משחזרים את מסע הרצל בארץ ישראל

במכון הרצל נערכים לציון מלאת 120 שנה למסעו של הרצל בארץ ישראל. האם הוא עדיין מעניין את הדור הצעיר? האם סלד מיהדות?

שמעון כהן , ט"ו בחשון תשע"ט

לבחון מה נשאר מחזון הרצל
לבחון מה נשאר מחזון הרצל
צילום: חן לאופולד, פלאש 90

מוכנים לכל דיון. פויר

מחר (חמישי) יקיים מרכז הרצל של ההסתדרות הציונית העולמית שחזור לסיורו של בנימין זאב הרצל בארץ ישראל. בנקודות השונות בהן ביקר יומחזו מפגשים שקיים. כל זאת במלאת 120 שנה לביקור. ביומן ערוץ 7 שוחחנו לקראת האירוע עם עודד פויר, מנהל מרכז הרצל.

על היכולת לשחזר אירוע רחוק כל כך אומר פויר כי "מדהים שיש המון חומר על האיש שעדיין לא נגלה. מדובר בחוזה המדינה שעשה הרבה דברים בזמן מאוד קצר, בתשע וחצי שנים של פעילות. יש הרבה מידע ויש הרבה מה ללמוד ולכן אנחנו עושים את השחזור".

"השחזור הוא השקה של פעילות לקראת השנה ה-120. יש כאן הזדמנות לתת זרקור על הפעילות של הרצל. אנחנו חושבים שהסיור הזה הוא מעין מיקרוקוסמוס של הפעילות שלו. לקחו את כל מה שייצג אותו ודחפו לקפסולת זמן", אומר פויר ומפרט את קורותיו של הרצל באותו סיור שישוחזר:

"הרצל הגיע לכאן כדי לפגוש את הקיסר וילהלם השני שהיה האיש החזק בעולם כדי שישפיע על הסולטן הטורקי שיתן לנו צ'ארטר להקמת יישות משלנו בארץ ישראל. לשם כך היו לו פגישות מקדימות בקושטא ואז הוא הגיע ליפו ומשם למקווה ישראל, ביקר במושבות ראשון, נס ציונה רחובות. למחרת חזר לפגישה על הדרך עם הסולטן כמעין פרומו לפגישה עצמה, חזרו ליפו, התארגנו ועלו לירושלים לקראת הפגישה עם הסולטן, ומכיוון שחיכו כמה ימים ניצלו את הימים האלה לטיול בירושלים. הוא הכיר את ירושלים בצורה מאוד עמוקה ואישית, כפי שעולה מהכתבים שלו, פגש את הסולטן וחזר לביתו. זה מה שבעצם גם אנחנו נעשה בהמחזה".

המחזת האירועים תתחיל בתל אביב בפינת הרחובות הרצל ורוטשילד, שם תומחז פגישה שלא הייתה בין הרצל לרוטשילד שהתנגדו זה לזה ובהמחזה תיערך מעין סולחה שבה יוכח איך כל אחד מהם צדק מעט וטעה מעט. מנקודת המפגש הזו יצא המסע לנקודות נוספות בהן מקווה ישראל, שם יתקיים טקס "עם הקיסר, ובנקודה אחרת יתקיים מצעד סוסים, והאחרונה שבנקודות תהיה בממילא שבירושלים, וכל זאת לעיני עוברי אורח ואנשי המועצה הציונית שיגיעו מאתרים שונים ברחבי הארץ

מעבר לסוגיית האירוע הצפוי נשאל פויר אודות ההתעניינות הישראלית בדמותו של הרצל - עד כמה דמותו מעניינת את הציבור הרחב ואת הנוער? אולי היא דמות לחוקרים במגדלי השן של האקדמיה והארכיונים?

פויר משיב ואומר כי אמנם "האדם הרגיל קם בבוקר ולא חושב על הרצל ולא על אחד העם ולא מקיימים דיונים פילוסופיים. השאלה היא אם בגדול רוח הדברים נמצאת. העובדה היא שהמוזיאון שלנו מלא. מרכז הרצל מלא במבקרים מכל המגזרים ומכל הגילאים. מעבר לכך, מבחינת הרחוב, עדיין נפתחים בתי קפה בשם הרצל ודמותו עולה כמשהו מייצג, וזה סימן שהוא במודעות, ותפקידנו להפוך את המודעות הזו גם לתוכן".

מאחר ופויר הזכיר את דמותו של הרצל המקובעת בבתי קפה ובאתרים שונים, שאלנו אם העובדה שהמראה שלו, בזקנו העבות, היה מראה חריג כל כך סייעה לתיוגו, תיוג שנשאר עד ימינו אלה. פויר משיב ומציין כי סוגיית המראה האישי העסיקה מאוד את הרצל ביודעו שמראה מכובד ומרשים יקדם את העניין הציוני שאותו הוא נושא. "כל מי שפגש אותו ידע שמדובר בדמות מרשימה גם במראה שלה. הוא עסק בשאלת הכפפות והכובע שיתאים לכל מפגש. הוא ידע שאם הציונות תיראה טוב והוא כמנהיג ייראה טוב בעיני העם והעמים, זה יעבוד".

עם זאת ועל אף ההתעניינות הציבורית בדמותו של הרצל, תהינו אודות מה שנראה כניסיון כלשהו למזער את דמותו ולייצר בקיעים במיתוס, לתאר אותו כמי שהתנגד ליהדות, שמשפחתו התבוללה, ואפילו את הצילום עם הקיסר רואים כפוטומונטאז' לא מוצלח.

פויר משיב ומבהיר כי "אנחנו לומדים את מורשת הרצל כעוגן להנחלת הציונות ולא כפולחן אישיות. אם יש טענה אנחנו מתמודדים איתה ולומדים אותה. כמו כל מנהיג גם עליו יש ערעור על הלגיטימיות שלו, וכמו כל ידוען כל צעד שלו נמדד ואנחנו מודדים את הדברים".

על הפוטומונטאז' אומר פיר כי גם הוא נעשה אחרי אירוע שאכן היה אך מאחר והצילום לא הצליח והרצל הבין את חשיבותה של תמונה הרי שבוצע אותו חיבור בין התמונות. באשר לטענות המפקפקות בקשר של הרצל עם היהדות, מספר פויר כי באחרונה יצאה לאור חוברת המתמקדת בסוגיית יהדותו של הרצל ולאחר שמתוודעים לחומר שבה "קשה לומר שהרצל היה מנותק מיהדות. הוא אמר בנאומו בקונגרס שהשיבה לציונות היא בראש ובראשונה שיבה ליהדות".

את דבריו של הרצל ולפיהם 'לציונות אין לה דבר עם היהדות' מפרש פויר כמעין ביטוי לעמדה הלגיטימית הדוגלת בהפרדת דת ומדינה. "בסופו של דבר רואים את דרכו, אדם שחגג בר מצוה, שהיה לו שם עברי ועזב בית ספר בגלל אנטישמיות, ועזב מאותה סיבה את אגודת האנטישמיות, והשקיע את כל חייו בשאלת ובעיית היהודים, קשה לטעון שהוא מתבולל ולא מחובר לעמו. ועם כל זה כל טענה ראויה שתילמד, ואנחנו מזמינים כל אחד לבוא ולדון בטענות, גם הקשות ביותר. כל עוד מדברים על הדברים ברלוונטיות להיום, הדיון הזה חיובי ורצוי, גם אם הוא קשה וסודק את המיתוס".