בכל זאת משפט חוזר לזדורוב?

הבעיה אינה עצם ההתוודות אלא השאלה עד כמה מדובר בהתוודות שהיא אמת

פרופ' דורון מנשה , י"ט בחשון תשע"ט

תאיר ראדה
תאיר ראדה
צילום: פלאש 90

במשפט המתוקשר מאוד של זדורוב חלה התפתחות חשובה. אומרים שנמצאה ראיה חדשה. מעטים מבחינים כי בעצם נמצאו שתי ראיות חדשות:

ראיה ראשונה- נמצאה התאמה בין פרופיל די. אן. אי. מיטוכונדריאלי שהופק משערה שהייתה על גופתה של הנרצחת לבין פרופיל די. אן. אי. מיטוכונדריאלי של א.ח – שהיה בן זוגה של א.ק ושמסר לפני מספר שנים הודעה כי חברתו א.ח התוודתה בפניו כי ביצעה את הרצח.

ראיה שנייה- העובדה שא.ח ניבא את קיומו של ממצא די. אן. איי. שלו בזירת הפשע אגב הודעתו במשטרה כי א.ק. התוודתה כי היא המבצעת. א.ח הניח זאת מאחר שלדבריו א.ק הייתה בזירת הפשע כשהיא לובשת את בגדיו.

מה הערך המצטבר של שתי ראיות אלו?

אפתח דווקא בהתייחסות לראיה השנייה. לדעתי, הניבוי של א.ח כשלעצמו מחזק אך את ההנחה שהיא התוודתה מולו או שבכל אופן הוא שוכנע שהיא המבצעת. משום כך הוא הניח כי בגדיו שלבשה יכלו להכיל ממצא ביולוגי, מה שאין כן כנראה אם לא היה מאמין בזאת.

ואולם- וכאן הנקודה החשובה- אין בניבוי זה שלעצמו להגדיל את ההסתברות שא.ק אכן ביצעה את הרצח. א.ח היה מייצר אותו ניבוי בין אם א.ק ביצעה את המעשה ובין אם לאו -ובלבד שהיה השתכנע שהיא אכן המבצעת.

העובדה שא.ח השתכנע בכך שא.ק הייתה המבצעת אינה מגדילה באורח הסתברותי (לפחות לא משמעותי) את ההסתברות שא.ק היא המבצעת. אמנם יש בה לשלול את האפשרות שא.ח בדה מליבו את דבר ההתוודות של א.ק, ואולם האמת היא שגם ללא הניבוי של א.ח עצם גרסת א.ח בדבר ההתוודות נתמכת בעדויות נוספות ונראית כמסתברת מאוד.

הבעיה אינה עצם ההתוודות אלא השאלה עד כמה מדובר בהתוודות שהיא אמת. בהקשר זה העובדה ש-א.ק היא פסיכוטית פוגע במהימנות הודאתה שלה. פסיכוטיים כחלק מהפסיכוזה שלהם עלולים די בנקל לספר על עצמם בדיות. הנכונות שלהם להודות המעשה פלילי שלא ביצעו גדולה לכאורה משמעותית משל אנשים שאינו פסיכוטיים.

ואולם כאן בדיוק מופיעה הראיה השנייה ומוסיפה דבר מה נוסף לעצם ההודאה של א.ק .כידוע הודאה הנתמכת בדבר מה שהינה ראיה נוספת בזירה התומכת בתוכן ההודאה באורח עצמאי היא בעלת משקל רב בדיני הראיות הנוהגים. תמיכה באורח עצמאי בהודאה היא כזו שאינו ניתן "לייצור" בהנחה שהמודה חף, על ידי המודה או אדם אחר החפץ בהרשעת השווא שלו. כזו היא בדיוק הראיה השנייה בענייננו,

על גופתה של המנוחה נמצא כאמורה שערה, אחת משלוש שאינה של זדורוב והמתאימה לא.ח. כך לפי הבדיקה העדכנית ביותר של המכון הפתולוגי. בדיקה זו השוותה את השערה שנמצאה על בגדיה של תאיר ראדה ל-2,000 דגימות של אילנות יוחסין ישראליים, ונמצאה בה התאמה לא.ח. בן הזוג של א.ק. אך לא רק לו אלא גם לכ0.5% מכלל הדגימות שנבדקו

יש לזכור שנבדקו שלוש שערות. כעת יש לבצע את החישוב הבא- מה ההסתברות שבאחת משלוש אלו אם א.ק אשמה ימצא דווקא לא.ח פרופיל דומה. אם נניח כי ההסתברות שא.ק תישא את שערו של א.ח לזירה היא 10% למשל , ובהנחה שהשערה חייבת ליפול ולהימצא הרי ההסתברות הזו היא 0.1. כעת מה ההסתברות שאם א.ק אינה המבצעת תמצא התאמה כזו לא.ח באחת מ-3 שערות (בהנחת חוסר תלות). אם הסיכוי להתאמה מקרית כזו בדגימה אחת הוא 0.5% הרי בשלוש כאלו הוא בערך 1.5% .

המשמעות היא שההנחה שא.ק ביצעה את המעשה הופכת את הסתברות הממצא בדבר ההתאמה למסתברת פי בערך 7 מההנחה ההפוכה קרי שזדורוב ולא א.ק הוא שביצע את המעשה. זו אינה ראיה חזקה מאוד. אין היא יכולה לשמש בראיה מרכזית לביסוס אשמה אבל יש בה אולי כדי לשמש תוספת של דבר מה להודאתה של א.ק בביצוע המעשה

על פי החוק יש לקיים משפט חוזר אם הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון. ניתן לטעון כי שתי הראיות האלו ממצא הד.נ.א החלש בזירה + ממצא הניבוי התומך בעצם קיום ההתוודות בפני א.ח עשויים לעורר במשפט חוזר ספק סביר באשמת זדורוב , ועל כן מצדיקים משפט חוזר לרומן זדורוב.

אגב, ייתכן שתוצאת משפט חוזר, תהא זיכויו של רומן זדורוב מחמת הספק ( שמא א.ק היא המבצעת) ואי העמדתה לדין של א.ק ( מאחר וקיים יותר מספק סביר שמא זדורוב הוא המבצע). כך לא יורשע איש לבסוף ברצח תאיר ראדה.

הכותב הוא ראש התוכנית לתואר שני בתורת השפיטה וההליך הפלילי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה