אין הסתה בשמאל ועוד כמה - הערות

יש דברים שלא מדברים עליהם, יש דברים שרצוי להסתיר, יש דברים שרצוי לשכוח או להשכיח. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן. הערות טרם שבוע טוב.

שמעון כהן , כ"ה בחשון תשע"ט

לפני שבוע טוב
לפני שבוע טוב
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

הח"כים הנעלמים

בוועדת הפנים של הכנסת התקיים השבוע דיון מיוחד בעקבות חטיפתו של ערבי בעל אזרחות אמריקאית מירושלים לרמאללה בידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית. האיש נחשד, לא עלינו, בעסקאות נדל"ן עם יהודים, וככזה הוא עשוי למצוא את עצמו מיועד לגזר דין מוות או לעונש של מאסר עולם, שהרי כך נכתב בחוק הפלשתיני.

מאחר והערבי שנחטף ונעצר נלקח לחקירה ברמאללה העלו חברי הכנסת ואורחי ועדת הפנים בדיון גם את האופן בו חוקרים שם ומענים שם ערבים ישראליים שנחטפים בידי המנגנונים הנאורים של אבו מאזן.

שימו לב לרשימת חברי הכנסת שנכחו בדיון: יו"ר הועדה, חבר הכנסת יואב קיש, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', ח"כ מוטי יוגב וחברת הכנסת ענת ברקו מהליכוד. ילדים יקרים, האם תוכלו לספר לנו לאן נעלמו חברי הכנסת של השמאל? אף אחד מהם לא מצא לנכון להיות נוכח בדיון על הפרה בוטה של ההסכמים עם הרש"פ? ועל פגיעה אלימה ודורסנית של שלוחי עבאס בזכויות אדם? ועל עינויים? כל זה לא מעניין את ח"כי השמאל? מוזר.

געגועים

במסגרת העיסוק בדמותו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, במלאת 23 לרצח, הביעה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' געגועים: "געגועים לראש ממשלה, שכשהוטל באשתו, אפילו לא בו, חשד קל לפלילים, לקח אחריות והתפטר. בגלל חשבון של 20 אלף דולר! פשוט קם ועזב את כסאו".

ניתן לשער שהגברת יחימוביץ' לא נזכרה בערגה באותה פרשה סתם כך, אלא כדי לרמוז לראש הממשלה הנוכחי מה ראוי לו לעשות. הרי הכול קדוש ומותר במסגרת המשימה לפנות את כס ראש הממשלה מנוכחותו של בנימין נתניהו. מאחר וכך, אזכיר כאן דברים שהדגיש באוזניי בעבר דן מרגלית, חושף פרשת הדולרים ההיא: ליצחק רבין לא הייתה ברירה אלא להתפטר. מאחר וחשבון הדולרים היה גם שלו ולא רק של רעייתו, הבהיר לו היועץ המשפטי לממשלה, לימים נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק, כי אם לא יתפטר לא יהיה מנוס מפתיחת חקירה פלילית נגדו. שמע רבין, הבין את הרמז, הביט כה וכה ו...התפטר באקט שעד היום נחשב למעשה הרואי ונשגב.

מה שעדיין חסר באבו דאבי

עולם הספורט הישראלי צהל ועלז למראה בחורינו הטובים העוטים חלוקי ג'ודו ומסתערים בשצף קצף על יריביהם וקוטפים מדליות בזו אחר זו בגראנד סלאם באבו דאבי, ובנוסף לכל אלה העזו לזכות במדליות זהב ולחייב את מארגני התחרות לאתר בעמקי התקליטייה שלהם את 'התקווה'. אין ספק, אירוע ספורטיבי מרגש (כולל דמעותיה של השרה רגב).

ועם כל זאת סילחו לי על שאני קטנוני, אבל אני חייב. משהו היה עדיין חסר שם, ככל הנראה בשל החלטתם המכוונת של האבו-דאבים: דגלי ישראל.

שמתם לב לכך שבניגוד לכל תחרות בינלאומית לא נישאו ברגעי השמעת ההמנון הלאומי דגלי ארצותיהם של הזוכים? ובכן, מסתבר, כך לפחות לפי דיווח זערורי שהתגנב לתקשורת שלנו ולא זכה להרחבה, שבלי לתת יותר מדי הסברים החליטו מארגני התחרות ששום דגל של שום מדינה לא יתנופף, לא ישראל ולא מצרים, לא ארה"ב ולא רוסיה. שיוויון שיהיה פה.

כזכור, את האישור לשאת על חלוקיהם את דגל ישראל קיבלו המתחרים הישראליים רק לאחר לחצים ואף איומים מצד איגוד הג'ודו הבינלאומי שהבהיר שאם יתעקשו האבו-דאבים לאסור על הישראלים להתמודד עם סמליהם ולהסתפק בסמל איגוד הג'ודו על החלוקים לא יינתנו אישורים לקיומן של תחרויות נוספות על אדמת אבו דאבי. שמעו האבו-דאבים כך, הבינו שאין ברירה והואילו להתיר לישראלים לענוד את דגלם, אבל את התנוססות הדגל היה להם כנראה קצת קשה לעכל. זו צפרדע גדולה מדי עבורם. ישבו וחשבו, חשבו וישבו עד שנמצא הפתרון: המדליות יוענקו ללא הנפת דגלי המדינות. אנחת רווחה אדירה נשמעה בחוצות אבו דאבי.

התקווה הייתה שלפחות לא יזכו הישראלים בזהב, כך שניתן יהיה למזער את נוכחותם. ללא הנפת דגלי מדינותיהם של הזוכים בכסף ובארד איש לא יבחין בישראלים שהסתננו לפודיום. כך קיוו, אלא שבחורינו המצוינים בחוצפתם הישראלית העזו לזכות בזהב, למגינת לב המארחים.

העיקר שיצא בחיים. בשביל מה לעורר מהומה?

ועוד בענייני אותה תחרות באבו דאבי: אני עדיין מחפש את ההסבר לאדישות הציבורית, התקשורתית והמדינית שבה התקבל מעצרו של כתב חברת החדשות, גלעד שלמור, בידי מנגנוני הביטחון של אבו דאבי. 13 שעות ישב האיש בחקירה שבה הטיחו בו בריוני הרשויות שם שהוא מרגל ישראלי.

הנה ציטוט קטן של שלמור מתוך ראיון שבו סיפר על מה שעבר עליו במרתפי אבו דאבי: ״הם דפקו על הקירות, מעבר לחדר נשמעו זעקות אימים, הם שיחקו עם המזגן, הקפיאו את החדר ואז חיממו אותו עד כדי הזעה וחוזר חלילה. הם לא השתמשו באלימות, אבל לא נתנו לי לקום מהכיסא ובכל פעם שרציתי לחלץ עצמות נכנס חוקר אחר והושיב אותי".

נשגבה מבינתי האדישות הישראלית שבה התקבל האירוע הזה.

אין הסתה בשמאל!

אנו נמצאים בעיצומם של הימים בהם שבים ומספרים לנו שהסתה היא בדיוק כמו השפה העברית, מגיעה תמיד מימין לשמאל.

ממש משום כך, אביא בפניכם כמה ציטוטים שלוקטו בידי אלמוני לפני מספר שנים. הציטוטים הם לקט מתוך עמודים שלמים הגדושים בציטטות מעין אלה. קיראו והחליטו לבד, יש או אין הסתה משמאל:

"למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם להחזיק בנשק נגדם... " (ישעיהו לייבוביץ', הארץ, 27.9.85).

"רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית". (פרופסור זאב שטרנהאל, דבר, 05.04.1988)

"בגוש אמונים ראיתי תופעה חמורה ביותר, סרטן בגופה של הדמוקרטיה הישראלית". (יצחק רבין, 'פנקס שירות', עמ' 550).

"ביום פקודה יוציאו המתנחלים להורג חברי כנסת וקציני צה"ל". (בנימין בן-אליעזר, 'דבר', 1.6.89).

"הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים". (אלוף שלמה גזית, ידיעות אחרונות, 08.03.98)

"סדיסטים ורוצחים... כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים". (עמוס עוז, 'בשם החיים והשלום', ידיעות אחרונות, 8.6.89).

"אנחנו כיפות סרוגות... ואת... יום חג המצות הזה... נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלשתינים". (יצחק לאור, 'המנון לגוש').

"... ליד מקום הפיגוע התגודדו הסוחרים בדם, סרסורי הגזענות והשנאה... התבוננתי בפרצופים המעוותים של האספסוף, רובם המכריע חובשי כיפות. (חיים ברעם, עיתון ירושלים, 8.3.96).

"החרדים יונקים מאותם יצרים אפלים שינקה הזוועה הנאצית הפשיסטית" (שולמית אלוני, 'דבר', דצמבר 1984).

"כשאני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים שרצחו אותם בשואה" (יגאל תומרקין, יולי 1986)

"נתניהו הזכיר לי את מוסוליני והוא תלמיד מצטיין של גבלס" (שולמית אלוני, ראיון למוסף 'הארץ', יוני 1999)

"אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו הייתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות. כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק". (פרופ' זאב שטרנהל, "הארץ", 11/5/2001)

"המתנחלים הם אנשים סהרוריים, אני כועס כשאני רק שומע עליהם.. אני לא יכול לסבול ילדים קטנים עם פיאות, שיש להם מורי והוא מלמד אותם להיות תימנים ולא ישראלים. רציתי לתפוס את המורי שלהם ולשבור לו את העצמות". (שייקה לוי, ידיעות תקשורת", נובמבר 2003)

''ישיבות ההסדר מהוות איום יותר גרוע על הצבא מאשר החמאס'' (ח''כ רן כהן, 17.07.05 NRG )

"צריך להיכנס למאה שערים עם זחלמים ומקלעים אפס-חמש ולרסס אותם" (ארנן יקותיאלי, "ערב חדש" 22.12.85 )

"אני בעד פגיעה במתנחלים." (עו"ד לאה צמל, מעריב, 30.4.93 )

"אני רוצה לשאול אותך כרמי גילון, לגבי המעשים מעבר למילים: אומר ראש השב"כ דהיום, 'שימו לב, יש הקצנה בימין'. האם לא ניתן, כפי שנוהג השב"כ למשל ביחס לגורמים בכירים בחמאס ובג''יהאד האיסלמי, שהם מסומנים, מבצעים עליהם סיכולים ממוקדים, האם לא ניתן במודיעין שנמצא וביכולות של שב"כ בקרב אותו ציבור שנקרא הימין הקיצוני, לאתר את אותם פוטנציאל פיגוע ולבצע מולם מעשים, ולא רק דיבורים?" (עודד בן-עמי, יולי 2004, ערוץ 2, בתכנית "שש עם")

(המובא כאן הוא חלק קטן מאותה רשימה ארוכה שליקט אותו אלמוני לפני למעלה מעשור. לדאבוני שמו איננו ידוע לי כדי שאציין זאת כאן)

כשגבאי מתפייט

תגידו לי, כשאבי גבאי, יו"ר 'המחנה הציוני' אומר על ראש ממשלת ישראל שהוא "בוחר בחמאס", זה לא הסתה?

שירה הנוער שיר עתידנו

אולי לא שמעתם על זה, אבל ועדת החינוך של הכנסת התכנסה השבוע לדיון על ההטרדות המיניות בתנועת הצופים והטיפול הלקוי לכאורה של התנועה ובכיריה שעל פי העדויות טייחו תלונות על הטרדות, דאגו לקדם מדריכים שהטרידו, ביקשו להשתיק הורה לנערה שהוטרדה, הכפישו נערה אחרת שהוטרדה ולנערה נוספת שהוטרדה נאמר שטענותיה עושות שם רע לתנועה.

בתקשורת העדיפו, מטעמיהם שלהם, שלא לדווח על הדיון הקשה. אני רק אתהה כאן בקול רם, אולי בכל זאת יש היגיון מסוים בהפרדת בנים ובנות בתנועות הנוער? אולי. אני רק שואל...

בקשה קטנה מהזוכים

גבירותיי ורבותיי הזוכים בבחירות לרשויות המקומיות. כולם אומרים לכם ובצדק שהמשימה הראשונה שלכם בתפקיד היא לנקות את הרחובות מהשלטים, המדבקות, הכרזות, הפלאיירים והפתקים שהרעפתם על חיינו בשבועות האחרונים. זה נכון, אבל אם אפשר להוסיף עוד משימת ניקיון קטנה: נקו בבקשה את מספרי הטלפון שלנו מרשימות התפוצה שלכם. תודה.

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

הביקור הנעלם וזכויות אדם

גינויים מתבוללים, טרור וגיבורים

גיבורי-על, מוסרי נפש ויפי נפש

הצבועים המתרפסים והממהרים

הנינג'ה, סוכות ותרבות השנאה

הברק רוצה להכות פעמיים