יורם אטינגר: הרשות הפלסטינית - אויב ולא פרטנר

מבט זריז במניעים להקמתה מוכיח שמטרת הרשות הפלשתינית היא השמדת מדינת ישראל - לא פחות.

יורם אטינגר - בומרנג , ט' בחשון תשע"ט

אבו מאזן
אבו מאזן
צילום: רויטרס

האם הרשות הפלסטינית יכולה לשמש כפרטנר לדיונים על עתיד מדינת ישראל והפלשתינים? רבים חושבים שכן.

לשיטתם, הרשות מייצגת את כלל הפלגים הפלשתינים ברחבי העולם ונתפסת כקול מתון המשתמש, לכאורה, בשפה המצפה ומייחלת לשלום. אולם מבט זריז במניעים להקמתה, בהיסטוריה הטרוריסטית של מנהיגיה ובתמיכה הכלכלית הקבועה שלה בטרור – מראה שבניגוד ל"הצגה" כלפי חוץ, מטרת הרשות הפלשתינית היא השמדת מדינת ישראל, לא פחות. בואו ונבחן את הדברים, במחשבה שנייה.

ב1993 נחתמו הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף, ארגון שאיגד תחתיו את כלל ארגוני הטרור הפלשתיניים. במסגרת ההסכם הוחלט כי תוקם הרשות הפלשתינית, שתקבל בהדרגה אחריות על חלקים מיהודה, שומרון ורצועת עזה. בבחירות שהתקיימו לראשונה בשנת 1996 נבחר יאסר ערפאת ליו"ר הרשות. ארגון הטרור פת"ח, אותו הקים ערפאת ב-1959 במטרה לחסל את המדינה היהודית שקמה רק שנה קודם לכן – זכה ברוב המושבים במועצה המחוקקת.

בנאום לפלשתינים הגדיר ערפאת כי הסכם אוסלו הוא חלק מ"מתכנית השלבים של אש"ף", כלומר, שהקמת הרשות הפלסטינית היא שלב, בדרך לחיסולה של מדינת ישראל. ואכן, בשנת 2000, פרצה האינתיפאדה השנייה, שהביאה לרצח של מעל 1000 ישראלים ותוכננה ביוזמתו של ראש הרשות – יאסר ערפאת.

לאחר מותו של ערפאת, נבחר סגנו, אף הוא ממקימי ה-פת"ח – מחמוד עבאס, הידוע בכינוי – אבו מאזן. עבאס, המשמש עד היום כראש הרשות, עשה דוקטורט באוניברסיטת מוסקבה בהכחשת השואה, ואחראי להקמת תשתית חינוך לשנאת ישראל והיהודים ברשות הפלסטינית. מערכת החינוך שהקים, משמשת כקו ייצור של טרוריסטים ומשקפת נאמנה את תפיסת עולמו, לפיה "המאבק לא יסתיים עד אשר תחוסל הישות הציונית ופלסטין תשוחרר".

עבאס היה שותף בהקמת מחנות אימונים לטרוריסטים מרחבי העולם, וגורש – יחד עם ערפאת - ממצרים, סוריה, ירדן ולבנון עקב פעילות חתרנית וטרוריסטית. הוא היה האחראי על הלוגיסטיקה של הארגון שרצח את 11 הספורטאים הישראלים במינכן ודואג גם היום לממן בקצבאות חודשיות משפחות טרוריסטים שפעלו נגד מדינת ישראל.

לתפיסת העולם של עבאס, שותפים כלל מנהיגי הרשות הפלסטינית, ביניהם טרוריסטים, כמו למשל מרואן ברגותי, האחראים לרציחתם של ישראלים רבים.

בנוסף, כיום, הרשות הפלשתינית היא שלטון עריצות, המאופיין ע"י שחיתות, נפוטיזם, רדיפת ערבים-נוצרים ומתנגדים, עינויים, והוצאות להורג. ב-2003 גער בי נכבד ערבי בירושלים: "מעולם לא נסלח לכם, היהודים, על שהבאתם עלינו מתוניסיה את הנהגת אש"פ, שהיא מהדורה מעודכנת של סדום ועמורה!"

אם כן, האם מדינת ישראל צריכה לדון על גורלה ועתידה עם ארגון שנלחם להשמידה מיום שנוצר? האם הרשות הפלשתינית, שראשיה מעודדים מדיי יום טרור ומלחמה נגד ישראל ואחראים להפרת זכויות אדם באופן אכזרי ושיטתי, יכולה להיחשב כקול מתון וכפרטנר לעשיית..."שלום"? נראה שכדאי לחשוב על כך, במחשבה שנייה.