המנחה של פופוליטיקה מטיף מוסר ל"בריון" מוטי יוגב? דן מרגלית
המנחה של פופוליטיקה מטיף מוסר ל"בריון" מוטי יוגב? דן מרגליתצילום: פלאש 90

העדויות נגד העיתונאי הוותיק דן מרגלית ממש לא סימפטיות.

"הארץ" פרסם את עדויותיהן של חני קים, אורית שוחט, ועוד שלוש נשים שזוהו רק כב', ג' וד'. אורלי אזולאי-כץ פרסמה עדות משלה ב"ידיעות אחרונות".

הדפוס שמצטייר מהעדויות הוא של התנהגות שחצנית, גסה וכוחנית לכאורה של מרגלית. אולי פלילית, אם כי ממילא חלה התיישנות על העבירות, לו נעברו.

מעבר לכך, בתוך הדיון הזה יש הרבה דברים שלא נאמרים וצריכים להיאמר. מרגלית לא מסר תגובה של ממש להאשמות (בחר להשעות עצמו). הבה נניח שהעדויות הן 100% אמיתיות. עדיין צצות כמה שאלות.

ראשית, נשאלת השאלה, מה היו הנורמות הנהוגות במסדרונות כלי התקשורת בהם פעל מרגלית? האם היה נהוג שם שגברים ונשים שאינם נשואים אלה לאלה, "מתחילים" אחד עם השני בצורה פתוחה? האם חיבוקים ומגע פיזי אחר בין המינים היו נהוגים? האם היו שם סטנדרטים כלשהם של צניעות? האם הנשים היו יותר צנועות מהגברים?

כמה נשים קיבלו בהבנה התנהגות כמו זו של מרגלית? האם היו כאלה שראו אותה בצורה חיובית?

נשים חזקות

הנשים שהזדהו בשמותיהן הן עיתונאיות ותיקות שיודעות מה זה להיות בעמדת כוח. עיתונאים מסוגלים לחסל אנשים אחרים, בנקישת מקלדת. גם עיתונאיות. יותר מזה: לפחות שתיים מהנשים הללו מזוהות עם פוליטיקה. אחת היתה ממארגני ההפגנות מול בית היועץ המשפטי לממשלה. שניה היתה מבכירי הכותבים ב"הארץ". אלה לא פראייריות.

אם מרגלית היה ידוע כאדם כל כך בעייתי, איך הדבר הזה בא לידי ביטוי לאורך השנים בהן עבדו הנשים לצידו? כאמור, אלה נשים חזקות ממש, מקושרות היטב. יש שיאמרו "קילריות".

בתו של מרגלית, שירה, היא דמות בכירה בעולם הפמיניסטי. איך קשורה העובדה שהנשים שנפגעו לטענתן מדן מרגלית לא התלוננו נגדו, ליחסי הכוחות בתוך העולם הפמיניסטי? האם מישהו עשה שיקולים של רווח והפסד?

ולבסוף: מרגלית ביטא קו פרו-פמיניסטי כעיתונאי, לאורך השנים. במקביל, הוא היה מודע, מן הסתם, לסכנה שמישהי תתלונן נגדו. האם מישהו עשה את השיקול שעדיף שמרגלית יחיה עם הפחד הזה, כל זמן שהדבר גורם לו לספק את הסחורה כעיתונאי?

כמה מהעיתונאים הפמיניסטיים של ימינו נתונים לסחיטה דומה, גם אם היא סמויה ולא נאמרת במפורש?

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.