סיפור לשבת אילוסטרציה
סיפור לשבת אילוסטרציה(פנימה יח"צ)

במשך כמה שנים עבד בבית חולים אחד בהצלחה.

למרות הצטיינותו, מסיבות שאינן תלויות בו, פיטרו אותו יום אחד מעבודתו במחלקת הרנטגן.

הוא מצא את עצמו מובטל ונרשם כמבקש עבודה בלשכת התעסוקה. במשך זמן רב ניסה למצוא עבודה במקצועו, אבל לא הצליח בשום אופן. הוא היה בצער גדול מאוד על כך שאין לו כסף לפרנס את בני ביתו, ועל כך שהוא הולך בטל ולא ממצה את כישוריו המקצועיים. בתום שנתיים מפיטוריו החליט למצוא איזו עבודה שתוצע לו, לאו דווקא בתחומו, העיקר להתפרנס בכבוד.

לבסוף מצא דרישה לעבודה חצי פיזית עם משכורת בגובה שני שלישים מהמשכורת שהרוויח פעם. הוא החליט שאין לו ברירה, עליו לנסות לקבל את העבודה. הוא קבע ריאיון עם המנהל למחרת בשעה שמונה בבוקר במקום מרוחק מביתו.

כדי להגיע אל מקום העבודה בזמן שנקבע, היה עליו לנסוע באוטובוס שצפוי להגיע לתחנה הסמוכה לביתו בשבע. שמעון הגיע לתחנה כמה דקות לפני שבע, ואז חשכו עיניו: הוא ראה את האוטובוס יוצא מהתחנה. הוא רץ אחריו וצעק לנהג לעצור, אבל האוטובוס המשיך בנסיעתו עד שנבלע בזרם התנועה.

שמעון חזר על עקבותיו בצער. הכאב והאכזבה ניכרו על פניו. מונית לקצה העיר תעלה לו כסף רב שאינו מצוי בכיסו. הוא לא ידע מה לעשות. לאחר כמה דקות עצר לידו רכב שבו נהג חברו הקרוב מיכאל ושאל: "בוקר טוב, שמעון, אתה נראה ממש על הפנים. קרה לך משהו?". שמעון סיפר לו מה אירע לו זה עתה. השיב מיכאל: "למזלך, בדיוק הבוקר אני צריך לנסוע לאזור קרוב למקום העבודה שאתה מדבר עליו. זה לא המקום שאליו אני נוסע בדרך כלל מדי בוקר, אבל דווקא היום יש לי בהשגחה פרטית משהו דחוף לסדר שם, ואני עובר ממש ליד הכתובת שאתה צריך. תיכנס לאוטו ונוכל לדבר בדרך".

איזו סייעתא דשמיא! שמעון הרגיש שהנה הגואל הפרטי שלו הגיע! הם נסעו במצב רוח מרומם ושוחחו בהתלהבות. כעבור חצי שעה, כאשר היו סמוכים למקום העבודה, רכב פגע בהם באופן פתאומי, והרכב שבו נסעו נפגע ונמעך. למזלם הרב הם נחבלו קלות, ופינו אותם לבית החולים הקרוב.

שמעון טופל במקום במשך כמה שעות. מצד אחד שמח על כך שיצא בריא ושלם בנס, אבל מאידך חש התמרמרות קשה בקרבו. לפני שעה קלה חשב שהנה ישועתו הגיעה, והנה נוספה אכזבה על אכזבתו. אין לו ריאיון עבודה, אין עבודה, אין כלום...

בשעה שתים עשרה קיבל שמעון תעודת שחרור מידי הרופא. הרופא שחתם על התעודה הבחין בכך שפניו נפולות ושאל אותו: "למה אתה לא שמח? אנשים שמקבלים ממני תעודת שחרור אחרי תאונה שמחים מאוד בדרך כלל, ובפרט אנשים כמוך שיצאו בנס כמעט בלי שום פגע".

הרופא החל לחשוש שאולי אירעה לשמעון איזו פגיעה נפשית, הרי זה לא סביר שאדם שניצל בנס מתאונה כזאת ומשוחרר כעבור כמה שעות בלי פגע כמעט, נראה כה מדוכדך.

הרופא החל לדובב את שמעון כדי לבחון את מצבו, ואז שמעון החל לספר לו מה שעובר עליו: "דוקטור, עד לפני שנתיים עבדתי במחלקת רנטגן בבית חולים, ולמרות שהצטיינתי שם פיטרו אותי שלא באשמתי. הבוקר נסעתי עם חבר לריאיון עבודה לאחר שנתיים שאני מובטל, ובדיוק אז אירעה לנו התאונה. חשבתי שתהיה לי סוף סוף עבודה, והנה אני עומד שוב לפני שוקת שבורה. ממש אין לי חשק לחזור הביתה ולספר לאשתי מה קרה".

הרופא התעניין: "האם היית צלם רנטגן מומחה? כמה שנות ניסיון יש לך?".

"כן", אמר שמעון, "עבדתי בזה שלוש שנים ואני מתמצא מאוד בתחום".

שאל הרופא: "האם ידוע לך שבית החולים שלנו מחפש צלם רנטגן? פרסמנו כבר לפני שבועיים מודעה על כך".

"האמת היא שלא שמעתי", אמר שמעון, "כבר התייאשתי מלחפש עבודה במקצוע שלי".

הרופא לקח אותו בו במקום למנהל בית החולים, ובתוך זמן קצר סגרו עמו חוזה לעבודה כטכנאי רנטגן, עם תנאים טובים יותר ממה שקיבל בעבר.

על פי סיפורו של הרב זמיר כהן

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]