ההחלטה שפצעה את וינרוט, הצדק נרמס

העיתונאי בן–דרור ימיני כותב על מורו ורבו עו"ד יעקב וינרוט שהלך השבוע לעולמו ומספר על השבר במשפטה של מרגלית הר–שפי.

עוזי ברוך , י"א בחשון תשע"ט

מרגלית הר שפי
מרגלית הר שפי
פלאש 90

העיתונאי בן דרור ימיני נפרד בעיתון "ידיעות אחרונות" מעו"ד ד"ר יעקב וינרוט שהיה למורו ורבו.

ימני מספר כי היה לצידו של וינרוט כאשר ייצג את מרגלית הר־שפי שהואשמה באי־מניעת פשע. הייצוג שלה באותם ימים לא היה בבחינת חתירה נגד הזרם, כתב.

"וינרוט קרא את הפרטים והשתכנע שמדובר בעוול. שכר הטרחה, של מי שהיה סנגורם של שועי הארץ, לא הטריד אותו. לא היה ויכוח על כך שהר־שפי התנגדה לרצח. לא היה ויכוח על כך שהיא המשיכה להתווכח עם יגאל עמיר גם לאחר שאחרים התייאשו".

וינרוט, מספר בן דרור ימיני, גייס את כל כוחו ומרצו כדי להוכיח, בערעור שהגיש לעליון, שההרשעה שלה בביהמ"ש המחוזי הייתה טעות שיפוטית. "וינרוט האמין באמונה שלמה שהר־שפי ראויה לזיכוי מלא. הוא לא השאיר אבן אחת בלתי הפוכה כדי להוכיח את צדקתה. לנו היה אז ברור שהזיכוי ודאי. זה לא עזר. שופטי בית המשפט העליון החליטו, על בסיס נסיבתי בלבד, שהר־שפי ידעה שלא מדובר רק בהתרברבות, אלא בכוונה ממשית. ההחלטה פצעה את וינרוט. הוא היה משוכנע שהצדק נרמס".

בטורו מזכיר בן דרור ימיני כי לאחר שנים תמך ראש השב"כ לשעבר, עמי אילון, בחנינה להר־שפי. "הר־שפי לא ידעה שעמיר רוצה לרצוח את ראש הממשלה. אני יודע זאת מודיעינית".

גם ראש השב"כ בזמן הרצח, כרמי גילון, סיפר, "התנגדתי להעמדה לדין. לא היה מקום לעשות את זה. אמרתי זאת כראש השב"כ. לדעתי היא נשפטה כתוצאה מהאווירה הציבורית שהייתה בזמנו בציבור הישראלי. עמיר לא אמר למרגלית שהוא הולך לרצוח אלא שצריך לרצוח. אבל הוא אמר את זה לעוד אלף איש". שופטים הם בני אדם. הם טועים, לימד אותי אז וינרוט, ולא שהעובדה הזאת נעלמה מעיניי. אבל כאשר הם נוהים אחרי אווירה ציבורית - זו לא טעות. זו חרפה. משפט הר־שפי לא היה שעתו היפה של המשפט הישראלי. וינרוט ידע והתייסר".