ד"ר יעל אראלי
ד"ר יעל אראליצילום: שילה אראלי

התחלה/ אדר תשל"ז, רמת גן. ההורים שמואל וחנה בלומנפלד הגיעו ממשפחות של שרידי חרב מהשואה. האב היה בכיר בהנהלת בנק הפועלים, "אבל ליד המספרים, הוא מאוד איש של מילים". האם מנהלת את הספרייה למדעי החברה בבר אילן. היא הבכורה לאחות אחת.

לימודים/ 'מורשת משה', "המורה המדהימה שלימדה אותי בכיתות א'-ב' מנהלת היום את 'דעת מבינים'. עד היום היא שומרת את המחברות שלי ומראה למורות. הייתי מאוד קשורה אליה". ההורים רצו שתמשיך בבית הספר עד סוף ח', אבל חברות שעברו לאולפנא סיפרו חוויות וליבה נמשך לשם. "כך בכיתה ח' נחַתי באולפנית בתל אביב".

אולפנית/ ההתאקלמות הלימודית לא הייתה פשוטה, "אבל כשעליתי על הגל, התחלתי לפרוח. הייתי צמאה לחוויה התורנית ונפשי נקשרה בנפשם של הרב והרבנית מגנס שניהלו את המקום". היו אלה שנים של עיצוב הזהות התורנית "מתוך כבוד לבית ולהורים". עד היום היא ומשפחתה נמצאים בקשר הדוק עם בני הזוג מגנס.

ספרות/ ההליכה הראשונית הייתה למגמת כימיה. "אחרי חצי שנה ראיתי שאין לי כימיה עם המקצוע", הלב משך לספרות. "המורה לספרות, יהודית וינוגרד, אמרה לי: 'תחשבי על זה טוב, כי הצעד הזה עשוי להשפיע לך על החיים'". הצעד השפיע מאוד ולא רק עליה. "מהמגמה יצאו שלוש נשים עם דוקטורט בספרות, לא מעט עם תואר שני ויש עם תואר ראשון".

תנועת נוער/ בני עקיבא רמת חן, כולל הדרכה. "קיבלתי יכולת להוביל, אחריות חינוכית, חשיבה על צרכים של אנשים צעירים ממני, הצורך לשתף פעולה והיכולת להישאר אתה, למרות שאנשים סביבך לא חושבים ולא פועלים כמוך". מלבד כל זה "ההורים מאוד השקיעו בנו בדברים שהם ברוח", כולל חוגי נגינה ונוער שוחר מדע וגם תיאטרון.

שירות לאומי-משפחתי/ באולפנה בדימונה, כך הכירה את הרב דוד תורג'מן שייסד ועומד בראשות כמה מוסדות בעיר, "דמות שהשפיעה עליי מאוד", וגם איתו היא שומרת על קשר. בעיצומה של השנה היא התארסה, "האתגר היה להמשיך את השירות כרגיל, למרות ההכנות לחתונה". את הדרכת הכלות קיבלה מהרבנית גילה שרם, "שהייתה מחנכת הכיתה שהדרכתי".

גמ"ח אחותך/ יאיר הוא אח של חברה טובה, כך הם הכירו. "הוא עושה הרבה דברים". גם ר"מ בקריית הרצוג בבני ברק וגם רב צבאי של חטמ"ר בנימין במילואים. הוא עוסק בפן התורני של משלחות צה"ל לפולין, וגם משיא זוגות מהציבור הכללי. "אנחנו נשואים כבר 22 שנה, וברור לי שכל מה שאני וכל מה שעשיתי זה מכוחו ותמיכתו. יש הערכה הדדית אחד בעשייה של השני".

הברכה/ תשעה ילדים. אלחנן, בן 21, תלמיד ישיבת ההסדר בדימונה "אצל הרב תורג'מן", כרגע בפרק הצבא, תותחנים. מוריה, בת 19, סיימה שירות והתחילה ללמוד מינהל מערכות בריאות. שילה, בן 17, תלמיד שמינית בישיבת 'הליכות עולם'. נטע, בת 14 וחצי, לומדת ב'רעיה'. דוד יוחאי, בן 10 וחצי, לומד בתלמוד תורה בנריה. התאומים יהודה מרדכי והלל אברהם, בני שמונה, קרויים על שם שני הרבנים הראשיים. שבות, בת ארבע וחצי. ואביעד, עוד מעט בן שנתיים.

אקדמיה/ בני הזוג התגוררו בחיספין, כי שם יאיר למד. היא למדה שלושה ימים בצמח, ויום אחד בבר אילן. "טסתי במטוס מצ'וקמק. ההורים שלי היו מחכים לי ולוקחים אותי מהר שלא אאחר לאוניברסיטה". בשנה השלישית הציע לה אברהם ליפשיץ, אז שכן וראש האולפנית בטבריה, לבוא להיות מחנכת אצלו. "הוא הראשון שהאמין בי".

ללמוד ולהשפיע/ למרות ההוראה היא רצתה להמשיך וללמוד. "חשבתי שאם רוצים להשפיע על תחום הרוח בחברה הישראלית, צריך להמשיך וללמוד". היא התקבלה למסלול ישיר לדוקטורט. התזה עסקה בסיפורי חברו,. "חברון כסמל תרבותי במקורות היהודיים ובספרות העברית. עד כמה המקורות היהודיים מעצבים תפיסה ביחס לחברון ואיך זה מתבטא אחר כך בספרות". בכל תקופת המלחמה נגד העקירה מגוש קטיף היא עסקה בחיבור שבין עם למקום, בין אדם לאדמתו, וזה כאב.

דוברות/ בעקבות העקירה "הרגשתי שאולי הסברנו את עצמנו לעצמנו אבל לא לאחרים". היא למדה תקשורת ודוברות בבר אילן, "ומאז זה חלק מהעשייה שלי בדולב".

דולב/ "הגענו בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, מיד אחרי שנרצחו שישה חיילים בקרבת היישוב". היא מוצאת שם שילוב של חיי תורה עם אווירה קהילתית. "משתדלים לתרום ליישוב, מאוד אוהבים אותו, עם הגיוון שיש בו ועם האתגרים שיש היום ביישובים ובציונות הדתית". לפני חמש שנים הגשימה חלום ולמדה כמה קורסים סביב אישות וטהרת המשפחה במכון פוע"ה. היא משמשת אוזן קשבת ומייעצת לנשים ביישוב בתחומים האלה.

ראש חוג/ במשך שנתיים לימדה בתיכון, ואז ביקשו שתלמד במכללת בית וגן בירושלים. במקביל לימדה במכללות נוספות. כעבור שלוש שנים הייתה ראש החוג. "מבחינה מקצועית אלה היו שנים נפלאות, פגשתי את הסטודנטיות בשנים מאוד משמעותיות להן". אחרי חמש שנים, כפי שקורה בלא מעט מוסדות גבוהים, החוג נסגר. "התחלתי לחשוב מה הלאה".

בחזרה לכיתה/ אחרי עשור חזרה להוראה של גיל התיכון. לצד הספרות היא מלמדת יהדות, "שיעור משכימות, מדרשה ופרויקט בניין אמונה".

פורום המדרשות/ לפני חמישה חודשים החלה לנהל את הפורום. הארגון הוקם לפני יותר מעשור על ידי ניר אורבך, שהיה מנכ"ל מדרשת אביב. היום חברות בו 25 מדרשות. המטרה הרשמית היא להיות ארגון הגג היציג בפני משרדי הממשלה, הכנסת והציבור הרחב. "בעיניי חשובה עוד יותר היכולת הייחודית לשבת יחד למרות חילוקי הדעות והאופי השונה של המדרשות. בעיניי כולם חולקים שליחות משותפת של הגדלת לימוד התורה לבנות".

תורה לבנות/ "ככל שלנשים יהיה חוט שידרה תורני ברמת הידע והמחויבות, עם ישראל כולו ירוויח. נשים עשירות יותר בידע יפעלו מתוך תורה, והבתים יהיו יציבים יותר מול הרוחות המשתנות". היא מנסה לעורר שיח על המכנה המשותף הרחב. "עשיתי יום לראשי המדרשה על זהות נשית, זהות אישית והכנה לקראת בניית בית. זה שלב קריטי בחיי הבנות".

מדרשה בנוהל/ "אנחנו עדיין עומדים על מספרים מאוד נמוכים. רק שליש מבוגרות החמ"ד מגיעות למדרשה. זה לא הרבה. בשביל שזו תהיה מוסכמה צריך שיהיה מגוון של מוסדות. מהמקום שלנו כבוגרים אנחנו יודעים כמה החיים שוחקים. הדרך להתמלא מתחילה בכך שהבת מקדישה זמן לתורה ובמהלך החיים מתחזקת את זה, כי התורה משפיעה עליה, על הזוגיות, על הבית ועל החברה".

השליחות/ יש לה הרבה יעדים, ביניהם להעצים ולמקצע את הצוותים בנושאים "שעולים מכל המדרשות: אתגרי הגיל, עבודת ה' ותפילה". חוץ מזה היא שואפת להגדיל את מספר הלומדות. "שיתוף הפעולה הוא עדין ומאתגר, אבל זו שליחות גדולה לומר שאפשר להתכנס סביב שולחן אחד". וכן, היא חושבת שזה יכול להיות מודל "גם לשכבה הרבנית וגם לשכבה הפוליטית שלנו".

עכשיו תורה/ השבוע נפתחה קבוצת ווטסאפ בהובלה של חמש רבניות ונשות אקדמיה - הרבנית ד"ר מירב טובול כהנא, הרבנית ד"ר לאה ויזל, הרבנית ד"ר שולמית בן שיחה, הרבנית עידית שילה, והיא. בתוך יום הצטרפו למיזם 2,000 נשים. זה המיזם השני המשותף אחרי מכתב הרבניות. "המטרה היא ליצור חיבור בין נשים על סמך מחשבות משותפות של תורה, יראת שמיים, רצון ללמוד וללמד, חיבור לערך המשפחה בצורה טוטלית ויחד עם זה עשייה ופעילות לקידום עם ישראל". בכל יום אחת מהן תעלה לימוד קצר בנושא יהדות מתוך עולמן הרחב.

מדעי הרוח/ "אנחנו עם הספר, אוצרות הרוח שלנו, התנ"ך והספרות היהודית, הם השראה לתרבות העולמית. העולם הופך למדעי ופרקטי. חשוב לדעת איך לחיות, אבל מדעי הרוח הם המהות, הסיבה והתכלית לחיים. אני מבכה את זה שמחלקות בתחום הזה מצטמצמות ונסגרות, באקדמיה ובתיכונים".

לימוד תורה לבנות/ "אני לא מסתכלת על זה ממקום של השוואה לבנים. להם יש מצוות לימוד תורה כמו שיש להם מצוות פרו ורבו. אנחנו יולדות כי אנחנו רוצות. כך הלימוד שלנו צריך להיות ממקום של רצון. בחברה מתרחשים היום תהליכים לא פשוטים. ככל שנשים תלמדנה יותר, המצב יהיה טוב יותר".

אם זה לא היה המסלול/ "אני מרגישה שאני מפלסת מסלולים חדשים ועסוקה במה יהיה המסלול הבא. מה שבטוח, שזה יהיה מקום שארגיש שאני יכולה לתרום בו למען הערכים שאני מאמינה בהם".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ קמה בשש-שש וחצי, "לפעמים מספיקה להיפרד לשלום מיאיר שיוצא מהבית לפני הפקקים". היא המארגנת הבלעדית של הבוקר. "משימה לא פשוטה כשהגדולים לא נמצאים". לפעמים יוצאת מוקדם לאולפנא ולפעמים זה יום של הפורום. "בימים רגועים משתדלת להתפלל תפילת שחרית במלואה".

פס קול/ בבוקר ובצהריים "משתדלת להתעדכן בחדשות". בשאר הזמן מוזיקה יהודית ישראלית: עקיבא תורג'מן, אביתר בנאי, הראל טל ובוצר "שהילדים הכירו לי".

שבת/ ההכנות מתחילות ביום שלישי עם החשיבה על התפריט. ברביעי-חמישי קניות ובישולים וביום שישי "אקסטרות". בשתיים בצהריים "אני יוצאת מהמטבח. מי שרוצה להוסיף, מוזמן". שבת עצמה היא "זמן של שקט משפחתי". בשנים האחרונות היא מרגישה את האתגר של לנהל שולחן שבת שיש בו בוגרי תיכון, מתבגרים וילדי גן. "בכלל האימהות היא נחת גדולה ומשימה גדולה".

עיתים לתורה/ היא לומדת ומלמדת כחלק מהעבודה. מלבד זאת, בכל שבת אחרי הצהריים, כבר יותר משבע שנים, היא מעבירה שיעור לנשות השכונה. "לרוב אנחנו עוסקות בפרשת השבוע, בכל שנה הפרשה מספרת לנו דברים אחרים". מדי פעם מעבירה סדרת ריענון בטהרת המשפחה.

פנאי/ אם יש כזה "משתדלים לנצל אותו כפנאי זוגי או עם הילדים אחד על אחד".

אחזקת הבית/ היא אחראית על הבישולים והכביסות, בעלה והילדים על הניקיונות. מי שנמצא משתדל לתת יד. "מזמן אימצתי את המוטו שהבית נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו".

דמות מופת/ מזכירה את הרבנים שוגרמן, בורשטיין, תורג'מן ומגנס, ש"עודדו ותמכו לאורך כל הדרך", ואת המורה לספרות יהודית וינוגרד, "שהייתה בשבילי מודל לעולם של רוח ולקשר אישי. מורה לחיים". ויש הודיה גם להורים "על כל מה שהשקיעו בי".

כשתהיי גדולה/ "מתפללת לקב"ה שנזכה בבריאות ובנחת לגדל את הילדים, ושנזכה להיות שותפים בגידול הנכדים". וברמה האישית-ציבורית "להרגיש משמעותית ותורמת בכל האתגרים שהקב"ה יזמן לי".

לתגובות: [email protected]