"הפסולים פסלו את הכשרים", זו הייתה תגובתו של הרב כהנא לעדת עיתונאים שהקיפה אותו, לאחר הקראת הכרעת הדין במשפט הפסילה של תנועת כך.
דורית בייניש, שייצגה את המדינה בתיק הזה, ביקשה להוכיח כי הרב כהנא הוא "גזען", ועשתה השוואות בין שורת חוקים ואמירות של הרב כהנא ובין המפלגה הנאצית. מולה ישב הרכב שופטים, במשחק שתוצאותיו ידועות מראש. קו ההגנה של הרב כהנא היה שכל דבריו נשענים על ההלכה היהודית. הוא ידע שאין לצפות למשפט צדק, אך רצה לקוות שבית המשפט יהסס מלהכריז שפסקי ההלכה של הרמב"ם הם גזענות.
קצר המצע מלתאר את מסע הרדיפה שעבר הרב כהנא בשנות פעילותו הציבורית: מעצר מינהלי, משפטים, מאסרים, רדיפה תקשורתית מתוזמנת. הוא צלח אותם. ככל שהרדיפה גברה, הסחף הציבורי אליו בשנות השמונים הלך והתעצם. כדי לחסום אותו חברו שני גורמים: אנשי הליכוד שראו שהמנדטים שלהם זולגים לכיוון תנועת כך שנסקה בסקרים, והשמאל שראו בו אויב אידיאולוגי, שחייבים לעצור בכל מחיר. כל אלו שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, חברו להתאים את הדמוקרטיה לצרכים הפוליטיים שלהם ולהשקפת עולמם, למה שראוי להגדרה דמוקטטורה.
ישבתי לצידו של הרב כהנא במהלך הדיון. התבוננתי בו בלב נחמץ, בזמן שבייניש הטיחה בו דברי נאצה שבלתי נסבל להעלות על הנייר. בסופו של יום דיונים ארוך, שבו אהדת השופטים לבייניש והעוינות כלפי עורך הדין של הרב כהנא לא הוסתרו, עמד הרב על רגליו כדי למחות על דברי הבלע של בייניש. "אני לא נאצי", "אני לא שונא ערבים, אני אוהב את בני עמי", הוא זעק. הוא ניסה להסביר לאוזניים הערלות שהוא פועל מתוך אהבת ישראל, כנגד אויבים צמאי דם. אך כאמור הכרעת הדין, שנדחתה למחרת, נכתבה מראש.
את הקראת הכרעת הדין השאירו השופטים לשופט אלון, ולא במקרה. מנחם אלון, איש המשפט העברי, היה הוכחה מצוינת מבחינתם שהרב כהנא הוא מחוץ למשחק גם אצל חובשי הכיפה.
למרבה האכזבה, הכרעת הדין הרת האסון לא הניעה את אמות הסיפים של עולם ההלכה. גם אני כיתתי רגליים לפני המשפט אצל כמה וכמה רבנים, כדי שיכתבו חוות דעת שדברי הרב כהנא מעוגנים בהלכה היהודית. תשובת הרבנים הייתה אחידה: "אתם צודקים, אבל יש לי ישיבה... אבל אני משמש במשרה", וכדומה.
הסכר נפרץ. את פירות הבאושים של השתיקה מינף בית המשפט העליון לפסיקות נגד היהדות. אחד השיאים היה כשדרשו מהרב אייל קרים שיבאר להם את פרשנותו בעניין "אשת יפת תואר", בטרם יכשירו אותו לתפקיד רבצ"ר. בכך סימנו את הסמכות שנטלו לעצמם על ההלכה ועל בתי הדין הרבניים.
מיותר לציין שאותו בית משפט, והפעם בנשיאותה של בייניש, הכשיר שוב ושוב בשם הדמוקרטיה את רשימת בל"ד של בשארה וזועבי, המזוהה ומזדהה עם ארגוני מרצחים, ממשיכי דרכם של הנאצים. שלושים שנים חלפו מאז, וככל שנוקף הזמן מתברר: הפסולים פסלו את הכשרים.
הכותב הוא יו"ר תנועת עוצמה יהודית