מנדי גרוזמן
מנדי גרוזמןצילום: מירי שמעונוביץ

פחות משבוע וחצי לפני הבחירות המקומיות, ואם אתבקש לסכם את המערכה עד כה בקצרה זו תהיה מילה אחת: אכזבה.

חדשות מקומיות ממוקמות תמיד בתחתית שרשרת המזון של השיח הציבורי. בטח שלא כותרת ראשית, אלא בקושי עמוד 4 במקרה הטוב. באופן אישי, המערכת הפוליטית המקומית מרתקת אותי מאוד. בכל פעם שאני נקלע ליישוב מרוחק, אני לוקח בקיוסק עיתון מקומי - ידיעות אילת, טבריה עכשיו, הקיבוצון, מה שיש.

העיתונות הארצית עוסקת בשורה מצומצמת של נושאים גדולים ומופשטים, במחזוריות כמעט קבועה, אבל העיתונות המקומית עוסקת, וסליחה על הביטוי הנדוש, בחיים עצמם. מחירי הארנונה, פיתוח מסחר ותרבות, סיפוק הביקוש הגובר לדיור. החיים עצמם אומנם לא מורכבים רק מהשאלות הללו, אבל כמה אפשר לעסוק במלחמות הימין-שמאל והדתה-שמדתה. גם מי שמחפש תיאורי צבע מקוריים של העם היושב בציון, ימצא את מבוקשו בעיתונות המקומית. בשל כל הנ"ל הייתה תקווה שבשונה מהמערכת הארצית, מערכת הבחירות המקומיות תישא אופי יותר ענייני ותעסוק פחות בסיסמאות. אבל כאמור, אכזבה. אכזבה גדולה מאוד.

הערים הגדולות מייאשות במיוחד. בירושלים אלקין מנסה לעשות ביבי ומאשים את ברקוביץ' בשמאלנות. בבני ברק אין בחירות. בבית שמש שוב חרדים מול דתיים וחילונים, והפעם גם קצת חרדים עצמאיים. באלעד, לא עיר גדולה אבל משמעותית במשחק הפנים-חרדי, התערבה ההנהגה החרדית הארצית ועושה בה כבתוך שלה. בתל אביב בדרן החליט שהוא מסוגל לנהל עיר מורכבת.

גם הערים הקטנות לא עושות נחת. מרפרוף בתעמולת הבחירות ביישובי הארץ, נראה שאלגוריתמים ניסחו את הכרזות. אם האלגוריתם הראשון בחר למועמדו את המונח "הנהגה" כסלוגן, האלגוריתם הנגדי יבחר ב"עתיד". תוכנית עבודה? הצחקתם אותם. משתמשים באיזו מילה שלא אומרת דבר, ורצים קדימה. האשמה, אגב, לא במועמדים. הציבור מטומטם, אז הציבור מקבל את מה שמגיע לו. אם היה לנו כוח לקרוא אותיות קטנות, היו כותבים בעבורנו אותיות קטנות. אבל בואו נודה על האמת, לאיש מאיתנו אין כוח. אפילו סרטון שחורג משלוש דקות משעמם אותנו. הציבור רוצה הנהגה ועתיד ושינוי וביטחון וכוח ופריחה ושירים וריקודים ושלטי חוצות זוהרים, והציבור מקבל את כל זה בדיוק. חנייה? העם יעשה עוד סיבוב, העם ימצא.

חמש נגד ארבע עשרה

האכזבה הגדולה ביותר הכתה בי כשנוכחתי לדעת שאפילו ביישוב קטן, הדיון הציבורי חסר סבלנות ומתמכר לסיסמאות. לא סתם יישוב קטן, מולדתי וכור מחצבתי: כפר חב"ד. בפתיחת ראשי תיבות, מדובר בכפר חוכמה בינה דעת, אבל ראשי התיבות הללו לא ממש מצליחים להיפתח.

עשרות שנים משרד הפנים אישר שוועד האגודה ינהל את הכפר גם באופן רשמי. עם התרחבות הכפר והעובדה שיותר ממחצית תושביו אינם חברים באגודה ואינם בעלי זכות הצבעה, נקבע כי נדרש לקיים בחירות נפרדות לוועד הרשמי. לפני כחצי שנה התקיימו בחירות לוועד האגודה, וכעת נדרשות להתקיים בחירות נוספות. הנציגים שזכו בבחירות הקודמות דורשים מיריביהם שלא להציג את מועמדותם, מכיוון שכבר התקיימו בחירות ואין סיבה לקיים שוב. הקבוצה הראשונה טוענת: היו בחירות, למה עוד פעם? הקבוצה השנייה טוענת: היו בחירות לשנתיים וחצי, אין סיבה שהתוצאות שלהן יקבעו מה יהיה כאן בחמש השנים הקרובות. המשפט הראשון מונה חמש מילים. המשפט השני מונה חמש עשרה מילים. אתם כבר יודעים איזה משפט נקלט יותר.

כפר חב"ד, שיציין השנה שבעים שנה לייסודו, מצוי בארבע השנים האחרונות בתקופה הסוערת ביותר מיום הקמתו. מאז פטירתו של הרב הקודם ומינויו של בנו, הרוחות לא שקטות אפילו ליום. לא מאה ימי חסד עברו אלא ארבע שנים. אם יש קונצנזוס אחד בכפר חב"ד, כיום הוא געגועים עזים לרב זצ"ל. לצערנו ועדת הבחירות לא אישרה לו להביע את עמדתו בנוגע לסערה שפוקדת את הכפר שלו. לעומת זאת, הוועדה כן אישרה להשתמש בסיסמאות בנות יותר מחמש מילים. נקווה שגם הציבור יאשר זאת לעצמו.

דמוקרטיה וחתונה

אחד מראשי הישיבות שלמדתי בהן אמר לי פעם: "נישואין הם כמו דמוקרטיה. דמוקרטיה היא שיטה בעייתית מאוד ומלאת חסרונות, אבל עדיין לא נמצאה שיטה טובה ממנה. גם נישואין. ים בעיות יהיו לך, אבל שתדע, לא תמצא דרך טובה יותר לחיות". אני משוכנע בנכונותה של המחצית הראשונה של המשפט. לגבי המחצית השנייה, עוד אבדוק. אעדכן בתוצאות.

לתגובות: [email protected]