שלהם ישראל אינה מופיעה כלל".

ועם זאת, תהינו אם כל דיבור על ישראל הוא אכן טוב, שהרי אם צעיר באינדונזיה נחשף לראשונה לישראל בקולנוע ושם מוצג צה"ל ככזה שקובר רכב עמוס פלשתינים ומעלים ראיות, כפי שהוצג באחד הסרטים הבולטים של העת האחרונה, בכך רק מתחזקת הראיה שלו את ישראל כמדינה רעה במהותה ועל פי "הודאת" אנשיה שלה.

בורס משיב ואמר שאכן "רצוי שיחסי הציבור יהיו טובים יותר. אני חייב לומר שיש משהו באמנות ותרבות שעסוק תמיד בהלקאה עצמית לאומית. זה קרה בכל התקופות ובכל המדינות. תמיד היה מאבק בין המדינה לקולנוע. זה לא חדש לישראל. כאן אנחנו נכנסים לפן הפוליטי של הדבר ונכון לומר שאם אתה עושה סרט עם כספים ציבוריים לא ראוי שתעשה סרט שמתנגח במדינה ובערכי היסוד שלה או מתכחש לקיומה. כשזה מגיע לכספים ציבוריים זו אכן בעיה גדולה. אם אתה רוצה לעשות סרט שמשמיץ וכותש תעשה את זה מכספיך שלך, כפי שתמיד היה בעולם הקולנוע".

עוד התבקש בורס להשוות בין סרטי המלחמה הישראליים המכפישים את צה"ל והמדינה לעומת מקביליהם האמריקאיים שכוללים הערכה והצדעה לחייל האמריקאי, כולל ללבטיו המוסריים. בורס מציין כי "זה נכון שלא רואים מספיק סרטים ברוח כזו בישראל, אבל גם בארה"ב יש אותו מספר של סרטים אנטי מלחמתיים כמו המספר של הסרטים המהללים את אמריקה, וראוי לתת את הדעת לכך שהסרטים המהללים הללו מהללים את המשפחה האמריקאית ופחות את המדינה. באמריקה המשפחה מעל המדינה והקולנוע האמריקאי מאוד מקדם זאת.", ביחס לטענות מציין בורס כי גם הוא עצמו לא פיצח ולא ניתח את הדבר אך הוא סבור שאכן יש מקום גם לסרטים אחרים.

בעקבות הדברים שאלנו אם יתכן וזו בדיוק הסיבה לכך שהאזרח הישראלי מדיר רגליו מאולמות הקולנוע, הוא אינו שש לשלם כסף כדי לראות את מי שמכפיש את ארצו, צבאו או את בנו החייל. אולי בדיוק משום כך מגיע מצב שבו צריך להוזיל את מחירי הכרטיסים כדי להוביל את הישראלי המצוי לאולמות הקולנוע?

טרם תשובתו מדגיש בורס כי את תשובותיו אינו נותן כיו"ר המועצה אלא כמרצה לקולנוע. "אני לא יכול מלהתחמק מהמשפט בסופו של דבר אנשים הולכים לקולנוע כדי להתרגש ולא כדי לקבל מסרים. זה נכשל גם אצל הנאצים. אנשים רוצים סרטים מרגשים מותחים מצחיקים ולא לקבל מסרים. בשנה האחרונה הייתה ירידה במספר המבקרים הישראלים באולמות הקולנוע. אני סבור שהסיבה היא שהסרטים פחות מרגשים ולא שהם פחות מאוזנים. אנחנו רוצים שעתיים של בידור הנאה ובריחה ולא מסרים".

על מהלכיה של שרת התרבות, מירי רגב, המבקשים לחולל איזון בעולם הקולנוע הישראלי ולהביא את קולה של ישראל המגוונת יותר, אומר בורס: "במקום לראות מה מפלג נראה מה מאחד. אין מישהו שמוכן להגיד שהוא לא מעוניין שהקולנוע הישראלי יתקדם, ושהקולנוע הישראלי יבטא גיוון של כלל האוכלוסייה, שיכנסו יותר אנשים ממוצאים ומרקעים שונים. כשתופסים אנשים אחד על אחד הם לא יגידו שהם נגד קידום הקולנוע, וקידום הקולנוע הישראלי קורה בהכנסת יותר שחקנים במאים ומפיקים, אבל גם בהקצבת יותר כסף ואלו המטרות העליונות של העניין הזה. אני מאמין שהכוונה היא כוונה טובה לקידום הקולנוע הישראלי. זו הכוונה גם של השרה, גם של המשרד וגם של המועצה. יש מחלוקות לגבי הדרך אבל המטרה שלנגד עיני כולם היא אותה מטרה".