הביקור הנעלם וזכויות אדם - הערות

יש מה שמותר רק לשמאל, יש מה שהשמאל מעדיף לא לראות (סבל פלשתיני, למשל) ויש ממה שהתקשורת מתעלמת. הערות לקראת עוד שבוע טוב.

שמעון כהן , י"ח בחשון תשע"ט

לפני שבוע טוב
לפני שבוע טוב
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

עולם הפוך

ד"ר משה ברקת, הממונה על שוק ההון, ביקש למנות לו נהג ולא נהגת. האיש לא רוצה סיבוכים, חשדות וטענות שיצוצו או לא, ומאחר והוא מכיר היטב את צמידות העבודה עם נהג ביקש לו נהג. המהומה זכתה לפומבי נרחב, כידוע, אבל אני מבקש להתעכב על אחד הדיונים הראשונים אודותיה:

ליאת רון, כתבת כלכלית ב'רשת' מצאה את בקשתו של ד"ר ברקת כעילה למתקפה משלה. לטענתה הבקשה היא זו שמפלילה אותו כי "מי שיש לו חמאה על הראש מפחד לצאת לשמש", כך אמרה במה שניתן לראות אותו כהאשמה חמורה ללא כיסוי.

לאברי גלעד, מגיש תכנית הבוקר של רשת, נשמעה האמירה הזו כחמורה והוא שאל את הכתבת המכובדת אם ידוע לה שיש לד"ר ברקת "חמאה על הראש" וזו השיבה לו "נראה לי". הבנתם? כתבת כלכלית מובילה מאשימה אדם בכך שהוא נמנע ממינוי נהגת לעצמו ומעוניין לשמור על מרחק הגנה מעלילות ואולי מתוך תפיסת 'דיני ייחוד' בכך שהוא עצמו חוטא באותו חטא ממנו הוא מנסה להימנע רק כי נראה לה... אגב, מיידית אמר לה אברי גלעד ש"'נראה לי' זה לא טיעון".

דבריו של אברי הובילו את הכתבת המזועזעת לנסות ולתרץ את עצמה במשפטים מפותלים כדי להוכיח ש"הדבר הזה שעשה פקיד ציבור הוא אסור בתכלית האיסור", כלשונה. זו המציאות שאליה דורדרנו. מי שמנסה להימנע מקרבה מואשם בחטאים שלא עשה. עולם הפוך ראיתי.

אגב, גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ' תהתה בקול רם מה יש בעברו של מר ברקת שהוא חושש...

זקוקים לרחמים

דו"ח מטעם ארגון זכויות אדם פורסם השבוע וממנו עלו כמה דוגמאות למסכת העינויים שהחמאס והפתח' מפעילים נגד מתנגדיהם מקרב הפלשתינים עצמם.

בין השאר סופר שם על הצלפות, השפלות, דחיקת גופו של נחקר לתאים קטנים באופן בלתי אפשרי, איזוקים בתנוחות בלתי אפשריות, מכות באמצעים שונים ועוד. המעונים הם עיתונאים, פעילים בקמפוסים, פעילי רשתות חברתיות ואחרים שנראים בעיני אנשי עבאס וחמאס כמתנגדים להם.

כמי שהזדמן לו לשוחח עם כמה ממעוני עבר של הרש"פ, ומנגד שוחח גם עם לוחם ב'חומת מגן' שהגיע עם הכוח שלו למתקן עינויים אינקוויזיציוני של חבורת ג'יבריל רג'וב, אני חוזר ושואל בפעם המי יודע כמה: שמאלנים יקרים, אין לכם רחמים? לאנשים האלה אתם רוצים להקים מדינה? לתת להם עוד סמכויות מול אוכלוסייה אומללה? איך זה מתחבר לכם עם המונח זכויות אדם שאתם מדברים עליו כל כך הרבה?

ככה עושים?

בחייאת המלך עבדאללה, דווקא ביום הזיכרון לרבין אתה נזכר לדרוש את האדמות שבנספח השלום עם ישראל? אנחנו הישראלים מנסים להיאחז בהסכם השלום איתכם, הירדנים, כמעשה מדיני שעשה רבין וסביבו ניתן לגבש קונצנזוס יחסי בישראל, וגם את זה אתה הורס? ודווקא ביום הזיכרון? לא יפה

וברצינות, אם כך מתנהגת הידידה ירדן להסכם שלום, מה יעשו פלשתינים עם הסכם מדיני אחרי 25 שנה?

מסביב יהום הסער

רמיזות האישום של נתניהו כלפי גדעון סער כמחרחר פוטש נגדו הן רק ראשיתו של שדה המוקשים בו תצטרך גאולה אבן-סער לדלג עד הבחירות ולאחריהן. את המוקש הראשון היא צלחה יפה. נראה אם תצליח גם בחודשים הקרובים להמשיך בדיווחים סביב צמד האישים מבלי לנופף בגבות יונית-לויות גדושות משמעות, כאלה שמבהירות לנו בדיוק מה אנחנו הצופים צריכים לחשוב. שיהיה בהצלחה.

מבקרי הביקורים

אם אתם שייכים לזן האנושי של צרכני כלי התקשורת הגדולים בישראל מן הסתם כמעט ולא הבחנתם בהגעתו לישראל של האיש השני בחשיבותו במעצמה הכלכלית הכמעט גדולה בעולם, סין.

מן הסתם פספסתם את העובדה שהאיש, סגן נשיא סין, וואנג צ'י-שאן, חרג ממנהגו להיות ספון בארצו אדירת הממדים והגיע בראש משלחת מכובדת, הכוללת בעלי חברות סיניות אדירות ממדים וחובקות עולם, לבקר במדינה שגודלה כמו שכונה ממוצעת באחת מעריה הרבות של ארצו. ניתן גם לשער שלא קיבלתם סקירה משמעותית על ההסכמים הטכנולוגיים והכלכליים שהאיש מצא לנכון לחתום עם ישראל. סביר להניח שגם לא שמעתם את התבטאויותיו המתפעלות מהיכולות הטכנולוגיות והמדעיות המתקדמות של ישראל. וגם לא שמעתם על ההערכה שיש לו לעם היהודי וערכיו. בהחלט יתכן שגם לא קיבלתם תחזיות לגבי ההשפעה האדירה שיכולה להיות לשיתוף הפעולה הסיני ישראלי על כלכלת ישראל בשנים הבאות. אגב, מן הסתם לא הדגישו באזניכם את משמעותו המדינית-פוליטית של ביקור האיש בכותל המערבי, כן, שם, בירושלים הישראלית.

ואם בכל זאת שמעתם על משהו מהביקור הזה בתקשורת הכללית שלנו, זה בטח היה מלווה בהערה על כך שהביקור לצנינים בעיני האמריקאים המתחרים הכלכליים של סין. מחריבי שמחות שכאלה.

יכול להיות שכל זה קרה רק בגלל שלראש הממשלה שמארח את הסגן הסיני קוראים בנימין נתניהו?

מה שאסור לימין

לא צריך להיות ארכי-מנחש כדי לשער איזה תגובות היו מתקבלות למאמר שולי בערוץ 7 אם מישהו היה מעז להשוות בין השמאל לטרור, ואפילו ממתג את מהלכיו הפוליטיים של השמאל כ"טרור השמאל".

ניתן לנחש שתמר זנברג הייתה ממהרת לדרוש מהיועמ"ש לפתוח בחקירה מיידית נגד הערוץ, איתן כבל היה מתראיין על אזלת ידו של המפכ"ל שנמנע מלזמן את ראשי הערוץ לחדר החקירות וקבוצה לא מבוטלת של פעילי שמאל בגיבוי עיתונאי היו מתקבצים למפגן מחאה מול משרדי הערוץ בקריאות קצובות 'די די להסתה, נרצח כאן כבר ראש ממשלה' או משהו דומה.

לעומת זאת לרוית הכט, פובליציסטית בכירה בשמאל, מראשי הפובליציסטים של 'הארץ', מותר לפרסם בעיתונה דיווח עיתונאי על התאגדות פוליטית (מופרכת) של אהוד ברק, ציפי לבני, בני גנץ ומשה יעלון מול הליכוד ונתניהו, ולהבהיר במאמר הגות-פוליטי את חשיבותה של ההתאגדות הזו במילים: "יצירת חזית כזאת נועדה לא רק להפוך את מפלגות השמאל־מרכז, שאף אחת מהן לבדה לא מצליחה אפילו לדגדג את נתניהו, לגוש מאוגרף בעל נוכחות מול טרור הימין". טרור הימין! לא פחות... איך זה שאף אחד לא נזעק כאן (למעט יעקב ברדוגו בגלי צה"ל) על תיוג מחצית מהעם כ'טרור'? מסתבר שלהם אכן מותר הכול.

שיחליטו כבר

אלפי כלי תקשורת, עשרות אלפי כתבים בינלאומיים ולכל אחד דרך משלו להגיד ג'מאל חשוקג'י.

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

גינויים מתבוללים, טרור וגיבורים

גיבורי-על, מוסרי נפש ויפי נפש

הצבועים המתרפסים והממהרים

הנינג'ה, סוכות ותרבות השנאה

הברק רוצה להכות פעמיים

זה הזמן לבקש סליחה, מכם