כך נראה תרגיל ה"פורטנייט" הצה"לי הראשון

לשחק משחקי וידיאו בזמן הצבא נשמע לכם כמו חלום? הקצינים בגדוד הפיקוד בחטיבה 460 של חיל השריון (שיזפון), זכו להגשים אותו כשהם קמו למציאות מפוקסלת בחמישי האחרון: בהכנות היציאה לכנס מ"מים שגרתי הם גילו להפתעתם שבשעות הקרובות הם עתידים להילחם אחד בשני, בתרגיל ה"פורטנייט" האנושי הראשון בצה"ל.

אז למי מכם שלא מבלה את זמנו הפנוי מול מסך, או שבמקרה טמן את הראש בחול בחצי שנה האחרונה, הנה הסבר קצר - מדובר במשחק וידאו מלא באקשן בו המשתתפים נלחמים על חייהם באמצעות נשק ובניית מבני התגוננות במהלך קרב.

"פורטנייט" מציע שתי אפשרויות. זו ששיחקו השריונרים היא "באטל רויאל". המשתתפים יכולים לפעול לבד, בזוגות או בקבוצות של ארבעה, ומטרתם לפסול אחד את השני עד שלבסוף יישאר "השורד האחרון" - שיוכרז כמנצח.

אוקיי, הבנו. ועכשיו - איך זה קשור לצבא? הכל התחיל כשסא"ל בני אהרון, מג"ד 196 ("שחק"), ראה את בנו בן ה-7 משחק וקיבל השראה: "כשהתעמקתי בו הבנתי שהוא מבצעי לחלוטין - כל מי שלא מתנהל במשחק כאילו הוא נמצא במלחמה ומשתמש באותם עקרונות - פשוט לא שורד. ההצלחה כאן תלויה בשימוש נכון של המשתתף באמל"ח שלו, בהבנת הקרקע, ובנקיטת טקטיקות מתאימות".

"המשחק, בדומה למציאות, מציב אותנו בפני התמודדות עם אויב שמתנהל בחוליות קטנות, חלקן מאוד אוטונומיות, התוקפות אותנו מכל מיני כיוונים וממקומות נסתרים. אם שנייה אחת אתה לא מסתכל - אין לך מושג מה קורה", מדגיש סא"ל אהרון, "ושאלתי את עצמי: למה שלא נביא את המשחק למציאות, ונאמן את הקצינים שלנו בדרך מאתגרת, שונה ומהנה?"

לאחר מספר שבועות של הכנות מאחורי הקלעים - אפשר סוף סוף לצאת לדרך, וזה מביא אותנו לנקודה הנוכחית. קציני הגדוד סיימו לעכל את הבשורה המפתיעה, והם מרכיבים כעת לכלי הנשק שלהם ערכות מיוחדות שמשגרות קרני לייזר - כלי הנשק שישמש אותם בהמשך ויאפשר להם לפסול את חבריהם ללא חשש. הם מתחלקים לחוליות של שניים, כאשר הפרטנר שלהם הוא בן הברית שילווה אותם במהלך המשחק, והמשתתף היחיד עליו הם יכולים לסמוך מלבד עצמם.

אני מצטרפת ללוחמים ואנחנו יוצאים מהבסיס, מסתדרים ב-ח' ומקשיבים למג"ד שמסביר את מהלך המשחק: "מכאן נלך לכיוון המנחת, שם נסתדר בשני טורים במצב כריעה, ונחכה להגעת שני מסוקי ה'ינשוף'. עד הכניסה למסוק, איתו מתחיל גם משחק הווידאו, נלך בצמוד אחד לשני. לאחר טיסה של כ-40 דקות נגיע ליעד לא מוכר. מרגע הנחיתה ולאחר שהתרחקתם מהמסוק, יש לכם רבע שעה להתפזר בשטח, במהלכה אסור להרוג אחד את השני".

"בתום 15 הדקות", הוא ממשיך בתדרוך, "נשלח לכם לקבוצת וואטסאפ אליה אתם מחוברים, תמונה של מפה, בה מסומן ה'זון' (איזור) בו השלב הראשון של המשחק יתנהל. עליכם להגיע אליו על ידי ניווט בעזרת מפת הנייר שבידיכם, תוך מספר הדקות שנגדיר. בתנועה למרחב מותר 'להרוג' אחד את השני".

"ה'זון' יזוז ויצטמצם כל הזמן, כך שלא תוכלו להישאר באותו מקום ולחכות לסוף המשחק, אלא תצטרכו להיות ניידים ולפעול. יש לנו מכשיר בו ניתן לראות את המיקום של כולם בזמן אמת. אם נראה שאינכם בתוך המרחב, נשלח לכם אזהרה ותצטרכו להיכנס בחזרה תוך זמן קצר, אחרת - תיפסלו.

"השטח מיוער וסבוך, נצלו אותו. תוכלו לבנות מחסה טוב מפני הלייזר בעזרת מה שתמצאו בשטח, לתפוס תצפיות, ולהתקרב אחד לשני. אם אחד מחברי החוליה נפסל - החבר ש'נותר בחיים' יכול להמשיך. מי שנוטרל צריך להוריד את הקסדה שעל ראשו, ולהודיע לנו בקשר שנמצא עליכם.

"יש שלב במשחק בו נגדיר נקודה, ושלוש החוליות הראשונות שיגיעו אליה יוכלו לקבל חיים מחדש. זה שיקול שלכם האם להגיע או לא, וזו גם תחרות - לא כולם יוכלו לקבל חיים, בדיוק כמו במשחק. לקראת הסוף נשלח את נקודת הסיום אליה יגיעו החוליות שנפסלו, שם בסופו של דבר נבין מי היחיד ש'נשאר בחיים' - והוא יהיה המנצח".

לאחר מספר דגשי בטיחות, מסיים המג"ד את דבריו: "בעוד שלוש דקות נתחיל בתנועה. תיהנו ותחשבו 'מבצעי', בהצלחה!"

רעש הפרופלור של המסוקים נשמע ברקע כשסא"ל אהרון קורא לנו להסתדר. קיר של פודרה ואבנים עולה עם נחיתתם, ולפני שהוא מתפוגג אנחנו רצים לכיוון דלתות הפתיחה. תוך שניות אנחנו כבר באוויר, יושבים בצפיפות במרחב המצומצם, משתאים למול נוף ההרים המדברי שנשקף מהחלון.

הנווט שיושב לצדי מושיט לי אטמי אוזניים, ובשלב הזה אני מבחינה בכמה לוחמים שנרדמו. לא ברור לי איך אפשר להירדם בתנאים כאלה של רוח ושל רעש מחריש אוזניים, אבל כנראה שלוחמים השוהים לילות כימים בטנק - מכונה רועשת לא פחות - כבר רגילים לכך.

אט אט הנוף הזהוב מתחלף במרחבים ירוקים יותר, המסמלים את התקרבותנו ליעד. אנחנו נוחתים, ממהרים לצאת מהמסוק ומנופפים לשלום לנווטים שנעלמים במהרה בשמיים הכחולים. האזור שנגלה כעת לעינינו ראשונה הוא יער יתיר - שטח הררי, מלא בעצים גבוהים וסלעים רחבים, אפשרויות ההסוואה בו רבות.

רבע שעה עוברת, אזור הפעילות נקבע והמשחק יוצא לדרך. "עכשיו מתחיל אלמנט הזמן, שמוסיף להם לחץ", מסביר סא"ל אהרון, "הם צריכים לחשוב מהר, ולנוע בקצב לסביבה שהוגדרה, דבר שמשלב גם אתגר פיזי". על ידי מכשירי ה-GPS שנושא כל לוחם, חפ"ק המג"ד איתו אני צועדת רואה בדיוק איפה כולם נמצאים בזמן אמת, מלווה אותם מרחוק. תוך זמן קצר אנחנו כבר שומעים בקשר על שתי חוליות שנפסלו.

לפתע אני מבחינה באחד הצוותים שמסתתר מאחורי סלע גדול, עם פנים חדורות מטרה המסתכלות במעלה גבעה. אני עוקבת אחרי כיוון מבטם ושמה לב לחוליה אחרת שמתקרבת לאזור במהירות וחותרת למגע. זו "פותחת באש" מסיבית לכיוון הסלע, ומהר מאוד מתפתח קרב יריות (לייזר) בין שתיהן. לאחר זמן קצר נשמעת צפירה שמבשרת כי הפור נפל - ושני חברי החוליה הראשונה נפסלים מהמשחק.

אזור המשחק הולך וקטן, עוד ועוד חוליות מודיעות בקשר על חברים שנפסלו. אנחנו מגיעים לקרחת יער, שם מחליט המג"ד לאפשר ללוחמים לקבל חיים חדשים. אחת החוליות הראשונות שמגיעה היא חוליה מספר 6. לאחר ש"קיבלו החייאה" וחידשו את מלאי התחמושת, יורדים הלוחמים בצוות לכריעה ומסתכלים במפה, מתכננים את הבאות. "צריך ללכת צפונה, לתפוס שם עמדה ואז להמשיך מזרחה", הם קובעים.

רגעים ספורים לאחר שהם מתחילים ללכת, מגיחה מאחור בהפתעה חוליה אחרת שמצליחה לפגוע באחד מהם. השני לא מוותר ויורה בנחישות על הלוחמים ש"הרגו" את חברו, עד שהם בוחרים לסגת.

כך זה ממשיך, וכשעתיים לתחילת המשחק נודע לנו בקשר כי כולם נפסלו מלבד חבר חוליה 3, המנצח הגדול - רס"ן גונן דרסלר, מ"פ בקורס קציני השריון. "העקרונות שאני מלמד את הצוערים שלי כדי לנצח במלחמה עבדו גם כאן", הוא אומר בגאווה בנאום הניצחון, "ניתוח שטח ואויב, בחירת קו התקדמות, תחבולה וערכים של נחישות עובדים במשחק כמו גם במלחמה".

בנקודת הסיום שבולטת בזכות דגלי הגדוד בשחור וירוק, מחכה ללוחמים ארוחה חגיגית, אך לפניה מסכם המג"ד את התרגיל. הקצינים מספרים על סיטואציות שעברו ועל אסטרטגיות בהן נקטו, ומנתחים יחד את האלמנטים המבצעיים.

"הבאנו את עולם הגיימינג לעולם האימונים שלנו, ושילבנו בזה כוננות, הפתעה ומוכנות", מחייך המג"ד, ומוסיף מילה טובה על התנהלות הלוחמים: "אני מאוד גאה בהם. הם לקחו את המשחק הזה לקצה, הביאו פה תחרותיות ונועזות, ושיתפו פעולה באופן מדהים. אני מקווה שיספרו על מה שלמדו לחיילים שלהם ויראו להם שיש גם דרכים לא שגרתיות להתאמן לזמן פקודה".

אז המשחק אומנם נגמר, אך החיים ממשיכים, ומשימתם העיקרית של קציני גדוד 196 - לאמן את לוחמי חיל השריון ומפקדיו באופן האיכותי ביותר - נשארת בראש, והיא חשובה מתמיד.