הבחירות בארה"ב והטרגדיה של זמננו

מבחירות האמצע של ארה"ב ניתן ללמוד על הקיטוב בין מחנה השמרנים למחנה ה"פמיניזם" והקרע שעובר בתוך משפחותינו. פרשנות.

גיל רונן , ל' בחשון תשע"ט

דונלד טראמפ
דונלד טראמפ
צילום: רויטרס

לבחירות האמצע של ארה"ב יש לקח טראגי למדי: הקיטוב בין מחנה השמרנים, שמאמין במשפחה ובמקומו החיוני והייחודי של האבא בתוכה, לבין מחנה הפמיניזם, שרואה בגברים בעיקר גוש שיש לנצל ככל הניתן אך לא לכבד כלל – הקיטוב הזה נמשך בארה"ב, וככל הנראה יימשך גם אצלנו.

הסטטיסטיקות לא ממש ברורות. מדגמי CNN מראים ש-59% מהנשים הצביעו לדמוקרטים. במקום אחר נאמר שהנשים הלבנות התחלקו 50-50 בין רפובליקנים לדמוקרטים ואילו 60% מהגברים הלבנים הצביעו לרפובליקנים. המספרים לא בהכרח מסתדרים וייתכן שיש פה גם "ספין".

לנשים, כך מסבירים לנו, חשובה בעיקר מדיניות ארה"ב בתחום ביטוח הבריאות, והן לא אוהבות את "הטון" הבלתי-ג'נטלמני כביכול של טראמפ. יש מי שרואים את הנושאים "הנשיים" הללו כנפרדים מנושאים כמו ביטחון, הגירת מסתננים, כבוד לאומי, כלכלה וכו'. אבל היום זה ברור שאי אפשר להפריד ביניהם.

מבט אל המפלגה הדמוקרטית בארה"ב של ימינו – כמו לייבור בבריטניה ומפלגת השלטון בשבדיה – מראה לנו שהכל קורה ביחד. ככל שהמפלגה יותר פמיניסטית ואנטי-משפחתית ("אנטי-פטריארכאלית"), וככל שהיא תשים דגש יותר גדול על קידום פוליטי של נשים ולהט"בים כקונטרה ל"גברים הלבנים", היא תקדם גם בדלנות של מיעוטים, הגירה בלתי חוקית, לצד החלשת הגבולות והחלשת הלאומיות כולה.

זה הולך יד ביד. רק עיוור לא יראה זאת.

איכשהו, הפוליטיקה חלחלה לתוך המשפחה והקהילה והדת בצורה כל כך רעילה שזה פשוט עצוב ומפחיד. אצל האורתודוקסים יש עדיין רבנים. אצל הרפורמים והקונסרבטיבים יש יותר ויותר ראבייס נשים. ככל ששוחקים את הסמכות של הגבר במשפחה ובקהילה, הדעות הפוליטיות מתרחקות שמאלה. נשים שנחשפות לחומרי ההסברה של ארגוני הנשים בענייני משפחה, תמיד יוסטו גם שמאלה בנושאים אחרים. אישה שמאמינה ש"האלימות של הגברים" היא-היא עמלק של ימינו, תגיד בשלב מסוים לבעלה שהוא שוגה כאשר הוא רואה את "הפלשתינים" כאויב, וכי זו גישה פטריארכאלית מאצ'ואיסטית.

כך שהכל קשור בהכל. המנגנון הפוליטי שבנוי סביב התפיסה ש"הגבר" הוא האויב מייצר עוד ועוד חוקים נגד הגברים ומעודד הקמת בתים חד-הוריים במגוון דרכים. כל זה יוצר תלות של נשים במערך של סבסוד, חקיקה ואכיפה מוטה בניהולם של מנגנונים פוליטיים, ומחזק את השמאל בדרכים שונות. המלחמה עברה לחדרי המיטות, למרווח שבין אדם וחווה, ואין לך דבר עצוב מזה.

נסייג ונאמר כי אפשר שאנחנו מביטים בחצי הריק של הכוס. החצי המלא מראה שמספיק נשים ממשיכות להאמין בערכי המשפחה ומסרבות לראות בגבר את האויב. עובדה ש-50% מהנשים הלבנות הצביעו בכל זאת לרפובליקנים. לימין יש את הנשים שלו: חלקן פמיניסטיות ובכל זאת ימניות מאוד. חלקן מבינות שקשה לשלב את שתי ההשקפות הללו בלי להתפשר. בהחלט ייתכן שמגמה זו תתחזק, גם אצלנו.

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה