''רבין היה קרוב לביטול הסכמי אוסלו''

האלוף במיל' יום טוב סמיה מספר על האזהרות הביטחוניות שהעביר אך נחסמו מלהגיע ללשכת רבין "לו היה חי עוד שנה היה מבטל את ההסכם".

שמעון כהן , כ"ו בחשון תשע"ט

העצרת בכיכר רבין, אמש
העצרת בכיכר רבין, אמש
צילום: קובי ריכטר/TPS

האלוף במיל' יום טוב סמיה מספר ביומן ערוץ 7 על ימי ראשית אוסלו וההתראות שהוא ודרגי השטח הצבאיים הציגו שוב ושוב בפני הדרג המדיני מכוונותיו של יאסר ערפאת והתגובות בדרג המדיני שביקש להצניע את ההתראות כדי שלא להרוס את התהליך.

את דבריו פותח סמיה בביקורת חריפה על גורמי ימין לא מעטים שלטעמו היוו את המצע שעליו גדל רוצחו של ראש הממשלה.

"אין לי ספק שהרצח הוא תוצר של ההסתה שהייתה אז ברחוב על ידי גורמים לא מעטים. אני לא מקבל לחלוטין את הסברה שזה לא רצח פוליטי ושזה אדם בודד", אומר סמיה המכוון בדבריו לדברי יו"ר הקואליציה לשעבר, ח"כ ביתן.

לדבריו "הרצח צריך ללמד אותנו לקח להימנע מהסתה. יש הרבה ויכוחים ופערים אבל אין מקום בעולם היהודי להסתה לרצח. הרי על רצח גדליה אנחנו צמים כבר אלפי שנים ולא הייתה סיבה בעולם שנגיע שוב לרצח של מנהיג של העם היהודי".

"אני יכול לחשוב נגד נתניהו או ליברמן הרבה דברים אבל לא אוציא מילה אחת של הסתה לפגיעה באנשים הללו", אומר סמיה וכשהוא נשאל אודות הניסיון להשתיק את השר הנגבי בעצרת בכיכר אמש, כאשר נראה היה שעיקרי דבריו דומים לחלוטין לאלה של סמיה עצמו, הוא משיב: "אם צחי הנגבי היה אומר בפירוש שאין לנתק בין הרצח לבין ההסתה שהייתה ברחוב אני מניח שלא היו מפריעים לו, אבל הוא הלך בין הטיפות. הוא היה על המרפסת בכיכר", מזכיר סמיה ומציין את כרזת רבין במדי SS באותה עצרת.

כאשר הוא נשאל אם להערכתו ניתן היה לראות ממרומי המרפסת את הכרזות הללו, כרזות בגודל של דף מדפסת, הוא דוחה את הדברים מכל וכל ואף מציע להפסיק את הראיון אתו מאחר ונראה שכיוון השיחה הולך למיזעור ממדי ההסתה שקדמה לרצח. "אלו לא היו דפי A4 אלא שלטי ענק", הוא קובע ואינו מוכן לקבל את הדברים, ואף את הטענה שיש לחקור את אותם שני בחורי ישיבה שמעידים שהם שהדפיסו את אותן תמונות. "אתה מגמד את זה לשני בחורים שהדפיסו, אבל לא".

לדבריו כרזות רבין במדי SS לא היו לבד, אלא הופיעו יחד עם "מנהיגות הימין כולל רבנים שעשו פולסא דנורא ונתנו דין רודף. הייתה מנהיגות של זרמים שהסיתה והסיתה", הוא אומר ומזכיר את הרס בית שני על ידי הרומאים בשל השסע והקרע הפנימי בחברה היהודית של אותם ימים.

ובאשר לימי ראשית אוסלו ותמרורי האזהרה הביטחוניים שהעידו על כוונותיו של יאסר ערפאת אך לא נשמעו בדרג המדיני, מספר האלוף במיל' סמיה:

"אני אז מסיים תפקיד כמפקד אוגדת עזה. אוסלו פורץ לאוויר. לא היה לנו מושג שזה קורה. זה היה סודי. דורון אלמוג החליף אותי והוצע לי להצטרף לצוות המו"מ הביטחוני בקהיר, באל עריש ובטאבה כדי לתרגם את הסעיפים להיבט הביטחוני".

"יחד עם האלוף עוזי דיין והאלוף אז ליפקין שחק הגענו כאנשי מקצוע להכין את ההסכם המפורט שכולל את סעיף שיתוף הפעולה. נזהרנו כמו מאש לא לגעת בסוגיות פוליטיות שאינן נטו ביטחון צבא ומשטרה. במקביל אלינו עבדה ועדה כלכלית שניסחה את ההסכם הכלכלי שמחזיק עד היום".

כשהוא מנתח את הרעיון שמאחורי הסכמי אוסלו, מוצא בו סמיה אלמנטים גאוניים, כהגדרתו: "יש בהסכם אוסלו גאוניות מסוימת כאשר הוא אמר שניקח חמישה נושאים שיש עליהם את המחלוקת הכבדה ביותר, נוציא אותם הצידה, נחיה ביחד וכשיהיה מה להפסיד ניקח כל בעיה ונתיר אותה לאט לאט בלי שיהיה מנצח אחד ומפסיד אחד. חמשת הנושאים הללו הם ירושלים, גבולות, הישובים ומחנות צהל, המים והשיבה".

לעומת זאת, מציין סמיה את נקודת החולשה של ניהול המו"מ: "אף אחד מהיוזמים והמתכננים לא היה דובר ערבית, לא הבינו את התרבות הערבית ולא מה מסתתר מאחורי המילה 'כן' ומה מאחורי המילה 'הן'".

לטעמו של סמיה הבעיה המהותית של הסכמי אוסלו היא סוגיית השיבה, שכן בכל שאר הסוגיות ניתן היה למצוא פתרון טכני כזה או אחר, בעוד השיבה מגלמת מאחוריה אמירה עקרונית מהותית: "לארבעה מהם אפשר להנדס פתרון טכני, פתרון לגבולות עם החלפת שטחים, למים עושים מתקני התפלה, לישובים יש פתרון של הזזה לגושים וכו', גם לירושלים יש פתרון, אפשר לכנות את כפרי הסביבה כבירה פלשתינית. בעיית השיבה שונה במאפיין עקרוני. זו לא בעיה טכנית. לא מדובר בכמות אלא בכך ששורש המושג 'זכות השיבה' לחיפה, יפו ורמת אביב, משמעותו היא אי הכרה בזכות קיומה של ישראל בין הירדן והים. זה אומר שנחזור לבתים שלנו כי זה המקום שלנו ולא שלך".

"מאחר וערפאת ידע על הטעות הזו הוא זרם איתה, ואנחנו, אנשי הצבא והמודיעין שראו את הדברים האלה, הבנו שערפאת אמנם חתם על ההסכמים – ובחלק מהמקרים חתם בכוח – הוא לא באמת התכוון ליישם את החתימה. אמרתי לעוזי ואמנון שהאיש לא חתם על המפות. גם כשהוא חתם לא התכוון ליישם. זה בא לידי ביטוי בתחילת הדרך החל מהניסיון להבריח שלושה מחבלים במרצדס שלו, וכלה בהברחות מטולי RPG דרך השוטר הפלשתיני שירה ממארב בסיור של צה"ל שהגיב במהירות רבה, והרג שלושה פלשתינים. ערפאת נתן חיסיון לשלושת השוטרים הללו. הוא אמר את זה בנאום קהיר ובנאום יוהנסבורג".

ממשיך האלוף במיל' סמיה ומתאר את השתלשלות ההתעלמות מהאזהרות: "כשהעברנו את ההתראות האלה כלובשי מדים, שתפקידם להעביר את הרוח של כתיבת ההסכמים והיישום שלהם, וכשאני מסיים את ההסכם הזה אני מתמנה לראש הועדה הביטחונית המשותפת שהתכנסה פעמיים בשבוע לבניית מנגנון הסיורים המשותפים והעברת המידע המודיעיני, העברנו את הרשמים על כך שערפאת לא מתכוון. לצערי הרב קבוצת האנשים שסביב פרס ז"ל דאגו להקהות את הדברים שאנחנו אומרים ולא להעביר אותם באופן מחודד ליצחק רבין, אבל הבנו שמצטברים בכל זאת מידעים אצל רבין על כך שערפאת לא מתכוון והוא התחיל לחשוד ולהתרכז ולא לאשר כל דבר".

בעקבות ההתפתחויות "אני מעריך, וגם בוגי יעלון חושב אותו דבר, שאם רבין היה נשאר בחיים עוד שנה או שנה וחצי הוא היה מבטל את הסכמי אוסלו. הוא המנהיג היחיד שהיה לו האומץ ובעל יכולת נטילת האחריות והפעלת סמכות באופן מאוד צמוד לאחריות שלו. לקחתי לעצמי את זה כמורשת. הייתי לידו כשהוא אמר 'אני אחראי' במקרה של נחשון וקסמן. אין מנהיגים כאלה".

סמיה מעריך כי למרות המורכבות הביטחונית והכלכלית שהחלה מול הפלשתינים הייתה לרבין היכולת לפרק הכול בעקבות התובנות שאליהן הגיע. "הוא היחיד שהיה יכול לקבל החלטה כזו, שהוא מבטל את הסכמי אוסלו ולא רואה את ערפאת כשותף, מעלה אותו על מסוק ומסלק אותו מפה ללבנון בלי שום בעיה. זה אמנם לא מדע מדויק, אבל זו דעתי ותחושתי. זהו האומץ של מנהיג".

בדבריו מזכיר סמיה כי רבין נרצח שנה ורבע לאחר ראשית ההסכמים ולכן הדברים היו עוד בראשיתם, גם המשטרה הפלשתינית לא הייתה חזקה, ופירוקם של ההסכמים היה קל יותר. "כפי שהיה לו האומץ להתיר שיחות עם אש"ף היה לו האומץ לבטל את הסכמי אוסלו".

ומה באשר להתנגדות הפוליטית של פרס ואנשיו? "כשרבין היה מקבל החלטה שום דבר לא היה עומד מולו", קובע סמיה ומציין כי למעשה "הימין הקיצוני השיג תוצאה הפוכה. במקום שהסכמי אוסלו היו נעצרים על ידי מנהיג בעל שיעור קומה שעשה אותם, הרצח שלו, מעבר לתיעוב ברצח של מנהיג יהודי ישראלי, שהוביל את שחרור ירושלים רמת הגולן יהודה ושומרון וסיני שזה לקחת את כל הנשמה היהודית, משרת את המטרה ההפוכה כי כל המנהיגים האחרים, כולל נתניהו, לא העזו לחשוב על ביטול הסכמי אוסלו".