אומרים שהצביעו רגוע לפני שנולדתי...

איך נראתה מערכת הבחירות המוניציפאלית בקום המדינה? היה אז רגוע יותר? ממש לא בטוח. הצצה על כרזות הימים ההם מגלה געש סערה ומהומה.

שמעון כהן , כ"א בחשון תשע"ט

הכרזות ההן של הימים ההם
הכרזות ההן של הימים ההם
צילום: מכון ז'בוטינסקי

כרזות המעידות על הדור. מיטשניק

המועמדים השונים חלוקים, כך נדמה, בכל דבר, למעט משפט אחד שכולם אומרים שוב ושוב, שזו מערכת בחירות חשובה דרמטית ומשמעותית ביותר לעתיד העיר או הישוב שלהם.

אם נדמה לנו שמערכת בחירות מוניציפאלית סוערת היא רק נחלת ההווה, מנבירה בארכיון מכון ז'בוטינסקי עולה כי מאבקים תקיפים ביותר היו נחלת הזירה המוניציפאלית עוד קודם להקמת המדינה.

על כרזות הבחירות של הימים ההם כפי שנמצאו במכון שוחחנו עם מנכ"ל המכון, גדעון מיטשניק, הקובע כי כבר באותם ימים הייתה מערכת הבחירות המוניציפאלית "גועשת מאוד, ואולי אפילו עם יותר משטמה מהבחירות של היום".

מיטשניק מספר כי לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בדקו בארכיון המכון ודלו מספר אלמנטים מעניינים העולים מהכרזות המוצגות במקום. מיטשניק מציין כי הבחירות האחרונות שהתקיימו תחת המנדט הבריטי התרחשו בשנת 1935 והבאות לאחריהם התקיימו רק בשנת 1950, כך שמי שנבחר ב-35' נותר בתפקידו עד שנת 50' על אף הסערות הדרמטיות שהעסיקו את הישוב, פרעות 36', ו-39', מלחמת העולם, תקופת הסזון, מלחמת העצמאות ועוד. "התקופה הייתה משעותית מאוד. ראשי עיר שימשו כשרים בפועל ולכל ראש עיר האתגרים שלו גם מול הבריטים וגם מול הקמת המדינה".

"רואים מכרזות הבחירות ב-35' את התמודדות בין המחנה האזרחי בראשות מאיר דיזינגוף לבין רשימות השמאל של ההסתדרות. הכרזות מלמדות על העוינות החריפה מאוד שנובעת מהמתח האידיאולוגי, החברתי כלכלי בין שמאל וימין. מעבר לכך, אנחנו נמצאים בצילה של פרשת רצח ארלוזורוב והאשמות הרוויזיוניסטים. העוינות והרדיפה אחרי המחנה הרוויזיוניסטי מאוד קשה, וב-35 הפער הולך וגדל בין ז'בוטינסקי, ראש סיעת הצה"ר לבין המחנה המרכזי, ולכן הכרזות נותנות ביטוי לעוינות ששוררת בין הצדדים".

על העוינות הזו מספר מיטשניק: "יש אזהרה מאוד קשה בעיקר בכרזות המחנה הרוויזיוניסטי שלא רץ ברשימה נפרדת אלא התמודדה יחד עם דיזינגוף. המחנה הרוויזיוניסטי מזהיר מנפילת תל אביב לידי השמאל שאז נגיע ל"גהינום אדום". השמאל מואשם כמכונה מאורגנת להפליא, כולל עם קשר לנאצים ואזהרות נגדם".

"האזהרות הללו מגיעות בדמות כרזות עמוסות טקסט עם מאות מילים שנועדו לשכנע שלא להצביע לצד השני. זה בולט מאוד מול השיח על ה'אני' באמירות קצרות במערכות הבחירות של העידן הנוכחי. שם, האמירות האידאולוגיות היו רוויות בשנאה אבל יש בהן אידאולוגיה צרופה, חריפה אך בולטת מול האמירה השדופה של היום. הכרזות הן פני הדור".

"הכרזות של אז ביטאה את האידאולוגיה שעמדה לנגד עיני הנבחרים, גם אם אכן היה גם הקטע של האישיות וחלק מהדמויות היו מורכבות עם תיבת פנדורה משלהן", אומר מיטשניק הסבור כי השוואה מלמדת על כך ש"הדור ההוא התעסק הרבה יותר בתכנים ובאידיאולוגיה, בעוד הדור הנוכחי, עם כל הטוב שיש בו, הוא בור ובר ברובו, בדגש על הדור הצעיר, אבל לא רק".

עוד מספר מישטניק על כמה מהסיפורים שהתרחשו מאחורי הקלעים של הבחירות בירושלים, שם התמודדה בשנת 1950 רחל ריבלין, אמו של הנשיא דהיום, על מקום במועצת העיר. "אלה היו הבחירות הראשונות בישראל העצמאית, הכותרת הבולטת היא שמפא"י, מפלגת השלטון, ספגה מפלה משמעותית כשנסוגה בכחמישה אחוזים במספר המצביעים, ובירושלים דווקא מועמד הפועל המזרחי, שרגא וייסמן, נבחר לראשות העירייה".

"בראש רשימת חירות עמד מאיר רובין וברשימה היו כמה שמות שיאמרו משהו גם לדור הנוכחי. הבולטת שבהם היא רחל ריבלין, אמו של נשיא המדינה, שמתמודדת כאישה היחידה ברשימת חירות לעיריית ירושלים. ב-1955 היא משודרגת למקום הרביעי. ברשימה ניתן למצוא גם אל אליהו מרידור, אביו של דן מרידור".

ממשיך מיטשניק ומספר על ההתגבשות הקואליציונית מאחורי בחירתו של וייסמן, איש הפועל המזרחי, מהלך שהתרחש במעורבותו של הרב יצחק הרצוג. זה קרה אחרי שלושה חודשים בהם לא עלה בידי איש להרכיב קואליציה, והרב הרצוג סבר שירושלים ראויה לראש עיר שומר מצוות והוא טווה קואליציה בהנהגתו של שרגא ויסמן עם חירות וסיעות נוספות. "לאחר האירוע החגיגי של הבחירה יוצאים אנשי הקואליציה ומותקפים על ידי אנשי מפא"י שממתינים להם בחוץ וקוראים לעברם קריאות גנאי, כך שכבר אז היה "שמח", גם בהפגנות, גם בהתקפות וגם בכרוזים".

יצוין כי תערוכת כרזות המאבקים ההם תוצג במכון במרוצת הימים הקרובים.

השלטים ההם
צילום: מכון ז'בוטינסקי
הרבה מלל וזעם
צילום: מכון ז'בוטינסקי
מלחמת האשמות
צילום: מכון ז'בוטינסקי