דן מרגלית
דן מרגליתצילום: חזקי ברוך

לא רק החרדים, או לפחות חלק מהם, חוששים לבחור אחד משלהם להוביל את ירושלים, ומעדיפים לתמוך מהצד במועמד דתי-לאומי.

גם בציבור הדתי-לאומי בירושלים רווחת תופעה דומה, כאשר בקרב שכבות אוכלוסייה נרחבות יש נטייה לא לתמוך באחד משני המועמדים הסרוגים, משה ליאון וזאב אלקין. וכך מתפצל לו הקול הדתי-לאומי בירושלים בין המועמדים השונים. בחוגים החרד"לים יש מי שנוטים לתמוך במועמד החרדי יוסי דייטש, ורשימת 'מאוחדים' בראשות אריה קינג הסרוג כבר הודיעה על תמיכתה בו.

הקבוצה הגדולה מקרב הסרוגים בירושלים, לפחות על פי הסקרים, נוטה לתמוך בזאב אלקין, ומפלגת הבית היהודי קראה להצביע לו. באגף הדתי-ליברלי ובקרב הצעירים יש תופעה נרחבת של נטייה לתמוך דווקא במועמד החילוני עופר ברקוביץ' שנתפס כאחד משלהם: ירושלמי צעיר שבא מלמטה, שיקדם את התרבות בעיר ויהפוך אותה קצת יותר דומה לתל אביב.

העניין הוא שלפי כל ניתוח הגיוני של המפה הפוליטית הירושלמית, קטנים מאוד הסיכויים שברקוביץ' יהיה ראש העיר הבא. אם דתיים-לאומיים רבים יצביעו לברקוביץ', הם יעלו אותו לסיבוב השני רק כדי שהוא יפסיד שם, ככל הנראה, למשה ליאון. זו הדילמה שעומדת בפני הדתיים הליברלים בירושלים. רובם רוצים שעופר ברקוביץ' הצעיר יהיה ראש העיר הבא, אבל יותר מזה חשוב להם למנוע שליטה חרדית בעיר. הם יצטרכו להכריע בין הלב, שנוטה לברקוביץ', ובין הניתוח הפוליטי המחושב, שאומר כי כדי לתת סיכוי לראש עיר שאינו מחויב לחרדים אין מנוס מלהעלות לסיבוב השני את זאב אלקין. יהיה מעניין לראות מה תהיה הכרעתם.

דן ברותחין

1

"לאור הסערה שקמה, החלטתי להשעות עצמי מפעילותי העיתונאית. כבר ביום שלישי בבוקר הודעתי לעורך 'הארץ' אלוף בן על התפטרותי מהעיתון". הודעה קצרה זו שפרסם לפני כשבוע דן מרגלית בחשבון הטוויטר שלו, בישרה את קיצה הלא מזהיר של קריירה מפוארת, בת למעלה מחמישים שנה, של אחד מבכירי עיתונאי ישראל.

דן מרגלית הוא הכתב שבשנות ה-70 חשף את חשבון הדולרים של משפחת רבין, חשיפה שהביאה להתפטרותו של ראש הממשלה. הוא המנחה ושדרן הטלוויזיה שהגיש במשך עשרות שנים את תוכנית האקטואליה היומית 'ערב חדש', וניצח ביד רמה על תוכנית הוויכוחים המצליחה 'פופוליטיקה' בגלגוליה השונים. הוא איש התקשורת הבכיר שעם הקמת העיתון 'ישראל היום' גויס במשכורת עתק לתפקיד הפובליציסט המוביל שלו, במטרה להביא לעיתון החדש והמושמץ יוקרה מקצועית ולגיטימציה ברנז'אית. הוא נבחר בשעתו להנחות את העימות הטלוויזיוני הדרמטי שלאחריו גבר בנימין נתניהו על שמעון פרס בבחירות 96'. בהמשך נחשב למקורבם ואיש סודם של ראשי הממשלות אהוד ברק ואהוד אולמרט. מרגלית עשה לו שם של לוחם למען טוהר המידות ונגד השחיתות, ולא מכבר אף הוכתר באות אביר איכות השלטון. לפני כשנה וחצי, כשעורכי 'ישראל היום' החליטו לוותר על שירותיו, עדיין נמצא לו מקום של כבוד בעמודי הדעות של 'הארץ'. עד שידיעה בעמודי החדשות של אותו עיתון סתמה את הגולל על הקריירה המקצועית שלו, וערערה עד היסוד את תדמיתו המכובדת והמהוגנת.

בידיעה שפורסמה בעיתון 'הארץ' הוצגו עדויות של חמש נשים שלטענתן נפגעו על ידי מרגלית בשנות ה‑80 וה‑90, בעבירות שחומרתן נעה בין הטרדה למעשים מגונים ותקיפה מינית. שתיים מן המתלוננות, חני קים ואורית שוחט, הן עיתונאיות ותיקות, מוכרות וידועות. אליהן הצטרפה לאחר מכן העיתונאית הוותיקה אורלי אזולאי, שפרסמה ב'ידיעות' סיפור על דפוס פעולה דומה של מרגלית כלפיה. מתלוננות נוספות נותרו בעילום שם. חלק מהמתלוננות עברו לבקשת 'הארץ' בדיקת פוליגרף, ולדברי העיתון נמצאו דוברות אמת. התלונות על המעשים הישנים הללו צצו כעת, יש להניח, בהשראת הקמפיין העולמי MeToo# וקמפיין ההמשך #לא_התלוננתי.

2

מדברי דן מרגלית בעקבות התפוצצות הפרשה עולה שהוא לא מתכוון להיאבק על מעמדו המקצועי ועל שמו הטוב. בתגובתו, שהתפרסמה באותה ידיעה ב'הארץ', הוא הסתפק בהכחשה רפה וכוללנית לפיה "אין ממש בטענות באשר לאירועים שנטען כי התרחשו לפני יותר מ‑30 שנים". למרות ההכחשה שלו, הוא הודיע שאין בכוונתו להתעמת עם המתלוננות ולנסות להפריך את טענותיהן. כהצדקה לשתיקתו, שלכאורה מתפרשת כהודאה, הוא רמז לגילו המתקדם, באומרו כי "אין בכוונתי להקדיש את שארית שנותיי לוויכוח חסר כל סיכוי בעת הזאת ובאווירה הרווחת".

אפשר להזדהות עם הטענה של מרגלית כי "בעת הזאת ובאווירה הרווחת" כל ניסיון להוכיח את חפותו הוא חסר סיכוי. אמינות התלונות נגדו על עבירות שהתיישנו מזמן לא תיחקר במשטרה ולא תובא להכרעתו של בית משפט. שלא כמו במשפט פלילי, במשפט דעת הקהל והתקשורת אין צורך בהוכחות חותכות כדי להרשיע. באווירה הקיימת כיום, כל תלונה של אישה נגד גבר על עבירות מין זוכה לאמון כמעט אוטומטי. העניין הוא שמרגלית עצמו היה שותף מלא ליצירת האווירה הזאת, ולכן הוא יתקשה להלין על תוצאותיה. כך למשל, כאשר התוכנית 'עובדה' פרסמה תחקיר שהציג את השר והאלוף רחבעם זאבי הי"ד כעבריין מין ועבריין בכלל, דן מרגלית בציוץ בטוויטר סמך את ידו על ממצאיה. הוא אימץ את מסקנות אילנה דיין וצוותה, למרות שהן פגעו פגיעה קטלנית באדם שסיכן את חייו לא פעם ועשה כמה דברים למען העם והמדינה, אדם שמנוע מלהגן על שמו הטוב לאחר שנרצח בידי מחבלים 15 שנים לפני פרסום התחקיר.

3

האפשרות שדן מרגלית נושא על גבו קופת שרצים של התנהגות סוטה ועבריינית שכזו, מעמידה באור מביך של שקר וצביעות את התבטאויותיו בפרשת חיילי ההסדר ומדריכת הצניחה, שאירעה אך לפני כחודשיים.

כזכור, חיילים מישיבות ההסדר שמשרתים בחטיבת הצנחנים ביקשו, מסיבות הלכתיות, שאת אימוני הצניחה שהם נדרשים לעבור ידגים בפניהם מדריך ולא מדריכה. מדריכת הצניחה נועה חליווה, בתו של האלוף אהרון חליווה ונכדתו של דן מרגלית, התעקשה להיות המדגימה ונפגעה מכך שהחיילים, באישור מפקדם, נמנעו מלצפות בה. דן מרגלית יצא נגד החיילים בני הישיבות במילים מבזות וייחס להם חוסר יכולת לשלוט ביצריהם. אז לפחות על פי העדויות, מסתבר שקורות חייו של מרגלית עצמו הם לא בדיוק דוגמה ומופת לגיבור הכובש את יצרו. "קראתי מדי פעם את הגינויים הצבועים שלו נגד סוטי ומטרידי המין", כתבה חני קים בפוסט שבו פרסמה את תלונתה נגדו. אכן, גינויים צבועים.

4

מה באמת גרם לדן מרגלית לגנות מעשים הדומים למעשים שעשה בעצמו, על פי התלונות? אפשר לקוות שעם השנים והגיל הוא חדל מההתנהגות הזאת, הדחיק את מעשיו ושכח אותם. בחלוף זמן רב הוא הרגיש את עצמו נקי ונעלה, ונהנה לתפוס עמדה מוסרית של מטיף בשער. לחילופין, ייתכן שהוא דווקא זכר היטב את מעשיו, וקיווה שגינוים של עבריינים אחרים ימרק את עוונותיו שלו ויקנה לו חסינות מפני הוקעה. בכל מקרה, הסיפור הזה הוא עוד המחשה לכך שבניגוד למה שמספרים לנו, דעות נאורות ומתקדמות בנושאים מגדריים אינן ערובה לריסון יצרים ולהימנעות מיחס לנשים כאל אובייקט מיני. אפשר להיות בטוחים שאותם חיילים צעירים ורווקים מישיבות ההסדר רחוקים מאוד מלעשות למישהי את אותם מעשי עבריינות סדרתיים שביצע מרגלית הבוגר בנשים רבות. זה גם לא יהיה מרחיק לכת לשער שבתוך שורת הגברים שקופצים ראשונים כדי להתנשא נגד הלכות צניעות ולהתנגד לכל הפרדה מגדרית בלימודים או בעבודה, יש אולי כמה שמנסים באמצעות הפגנת נאורות לחפות על סודות אפלים שטמונים באמתחתם.

שאלה נוספת היא איפה היו כל השנים הללו חבריהן וחברותיהן של אותן עיתונאיות שנפגעו על ידו. אם ידעו שמדובר בפוגע סדרתי, באילו פעולות הם נקטו כדי שנשים נוספות לא ייפגעו?

5

ואחרי כל זה, יש לזכור שלדן מרגלית יש חזקת חפות. הוא לא הורשע בבית משפט ואפילו לא הוגש נגדו כתב אישום. כאמור, בגלל ההתיישנות גם לא יוגשו תלונות למשטרה ולא צפויה להיפתח חקירה. החשדות נגדו מתחזקים בגלל ריבוי התלונות ודפוס הפעולה החוזר, אבל עדיין מדובר רק בחשדות.

בכל מקרה, סופה העצוב של קריירה עיתונאית מפוארת צריך לחזק את הבנת הצורך ביצירת חסמים והרחקות שימנעו מעשים כאלה. זה נכון במיוחד בשבוע שבו איש ציבור הותקף רק משום שביקש לעצמו נהג ולא נהגת. "הרואה סוטה בקלקולה - יזיר עצמו מן היין", כדי שלא ייכשל גם הוא במעשים דומים. כך לימדונו חז"ל, וכמה שהם צדקו.

לתגובות: [email protected]