מי שמאמין לא מפחד

עליזה בלוך ניצחה את האדישות והייאוש שהיו בבית שמש. שילה רוזנפלד מסכם מסע של ארבעה חודשים צמוד לעליזה

שילה רוזנפלד , כ"ג בחשון תשע"ט

ד"ר עליזה בלוך
ד"ר עליזה בלוך
צילום: חזקי ברוך

בלוך: בנינו גשר בין כל המגזרים

קיץ 2018. הבחירות בבית שמש מתקרבות ואין אף מועמד שהצהיר באופן רשמי כי יתמודד מול ראש העיר המכהן משה אבוטבול. עד שהגיעה עליזה בלוך ובטקס צנוע הודיעה כי תתמודד מול ראש העיר המכהן בבחירות הקרובות.

התחושה בעיר הייתה של ייאוש, של התמודדות חסרת סיכוי ולפרוטוקול בלבד. הדיבורים היו 70-30 לטובת אבוטבול מפני שהרוב החרדי בעיר הוא גדול ומשמעותי ובבחירות הקודמות הניסיון להחליף את ראש העיר המכהן הסתיים באכזבה גדולה ובתחושה כי הסיפור נגמר ובית שמש תהפוך לעיר חרדית.

בבית שמש אין קולנוע, אין בריכה עירונית, אין ניקיון מספק, וגירעון העירייה הולך וגדל. גם אני בהתחלה חשבתי שזה לא הגיוני ומבחינתי השלמתי עם ההפסד עוד לפני שהקמפיין התחיל.

שבוע לאחר ההכרזה שמעתי שיש חוג בית של עליזה בלוך בעיר הוותיקה ומאוד סיקרן אותי מאיפה היא שואבת את התקווה למהפך. את חוג הבית פתח יעקב עמאר ראש המטה החרדי של עליזה, שסיפר שחלק מהציבור החרדי לא מרוצה מאבוטבול והם רוצים ראש עיר אחר ומתחילים חלקם לתמוך בעליזה בלוך בשקט בשקט.

לאחר מכן עליזה המשיכה ואמרה שמבחינתה נגמרו המחנות בבית שמש והמלחמה היא על שירות בסיסי שהתושב יקבל. חוג הבית הזה נתן לי ניצוצות של תקווה - אולי זה אפשרי.

יומיים לאחר מכן, הודיעו בקבוצת הפעילים של עליזה על סיור עם עליזה במרכז המסחרי בשכונה שלי רמת בית שמש א', שכונה עם רוב חרדי גדול. החלטתי להצטרף וראיתי בסיור הזה בדיוק את מה שיעקב עמאר דיבר עליו. התמיכה החרדית בעליזה הייתה גדולה, ושאבתי מהסיור הזה אופטימיות ותקוה שהשינוי אפשרי מכיוון שאין כרגע מלחמת דת, וגם לחרדים נמאס מהמצב בעיר.

הסיור הזה שאב אותי למסע של ארבעה חודשים קסומים ומטורפים. הקמפיין של עליזה היה קמפיין שאף ראש עיר לא עשה. עליזה עברה בית בית על מנת לשכנע את התושבים שהסיכוי קיים ושישכנעו אחרים שיש תקווה להציל את בית שמש. ממש כל תושב היה חשוב לה, עד שלפעמים היא נשארה בבית אחד עשרים דקות ויותר, ובימי שישי היא הייתה מסיירת במרכזי קניות ברחבי העיר.

היתרון שהיה לה על ראש העיר המכהן היא העובדה שהיא הקימה וניהלה את התיכון הכי גדול בעיר "ברנקו ווייס", מה שעזר לה להעיר את העיר הוותיקה שיש תקווה לשינוי ושיאמינו בה שהיא מסוגלת לנהל עיר מורכבת כמו בית שמש. באותם ימים אף אחד לא האמין לי שאפשר לעשות שינוי בעיר, אך זה לא הזיז אותי מאמונתי, והמשכתי להגיע כמעט לכל סיור של עליזה.

בהמשך הדרך היא החליטה להגיע לראשונה לשכונה החרדית החדשה רמת בית שמש ג' לסיור במרכז המסחרי. אמנם לא כולם תמכו בה וחלק לא התייחסו אליה, אבל חרדים רבים שאלו והתעניינו ורבים תמכו בה וקיוו שהיא תעשה את השינוי בעיר. הם סיפרו על מצב התשתיות הקשה בעיר, וקיוו שאכן עליזה תביא את השינוי המיוחל.

עליזה הסבירה לחרדים כי היא אינה מחויבת לאף עסקן ואין לה מקורבים שהיא מחויבת אליהם, וכי היא מתייחסת לאנשים כאנשים ולא כמגזרים ובתור ראש עיר היא תיתן שירות לכל תושב מכל מגזר באופן שווה. המסר הזה שאב אליה עוד ועוד חרדים.

כחודשיים לפני הבחירות פורסם סקר מדהים שהקפיץ בענק את התקווה בעיר לפיו היא מנצחת את ראש העיר המכהן באחוז. הטירוף באותו היום היה גדול, אבל הסקר הראה שיש עוד עבודה כי יש 9% מתלבטים וכי הם יכריעו את הבחירות. מאותו יום העיר התעוררה ורבים החלו להאמין בשינוי אך כמובן היו עדיין אנשים פסימיים רבים.

החל מאותו היום, כאשר הבינו בעיר שאכן קיים סיכוי לשינוי היסטורי, החלו ההפחדות: כתבו שהיא תעשה תחבורה ציבורית בשבת, שהיא תעשה את העיר חילונית, שהיא תנקה את החרדים מהעיר ולא את הלכלוך ודברים רבים נוספים.

חלק מהמפגשים המשמעותיים בקמפיין היו עם נוער נושר שחיפש מענה ואוזן קשבת. כאשר עליזה הגיעה לשבת ברמת בית שמש א', היא הייתה עד 2:30 בלילה בליל שבת עם נוער נושר בפארק המרכזי. מאותו יום הצטרף אליה למסע משה לב, שמארגן כל ערב שבת עונג שבת לאותם נערים, ביוזמה פרטית שלו.

חודש לפני המהפך המטורף, התקווה בעיר הייתה גדולה והיה ברור שהשינוי לא בשמיים. עשרות משפחות חרדיות תלו שלטים ומאות שנרשמו כתומכי עליזה בלוך, למרות שפחדו. בפתיחת הקמפיין נתון כזה היה דמיוני, אך זה הפך למציאותי. הציבור החרדי חפץ בשינוי, חפץ בעיר נקייה, חפץ בכיתות לימוד, חפץ ביותר תרבות וחפץ בהפסקת העסקנות וקומבינות המקורבים.

בחודש זה נשלחו בקבוצות הוואטצאפ מאות שקרים בכל יום על עליזה בלוך. למרות הניסיון לייצר מלחמת דת, זה לא עבד להם, ובכל סיור וסיור עוד ועוד חרדים שמעו, התעניינו וחלקם גם תמכו. בחודש זה, כאשר היא הגיעה למרכזי הקניות החרדיים, ההמולה סביבה הייתה גדולה, שלטי אבוטבול הונפו מולה והיו גם הקנטות רבות.

שבוע לפני הבחירות, המתח בעיר היה מטורף. היה ברור כבר כמעט לכולם שהקרב יהיה צמוד והלחץ במחנה של אבוטבול היה גדול. הם ניסו למצוא פתרונות, אך זה לא עזר להם. מי שעשה את הבלאגן הייתה קבוצה מסוימת והאווירה בעיר הייתה ממש לא אווירה של מלחמה, אלא של דיונים מכבדים. הלחץ בציבור החרדי לא היה גדול. הם לא הרגישו מאוימים אם עליזה בלוך תיקח את הבחירות.

ביום הבחירות הצטרפתי לעליזה לחצי מהיום. היא עברה בין כל הקלפיות בעיר והודתה למשקיפים ששומרים על טהרת הבחירות ולפעילים על העבודה הרבה. בשעות אחה"צ אחוזי ההצבעה בעיר הותיקה היו נמוכים מהציפיות וזה הלחיץ מאוד את המחנה של עליזה. מרגע זה ואילך בכל קלפי שעברה, עליזה נתנה הוראה לכל הפעילים שיישאר פעיל אחד ליד הקלפי והשאר מרוקנים את הבניינים בעיר הותיקה ומוציאים את האנשים לבחור.

באיזור השעה 19:00 בערב הלחץ גבר ואחוזי ההצבעה לא היו משביעי רצון. מאותו רגע הטירוף התחיל: עליזה נכנסה ל"אושר עד" ,ל"רמי לוי", לביג ולקניון "שערי העיר", ובדקה אחד אחד אם אכן יצא להצביע.

היא עצרה כל תושב שראתה ברחוב ובדקה אם אכן הצביע. אם לא, באותו רגע העלו אותו על רכב אל הקלפי המתאימה. עליזה הספיקה להגיע גם אל הרכבת שהגיעה בשעה 21:45, רבע שעה לפני סגירת הקלפיות, כדי לתפוס עוד כמה בודדים שלא מימשו את זכות ההצבעה.

בסוף הטירוף הזה הרגשתי: אין כמעט סיכוי שעליזה תפסיד, כי את כל ההשתדלות האפשרית היא עשתה. לאחר מכן הלכנו למטה לסיכום של עליזה והשמחה הייתה גדולה למרות שעדיין לא נספרו הקולות. הייתה תקווה גדולה מאוד שאכן היא ניצחה. בספירת הקולות הקרב היה צמוד מאוד. מהפכים בכל רגע, תקוות ואכזבות, והאווירה הייתה מתוחה מאוד.

עשרות אנשים הצטופפו במטה עד השעות הקטנות של הלילה. בסוף הספירה, אבוטבול הוביל במאה קולות, מה שאמר שנצטרך לחכות לקולות החיילים. אבל התקווה הייתה גדולה כי ההערכות דיברו על כחמש מאות חיילים וכמות נוספת של נכים, אבל התחושה הייתה של ניצחון לעליזה למרות הספקות הקטנים. לפנות בוקר עשרות האנשים שהגיעו הכתירו אותה לראש העיר, עוד לפני סיום ספירת הקולות.

בבוקר התברר שבסיום הספירה אבוטבול מוביל ב-250 קולות, אך אנשים הרגישו את הניצחון קרוב מתמיד. החל מהשעה 14:00 הגיעו עיתונאים רבים אל המטה כדי לראיין את עליזה תוך כדי הקרב שעדיין לא נגמר. בשעה 16:30 התקבלו המספרים המפתיעים שנתנו את האות לחגיגות. 1028 חיילים מימשו את זכותם להצביע, ועוד 300 נכים, וכך הניצחון מובטח לעליזה.

החל מאותו רגע המטה התמלא שוב באנשים שהחלו לפצוח בריקודים ופרקו את הלחץ שהיה לאורך כל הקמפיין. עליזה הצהירה שהקרב עדיין לא נגמר, אבל כבר היה ברור שהיא תנצח, השאלה בכמה קולות.

הבעיה הייתה האם גם אנשי אבוטבול ראו את הנתונים האלו ולא מוכנים להשלים עם ההפסד. הספירה היתה מדוקדקת ומוקפדת, והתעכבה בכמה שעות. אנשים החלו לנהור בשעה 0:30 מהמטה לכיוון בניין העירייה, לקראת תחילת הספירה. בכל כמה דקות התקבלו עדכונים מהספירה עד שבשעה 3:00 בערך, הניצחון כבר היה רשמי. האנשים החלו לנהור אל עבר הבמה שהקימו, שם היה נאום הניצחון המרגש של עליזה.

זה היה מסע מטורף ומרגש שלא אשכח כל החיים. הוא תרם לי המון ולכל מי שהיה במסע הזה. זה היה מסע פורץ מגזרים. עבדנו ביחד. חרדים, חילונים, דתיים ומסורתיים למען מטרה משותפת: להחזיר את העיר לתושב. זהו פרק חדש שמהרגע הזה מתחיל להיכתב בחברה הישראלית והוא שאפשר לחיות ביחד. אפשר למצוא את המשותף ואפשר להוביל שינויים ביחד.